הבדלים בין גרסאות בדף "קבלת שבת בטעות"

נוספו 132 בתים ,  15:07, 7 בדצמבר 2015
שורה 9: שורה 9:
==מחלוקת הראשונים בענין איסור מלאכה==
==מחלוקת הראשונים בענין איסור מלאכה==


רש"י (ד"ה הואיל) כתב שנאסרים בעשיית מלאכה, שהואיל ותפילתם תפילה, חשיבא כתוספת שבת, ולכן הקשתה הגמרא על אביי שהתיר לעשות מלאכה. ואף שרש"י כתב כן בשלב הקושיה, נראה דגם בתירוץ הגמ' לא חזרה בה מזה, אלא מחלקת בין ציבור ליחיד גם לענין איסור מלאכה, דכיון שבציבור לא מטרחינן להו לחזור, ממילא נאסרו בעשיית מלאכה מכח תפילתם שהיא כקבלת שבת, מה שאי"כ ביחיד כיוו שמטרחינן ליה בתפילה, מותר גם במלאכה. וכן הבין בדעתו האור זרוע (ערב שבת טז) [וגם להלכה כתב שאין בנו כח לחלוק על דברי רבותנו], וכ"ד הריא"ז הובא בשלטי הגיבורים על הרי"ף (יח ב ה), וכ"ד הראב"ן (ברכות קע) והרוקח (שבת מח).  
'''רש"י''' (ד"ה הואיל) כתב שנאסרים בעשיית מלאכה, שהואיל ותפילתם תפילה, חשיבא כתוספת שבת, ולכן הקשתה הגמרא על אביי שהתיר לעשות מלאכה. ואף שרש"י כתב כן בשלב הקושיה, נראה דגם בתירוץ הגמ' לא חזרה בה מזה, אלא מחלקת בין ציבור ליחיד גם לענין איסור מלאכה, דכיון שבציבור לא מטרחינן להו לחזור, ממילא נאסרו בעשיית מלאכה מכח תפילתם שהיא כקבלת שבת, מה שאי"כ ביחיד כיוו שמטרחינן ליה בתפילה, מותר גם במלאכה. וכן הבין בדעתו ה'''אור זרוע''' (ערב שבת טז) [וגם להלכה כתב שאין בנו כח לחלוק על דברי רבותינו], וכ"ד ה'''ריא''' הובא ב'''שלטי הגיבורים''' על הרי"ף (יח ב ה), וכ"ד ה'''ראב''' (ברכות קע) ו'''הרוקח''' (שבת מח).<br/>
וע' עוד ברש"י (עירובין מ א ד"ה מי בדלת) שמשמע שגם היחיד שקיבל שבת בטעות צריך לפרוש ממלאכה ולא רק הצבור, ולפי זה סותר לדברי אביי הכא. אבל בשבלי הלקט (נט) כתב שרש"י אגב שיטפיה כתב כן ולא ס"ל הכי.
וע' עוד ב'''רש''' (עירובין מ א ד"ה מי בדלת) שמשמע שגם היחיד שקיבל שבת בטעות צריך לפרוש ממלאכה ולא רק הצבור, ולפי זה סותר לדברי אביי הכא. אבל ב'''שבלי הלקט''' (נט) כתב שרש"י אגב שיטפיה כתב כן ולא ס"ל הכי.
אבל דעת הרבה ראשונים דגם רבים שטעו מותרים בעשיית מלאכה כיחיד, ורק לענין תפילה א"צ לחזור משום טירחא דצבורא. כ"ד בעל המאור (יח א) וכ"כ תלמידי רבנו יונה (יח א) בשם הר"ר משה בן יוסף נרבוני, רא"ש (ד ב), רשב"א (כז ב ד"ה שאני), וכ"כ האורחות חיים מלוניל (א הדלקת הנר בערב שבת ג) בשם הרשב"א והר"ש.  
 
אבל דעת הרבה ראשונים דגם רבים שטעו מותרים בעשיית מלאכה כיחיד, ורק לענין תפילה א"צ לחזור משום טירחא דצבורא. כ"ד '''בעל המאור''' (יח א), '''תלמידי רבנו יונה''' (יח א) בשם '''הר"ר משה בן יוסף נרבוני''', '''רא"ש''' (ד ב), '''רשב"א''' (כז ב ד"ה שאני), וכ"כ ה'''אורחות חיים''' מלוניל (א הדלקת הנר בערב שבת ג) בשם הרשב"א והר"ש.<br/>
ולשיטתם צריך לפרש את קושיית הגמרא, שאינה אלא לענין תפילה, כלומר שלדברי אביי צריך לחזור ולהתפלל וקשיא מעובדא דאבידן, ותירצה דשאני ציבור דלא מטרחינן להו. אבל לענין איסור מלאכה פשיטא לה לגמ' שאף הציבור אינם אסורים. או אפשר שבהו"א סברה שכשם שרבי פטרם מתפילה ה"ה דאסורים במלאכה, אם היה קורה כן בערב שבת, וקשיא אאביי שהתיר במלאכה, ובמסקנה חזרה בה הגמרא, ואמרה שאני ציבור דלא מהדרינן להו, ומ"מ זהו רק משום טירחא דצבורא, אבל לענין איסור מלאכה, אם היו מתפללים של ערב שבת מבעוד יום, כיחיד דמו ומותרים.
ולשיטתם צריך לפרש את קושיית הגמרא, שאינה אלא לענין תפילה, כלומר שלדברי אביי צריך לחזור ולהתפלל וקשיא מעובדא דאבידן, ותירצה דשאני ציבור דלא מטרחינן להו. אבל לענין איסור מלאכה פשיטא לה לגמ' שאף הציבור אינם אסורים. או אפשר שבהו"א סברה שכשם שרבי פטרם מתפילה ה"ה דאסורים במלאכה, אם היה קורה כן בערב שבת, וקשיא אאביי שהתיר במלאכה, ובמסקנה חזרה בה הגמרא, ואמרה שאני ציבור דלא מהדרינן להו, ומ"מ זהו רק משום טירחא דצבורא, אבל לענין איסור מלאכה, אם היו מתפללים של ערב שבת מבעוד יום, כיחיד דמו ומותרים.
בתוס' (ד"ה הואיל וד"ה שאני) נפלו שיבושים בגירסא. המהרש"א מפרש בדבריו דקושיית הגמ' ממוצ"ש היא שכשם שבמוצ"ש לא הצריכם רבי לחזור ולהתפלל, כך גם בער"ש אין לחזור ולהתפלל ויהיו אסורים במלאכה לחומרא, ודלא כרש"י שכתב שקיבלו עליהם שבת בתפילת הטעות [וממילא נשאר בזה גם בתירוץ שאסורים במלאכה], אלא רק מצד הספק. ותירצו דשאני ציבור דמה שאינם צריכים לחזור ולהתפלל הוא רק משום טורח ציבור, אך אין זה נחשב כתפילה לענין קבלת שבת ואיסור מלאכה, ואין לאסרם מספק. אבל המרש"ל מפרש בדברי התוס' כפרש"י דאסורים בעשיית מלאכה. וע' גם בהגהות הב"ח על התוס' שמשמע כמהרש"ל.
 
ובריטב"א גם כן כתב כשיטת ראשונים אלו דבמלאכה מותרים אף הציבור, אך הגירסה שלו בעובדא דאבידן היתה שהתפללו של שבת בערב שבת, ודלא כלפנינו שהתפללו של מוצאי שבת בשבת. אך לכאורה אין שינוי זה מכריע לכאן או לכאן, שהרי האור זרוע גורס כהריטב"א דאיירי בער"ש ומביא על זה פירוש רש"י לחומרא, והוא עצמו מפרש לקולא. וע' בריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק שכתב הרב הרשלר שם בהערה 72, שנראה שכגירסת הריטב"א היתה לפני רוב הראשונים, ושכן נמצא ברא"ה ובאור זרוע (ערב שבת טז) ובשבלי הלקט (שבת נט), ולכן פירשו לקולא. וכתב שבהכי יש לבאר דברי התוס' וא"צ למה שנדחקו מהרש"א ומהרש"ל. אבל ע' בתר"י (יח א) שגרסו כלפנינו דאיירי במוצ"ש, ואעפ"כ כתבו להיתר לענין עשיית מלאכה, ודלא כרש"י.
וב'''תוס'''' (ד"ה הואיל וד"ה שאני) נפלו שיבושים בגירסא. ה'''מהרש''' מפרש בדבריו דקושיית הגמ' ממוצ"ש היא שכשם שבמוצ"ש לא הצריכם רבי לחזור ולהתפלל, כך גם בער"ש אין לחזור ולהתפלל ויהיו אסורים במלאכה לחומרא, ודלא כרש"י שכתב שקיבלו עליהם שבת בתפילת הטעות [וממילא נשאר בזה גם בתירוץ שאסורים במלאכה], אלא רק מצד הספק. ותירצו דשאני ציבור דמה שאינם צריכים לחזור ולהתפלל הוא רק משום טורח ציבור, אך אין זה נחשב כתפילה לענין קבלת שבת ואיסור מלאכה, ואין לאסרם מספק. אבל ה'''מהרש''' מפרש בדברי התוס' כפרש"י דאסורים בעשיית מלאכה. וע' גם בהגהות ה'''ב''' על התוס' שמשמע כמהרש"ל.
 
וב'''ריטב''' גם כן כתב כשיטת ראשונים אלו דבמלאכה מותרים אף הציבור, אך הגירסה שלו בעובדא דאבידן היתה שהתפללו של שבת בערב שבת, ודלא כלפנינו שהתפללו של מוצאי שבת בשבת. אך לכאורה אין שינוי זה מכריע לכאן או לכאן, שהרי האור זרוע גורס כהריטב"א דאיירי בער"ש ומביא על זה פירוש רש"י לחומרא, והוא עצמו מפרש לקולא. וע' בריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק שכתב '''הרב הרשלר''' שם בהערה 72, שנראה שכגירסת הריטב"א היתה לפני רוב הראשונים, ושכן נמצא ברא"ה ובאור זרוע (ערב שבת טז) ובשבלי הלקט (שבת נט), ולכן פירשו לקולא. וכתב שבהכי יש לבאר דברי התוס' וא"צ למה שנדחקו מהרש"א ומהרש"ל. אבל ע' בתר"י (יח א) שגרסו כלפנינו דאיירי במוצ"ש, ואעפ"כ כתבו להיתר לענין עשיית מלאכה, ודלא כרש"י.


==שיטת רי"ף ורמב"ם==
==שיטת רי"ף ורמב"ם==