סוף זמן קריאת שמע של שחרית

		יש להשלים סוגיה זו: בסוגיה זו חסר מידע בסיסי או הרחבות נוספות מעבר למידע שכתוב. חלק מן התוכן מובא בצורה לא ערוכה בדף הטיוטה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

מקורות
משנה:	ברכות א ב
בבלי:	ברכות ט ב, י ב
ירושלמי:	ברכות א ב
רמב"ם:	קריאת שמע א יא-יג
שולחן ערוך:	אורח חיים נח א, ו-ז

מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע

המשנה (ברכות א ב) מביאה מחלוקת תנאים לענין סוף זמן קריאת שמע של שחרית. לדעת ר' אליעזר צריך לגמרה עד הנץ החמה, ואילו לר' יהושע עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד משנתם בשעה שלישית.
בגמרא (ברכות י ב) פוסק רב יהודה בשם שמואל הלכה כר' יהושע, וכן פסקו כל הפוסקים.

ירושלמי

בירושלמי (ברכות א ב) מובא שהלכה כר' יהושע בשוכח, ומבואר שם שאמרו כן כדי שיהיה אדם זריז לקרוא קריאת שמע בעונתה. ובפני משה שם מבאר שאין הכוונה שהלכה כר' אליעזר ואם שכח קורא כר' יהושע, אלא הלכה לכתחילה כר' יהושע, ולא אמרו שוכח אלא כדי לזרז את האדם לקרוא את שמע בעונתה בנץ החמה.

ותיקין

בגמרא (ברכות ט ב) מובא שהיו אנשים הנקראים ותיקין, שהיו גומרים קריאת שמע עם הנץ החמה, כדי שיסמכו גאולה לתפילה, ונמצא שמתפללים ביום.
ולהלן (כה ב) יש רמז למנהג הותיקין במשנה, שאומרת שבעל קרי שטובל לקריו, אם לא יכול לעלות ולהתכסות ולקרוא עד שתנץ החמה, יתכסה במים ויקרא. ואומרת הגמרא שם שזהו אפילו לר' יהושע, וכותיקין שהיו גומרים אותה עם הנץ החמה. הרי שסתמה המשנה וכתבה הלכה כמנהג הותיקין.
הראשונים נחלקו בגדר מנהג זה של ותיקין, מתי בדיוק היו קוראים קריאת שמע, אם קודם הנץ או אחר הנץ, וכן אם זהו חובה על כל אדם להשתדל לעשות כן ולהשתדל לסיים את הקריאה לפני הנץ.

לכתחילה ובדיעבד

רבנו יונה (ד ב ד"ה עד וד"ה ר' יהושע) כותב שהזמן שאמרה המשנה 'עד ג' שעות' הוא רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריך לקרוא קודם שתנץ החמה. ומביא ראיה לזה מהמשנה שאמרה שהטובל יקרא בתוך המים, אם לא יכול לעלות ולקרוא עד שתנץ החמה, ובודאי אם לא היה הדין כן לקרוא לכתחילה קודם הנץ, היתה המשנה אומרת לקרוא אחר שיעלה מן המים.
עוד למד ממשנה זו רבנו יונה, שיותר ראוי לחוש ולקרוא קודם הנץ החמה, מאשר שיסמוך גאולה לתפילה, שהרי העדיפו שיקרא במים ויפסיק בין קריאת שמע לתפילה, ולא שיאחר הקריאה אחר הנץ.
וגם בלשון הרמב"ם (קריאת שמע א יא) מדוייק שאחר ההנץ אינו לכתחילה, שכותב שאם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש, יצא ידי חובתו, שזמנה עד שלוש שעות ביום למי שעבר ואיחר, ויתכן שלמד כן מדברי הירושלמי הנ"ל. וכן כתב גם המאירי (ט ב ד"ה המשנה השניה).
עוד כתב רבנו יונה שם (ד"ה ומצינו) שגם מי שלא קורא קודם עמוד השחר, אלא מאחר לקרוא אחר הנץ, חייב להקדים זמן קריאת שמע ככל שיש באפשרותו, ולא להמתין עד ג' שעות. והוכיח זאת מן הגמרא ביומא לגבי הנברשת של זהב, שכל העם בירושלים היו קוראים את שמע מיד שהיו ניצוצות מנתזים ממנה, והיו צריכים לזה סימן, כדי לקרוא את שמע מוקדם ככל שניתן.

אמנם התוספות (ברכות ט ב ד"ה לקריאת שמע, יומא לז ב ד"ה אמר אביי) חולקים על זה וסוברים שאף שהלכה כאביי שהוא בתרא, וצריך לקרוא את שמע כוותיקין, מ"מ אין הם חולקים על ר' יהושע שזמן הקריאה עד ג' שעות, אלא שהם היו מדקדקים לקרוא קודם לכן למצוה מן המובחר, וכן נראית דעת הרי"ף והרא"ש.

בשלחן ערוך (אורח חיים נא א) לא הזכיר מכל זה, רק כתב בפשיטות שזמנה נמשך עד סוף ג' שעות ביום, אלא שמצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין.

עד שלוש שעות

המשנה (ברכות א ב) אמרה שזמן קריאת שמע הוא עד שלוש שעות לפי ר' יהושע, וכן פסקה הגמרא (ברכות י ב) הלכה.
בסידור רב עמרם גאון כתוב שקורא עד השעה השלישית, ומשמע עד ולא עד בכלל. וכן הוא במחזור ויטרי ובספר יראים. והספר מצוות גדול אף הוכיח כן ממנהג המלכים לישון שתי שעות ביום, אך הוא עצמו מעיר שאינה ראיה הכרחית.
בהגהות מיימוניות (ט) כתב כן בשם רבנו שמחה ושהוכיח כן מהגמרא (ג ב) שאמרה שלפי ר' נתן שאומר שהלילה מחולק לשלוש משמרות ולא לארבע, צריך שמה שדוד המלך אומר 'קדמו עיני אשמורות' ומשמע שתי אשמורות אף שהיה קם בחצות, הכוונה היא שמשמרה אחת היא שש שעות של הלילה, ועוד שתי שעות שהמלכים ישנים ביום (וכר' יהושע שכן דרך מלכים לעמוד בשלוש שעות), הרי שתי משמרות. מוכח להדיא ששלוש שעות שאמר ר' יהושע הכוונה תחילת שלש שעות, שכן המלכים קמים אחר שתי שעות.

אמנם הרמב"ם (קריאת שמע א יא) כתב להדיא עד סוף שלוש שעות, וכן ביסס דבריו בהגהות מיימוניות (א ט), וכתב ליישב את הגמרא הנ"ל לגבי משמרות הלילה, שהגמרא לא דקדקה לומר בדווקא שתי שעות, אלא העיקר שיש עוד משמרה מלבד שש שעות של הלילה. וכן סתמו כל הפוסקים סתם 'שלוש שעות' ואם היתה כוונת המשנה והפוסקים שתחילת שעה שלישית היה להם לפרש. וכתב שכן גם מבואר בירושלמי (ברכות א ה) שבתענית היו קוראים את שמע לאחר ג' שעות.

לאחר שלוש שעות

המשנה מוסיפה שהקורא לאחר שלוש שעות, לא הפסיד, אלא הוא כאדם הקורא בתורה. כלומר, אין איסור לקרוא קריאת שמע לאחר הזמן, אלא שאין הוא אלא כקורא בתורה, אך אין לו שכר קריאת שמע בזמנה אלא שכר כעוסק בתורה.

בגמרא (ברכות י ב) מבואר שאף מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, וכדין כל קורא את שמע (ואמנם יש דעה שאינו מברך ברכת יוצר אור, אך דעה זו נדחית).

עד מתי יכול לברך

הראשונים מסתפקים האם את ברכות קריאת שמע ניתן לברך כל היום, או דלמא רק עד חצות כזמן תפילה לרבנן, או אולי רק עד שעה רביעית כזמן תפילה לר' יהודה.

הרא"ש (א י) הביא שלושת צדדי הספק, וכתב שמדברי רב האי גאון^{[דרוש מקור]} משמע שרק שעה רביעית יכול לברך, לפי שהוא זמן תפילה לר' יהודה, אבל לאחר מכן הפסיד הברכות, ואם מברך עובר על 'לא תשא'.
גם הרשב"א (י ב ד"ה הקורא) הביא דברי רב האי גאון, ותמה הרשב"א מה המקור לדבר זה, והעלה שזהו משום זמן תפילת שחרית לר' יהודה שהיא עד ד' שעות. והוסיף שכן כתב רי"ץ גיאת^{[דרוש מקור]} שלדעת רב האי גאון אין לברך אחר ד' שעות, ואם בירך עבר אל לא תשא.
אמנם התוספות^{[דרוש מקור]} הסתפקו בדבר, האם לא הפסיד ברכות זהו רק עד חצות או אפילו כל היום. והשיטה מקובצת (ד"ה אבל ר' יצחק) הביא בשם ר"י שיכול לברך עד חצות, שהוא זמן תפילה לתנא קמא.

המאירי (ט ב ד"ה המשנה השניה) כותב שיכול לקרוא ואף לברך אפילו אחר שעה שישית, אלא שאין לו שכר כקורא בעונתה אלא כקורא בתורה. אמנם בהמשך דבריו (ד"ה לא קראה) הביא דברי הגאונים שאחר שעה רביעית אינו קורא הברכות, וכתב שכן הדברים נראים.

אין לו ציצית ותפילין

כתב הלבוש (אורח חיים נח ב) שראה אנשים טועים שכאשר אין להם ציצית ותפילין, הם ממתינים מלקרוא קריאת שמע כדי לא להיות כמעידים עדות שקר, ואפילו אם עובר הזמן, אינם קוראים בזמנה בלא ציצית ותפילין, אלא לאחר זמנה עם ציצית ותפילין. וכתב שזו טעות, אלא יש להם לקרוא קריאת שמע בזמנה בלא ציצית ותפילין, ולאחר מכן כשיזדמן לידם, יתעטפו ויניחו ויקראו קריאת שמע בלא ברכות.
לדבריו הסכים גם הפרי חדש (א) והביא לזה ראיה מן הגמרא (ברכות יד ב) 'רב משי ידיה וקרא קריאת שמע ואנח תפילין וצלי' וכו'.