חמץ נוקשה

חמץ נוקשה

במשנה (פסחים מב.) הובאה רשימת דברים ש"עוברין עליהם בפסח" (לדעת רש"י הכוונה לאיסור "בל יראה ובבל ימצא", ולתוס' משום שמא יבוא לאכול). המשנה קובעת שאמנם אין בהם כרת, אך יש בהם לאו. לדעת ר"א במשנה גם "תכשיטי נשים" שייכים לרשימה זו.

מהגמ' (שם (מג.), עולה שרשימה זו כוללת שתי קטגוריות: תערובת חמץ, וחמץ נוקשה בעין (=לא בתערובת). רש"י במקום (שם ד"ה "מאן תנא דמתני'") מבאר ש"תכשיטי נשים" היא הדוגמה לחמץ נוקשה שהובאה במשנה. בגמ' (שם) נחלקו אמוראים: לרב יהודה (בשם רב) תערובת חמץ חמורה יותר מחמץ נוקשה, ואילו לרב נחמן חמץ נוקשה חמור מתערובת חמץ. הגמ' מסייעת את שיטת רב יהודה מהברייתא. א"לאו" דנוקשה, נפקא ליה מ"כל מחמצת לא תאכלו": "כל"- רבויא הוא כדלקמן").

בהגדרת המושג "חמץ נוקשה" נחלקו המפרשים : רבנו חננאל (פסחים מג.) כתב: "פי' נוקשה- שאינו חמץ גמור" . לעומתו כתב הריטב"א (מב. ד"ה "ר' אליעזר"): "נוקשה... חמץ רע שאינו ראוי לאכילה", וכ"כ רש"י (מג. ד"ה "מאן תנא"). ונחלקו האחרונים אם "עכ"פ ראוי לאכילה קצת" או שאינו ראוי לאכילה כלל. בד"ה "והאוכלו בארבעים", ביחס לשאור, שהוגדר ע"י הגמ' כחמץ נוקשה, הוסיף רש"י בהגדרת חמץ נוקשה: "אינו ראוי לאכילה, הואיל והחמיץ קצת ולא גמר, ולהחמיץ עיסות אחרות כשאור, נמי לא חזי".

בסיבת הפטור (עכ"פ מכרת) ב"חמץ נוקשה" נחלקו האחרונים.

שיטות הראשונים להלכה בראשונים מצאנו כמה שיטות מרכזיות בעניין חמץ נוקשה (וביחס לתערובת חמץ, כשאין בו "כזית בכדי אכילת פרס"): 1) הרי"ף עפ"י הסבר הרמב"ן והר"ן - כנגד סתם המשנה הנ"ל (מב.), הקובעת שקיים לאו באכילת חמץ נוקשה, ישנה "סתם משנה" נוספת בפרקנו (מח:) שאומרת שהאוכל שאור (שהוא חמץ נוקשה) פטור. ממילא לא שייך לומר שהלכה בחמץ נוקשה כסתם משנה שאסרתו, כי אדרבה- הכלל הוא שהלכה כסתמא בתרא באותה מסכת, וא"כ יש לפסוק שהאוכל חמץ נוקשה פטור. אולם הר"ן הוסיף שמכל מקום חמץ נוקשה אסור מדרבנן. לשיטה זו ה"ה שבתערובת חמץ הנ"ל פטור מן התורה. 2) הרי"ף עפ"י הסבר ה"מנחת ברוך" (סי' מ"ז)- המשנה [שם] לא באה לחייב מלקות בחמץ נוקשה, אלא לומר שחמץ זה (וה"ה לתערובת חמץ שאין בה כזית בכא"פ) אסור מדאורייתא ללא מלקות . 3) בעל המאור - פוסק כסתם המשנה- שעל חמץ נוקשה (וה"ה לתערובת חמץ) עובר בלאו (והאוכלם חייב מלקות). 4) הראב"ד - פוסק כסתם המשנה [בדף מב.]. ולדעתו מודים חכמים לר"מ בנדון זה- שבחמץ נוקשה עובר בלאו. משא"כ בתערובת חמץ הדין הוא שפטור, כשאין בתערובת כזית חמץ בכדי אכילת פרס.