הבדלים בין גרסאות בדף "מצות ספירת העומר והחייבים בה"

ה'''גמרא''' (מנחות סו א) מביאה דברי אביי שמצוה למנות ימים ושבועות, ושכן עשו רבנן דבי רב אשי, אבל אמימר מנה ימים ולא מנה שבועות מפני שזכר למקדש הוא. ומגמרא זו למדו ה'''תוספות''' (ד"ה זכר) שספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן, וכן הוא ב'''רא"ש''' (פסחים י מ) וב'''אגודה''' (מנחות סו א), וכן מבואר בדעת ה'''רז"ה''' (פסחים כח א) שכתב שמטעם שהוא מדרבנן [[אין מברכין שהחיינו על הספירה]]. וכתב ה'''ר"ן''' (בדפי הרי"ף פסחים כח א ד"ה וכי היכי) שכן מסכימים רוב המפרשים שבזמן הזה שאין הבאת עומר ולא קרבן, אין חיוב לספור אלא מדרבנן זכר למקדש. וכן נראה שהיא דעת '''רש"י''' (ד"ה אמימר) שכל האמוראים ס"ל שהיא מדרבנן.

<BR/>אבל ה'''רמב"ם''' (תמידין ומוספין ז כד) כתב שמצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן, ומשמע מדבריו שאף בזמן שאין בית המקדש קיים, יש חיוב מן התורה לספור ספירת העומר. וכתב ה'''כסף משנה''' שהוא סובר שרב אשי חולק על אמימר וסובר שאף בזה"ז הוא מן התורה ושמטעם זה ספר גם את השבועות. וב'''חידושי הגר"ח''' (מנחות סו א) תמה למה פסק הרמב"ם כרבנן דבי רב אשי ולא כאמימר, ותירץ שבאמת כן פסק כאמימר, אלא שאמימר סובר ש[[קדושה שניה בטלה]] ולכן גם ספירת העומר היא מדרבנן כיון שאין דין הקרבה בזה"ז, אבל הרמב"ם לשיטתו אזיל שסובר ש[[קדושה שניה לא בטלה]] וא"כ אפשר להקריב גם בזמן הזה, ונמצא שחיוב ספירת העומר עדיין מהתורה הוא, והו"ד גם ב'''חידושי הגרי"ז''' (מנחות סו א).

ב'''ספר הפרדס''' לר' אשר ממונתשון [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16250&st=&pgnum=151&hilite= (שער המעשה, ספירת העומר ד"ה איכא מאן)] מובא בשם '''ר' יעקב בר יקר''' שספירת השבועות אותה תלה הפסוק בעומר ואינה מן התורה אלא בזמן שמביאים עומר, אבל ספירת הימים חובה היא מן התורה אף בזמן שאין עומר. וכדבריו כתב '''רבנו ירוחם''' מדנפשיה [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9380&st=&pgnum=68 (ה ד מד ג ד"ה ועוד איך)].

====נשים ועבדים====

ב'''זוהר''' (תצוה קפג א, אמור צז ב) מבואר שנשים לא תספורנה את העומר.

גם ה'''רמב"ם''' כתב (תמידין ומוספין ז כד) שנשים ועבדים פטורים ממצוה זו, וביאר ה'''כסף משנה''' לפי שזו [[מצוות עשה שהזמן גרמא]].

<BR/>ובשו"ת '''משנה הלכות''' (יא שצט) הביא סברת הרב בן ציון רוזנטל בספר '''בינת ציון''' (לב) ליישב שיטת הרמב"ן, שלא חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא אלא במצווה שאפשר לעשותה בכל עת כסוכה ולולב, אלא שהתורה ציוותה לעשותה בזמן מסויים, ובזה היא תלויה בזמן. אבל מצווה שאי אפשר לעשותה בכל עת, כמו קידוש לבנה שאי אפשר לעשותה ביום כיון שאינה נראית, לא חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא. וכן הוא בספירת העומר שתלויה היא במחרת הפסח. אבל הרב משנה הלכות שם דחה דבריו (אף שלא דחה את הסברה עצמה). אמנם כבר נמצא סברה מעין זו בשו"ת '''שרידי אש''' (ב צ) שלא חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא אלא במצוה שהזמן הוא מסגרת לה, אבל ספירת העומר שהזמן הוא עצם המצווה, לא שייך לומר על זה שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא.

הרב '''מגן אברהם''' (תפט א) הביא דברי הכסף משנה שזו מצות עשה שהזמן גרמא, אבל כתב שכבר שוויהו הנשים עליהן חובה. וב'''פרי מגדים''' כתב שצ"ע בגדר זה שקיבלו עליהם חובה, אך מ"מ ודאי שאינן מוציאות את האנשים. ובשו"ת '''שיח יצחק''' וייס (רכב) כתב על פי דברי הכלבו (עג) שהטעם שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא הוא לפי שהן משועבדות לבעל למלאכה, וא"כ בספירת העומר הרי פסק השלחן ערוך (תצג ד) שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בימי הספירה משתשקע החמה, ולכן כיון שהן מנועות ממלאכה, קיבלו עליהן לספור אף שמדינא פטורות.  

<BR/>לעומ"ז הרב '''פרי חדש''' לא הזכיר מנהג הנשים לברך, וכן ה'''חיי אדם''' השמיט דברי המג"א אלו. והרב חיד"א ב'''ברכי יוסף''' (כב) הביא ש'''מהר"ש שער אריה''' ו'''מהר"י לינגו''' ערערו על הנשים הסופרות, אבל החיד"א עצמו הליץ על מנהגן שנוהגות כר"ת [[לברך על לולב]] ולכן גם בזה יכולות לספור.

<BR/>וב'''משנה ברורה''' (ג) כתב שכמדומה שבמדינות שלו לא נהגו הנשים לספור, והביא מספר '''שלחן שלמה''' שעל כל פנים לא תברכנה, מפני שודאי יטעו ביום אחד, וגם על פי רוב אינן יודעות פירוש המילות.

==גדר תמימות==

==נוסח הספירה==

==הברכה==