10,105
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סמיכת גאולה לתפילה"
אין תקציר עריכה
| שורה 31: | שורה 31: | ||
== מנהג אמירת 'יראו עינינו' == | == מנהג אמירת 'יראו עינינו' == | ||
מנהג היה בימי הראשונים, ואפשר שאף קדום יותר, לומר מספר פסוקים אחר ברכת 'השכיבנו' ולאחריהם ברכת 'יראו עינינו'. ותקנה זו תקנת ראשונים היתה לומר פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפילה, מפני שבתי כנסת שלהם היו רחוקים מן היישוב, והיו מתיראים להתעכב עד אחר תפילת ערבית, לכן היו אומרים פסוקים אלו וברכת 'יראו עינינו', וכשהיו מגיעים לבתיהם היו מתפללים שמונה עשרה. | מנהג היה בימי הראשונים, ואפשר שאף קדום יותר, לומר מספר פסוקים אחר ברכת 'השכיבנו' ולאחריהם ברכת 'יראו עינינו'. ותקנה זו תקנת ראשונים היתה לומר פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שבתפילה, מפני שבתי כנסת שלהם היו רחוקים מן היישוב, והיו מתיראים להתעכב עד אחר תפילת ערבית, לכן היו אומרים פסוקים אלו וברכת 'יראו עינינו', וכשהיו מגיעים לבתיהם היו מתפללים שמונה עשרה. | ||
בטעמי אמירת הפסוקים וברכת "יראו עינינו" מצאנו בראשונים כמה שיטות: | |||
* ה'''תוספות''' (ברכות ב א ד"ה מברך שתיים לפניה) כתבו שטעם אמירת הפסוקים הוא משום שכשהיו מתפללים בשדות והיו מסוכנים מהמזיקים וצריכים להמתין לחבריהם, היו אומרים את הפסוקים האלו, כדי להמתין לחבירהם בבית הכנסת. והוסיפו התוספות שזהו דווקא בבתי כנסת שלהם שהיו עומדים בשדה, אבל בבתי כנסיות שלנו, אין צריך להמתין לחבריהם אלא בלילה. | |||
* דעת '''הרא"ש''' {{ויקיטקסט|רבינו_אשר_על_הש"ס/ברכות/פרק_ה#סימן_ה|ברכות א ה}} '''והמאירי''' {{ויקיטקסט|מאירי_על_הש"ס/ברכות/פרק_ד|ד ב}} שבימיהם שהיו מתפללים בשדות והיו מפחדים להתפלל תפילת ערבית מלאה, היו אומרים את הפסוקים האלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד תפילת שמו"ע, ואחרי כן היו אומרים קדיש ומסיימים את התפילה. וכן כתבו '''תלמידי רבנו יונה''' רק שאמרו שהטעם הוא משום שתפילת ערבית רשות ולא משום היראה שפחדו להישאר בשדות. | |||
* '''האבודרהם''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26894&st=&pgnum=104 (תפילת ערבית של חול, ד"ה "ובעל המנהגות כתב)] מביא עוד טעם בשם בעל המנהגות - '''הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם''' כשגזרו שמד על ישראל, בין השאר גזרו שלא להתפלל ערבית וע"כ תקנו י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות.[[#הערות|{{גודל גופן|1|8}}]] ומביא ראיה לדבריו, שבליל שבת לא היו אומרים את הפסוקים, שכיוון שהם כנגד שמו"ע ברכות ובשבת מתפללים שבע ברכות לכן לא היו אומרים אותם (וכן כתב הרשב"א בתשובה ח"א סי"ד).<BR> | |||
* ובספר '''שיבולי הלקט''' [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41293&st=&pgnum=88 (ענין תפילה סימן נב)] מובא, שהטעם לאמירת "יראו עינינו" הוא כדי להודיע שתפילת ערבית היא רשות. על ידי כך שאנו עושים הפסק מכוון בין גאולה לתפילה אנו מראים בכך שאין זו תפילה מן המניין. לאחר מכן מסיימים בקדיש כדי לסמן את סיום התפילה ומי שרוצה יכול לשוב לביתו. | |||
א. האם רק הש"ץ אומרם או שזו חובה גם על היחיד: לפי טעמו של התוס' אפשר לומר, שרק הש"ץ צריך לאומרם ושאר הציבור ממתין. ולפי טעמי הרא"ש, הראב"ד ושיבולי הלקט - כל הציבור צריך לאומרם.<BR> | |||
ב. האם צריך לעמוד באמירת הפסוקים: לפי התוס' ושיבולי הלקט, נתקנו הפסוקים '''בנוסף''' לשמו"ע, לכן לא צריך לעמוד. ואילו לפי הרא"ש והראב"ד נתקנו '''במקום''' שמו"ע, ולכן צריך לעמוד כמו שעומדים בשמו"ע עצמו.<BR> | |||
=== נוסח 'יראו עינינו' === | === נוסח 'יראו עינינו' === | ||
ה'''רשב"א''' (ד ב ד"ה מסייע) תמה למה ברכת יראו עינינו אינה פותחת בברוך, שהרי אינה סמוכה לברכות קריאת שמע, שהרי היו אומרים פסוקים אלו בבית הכנסת כדי לא להתעכב שם בלילה, ולכן תיקנו פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות. ואם כן לא פתחו בה בברוך. | ה'''רשב"א''' (ד ב ד"ה מסייע) תמה למה ברכת יראו עינינו אינה פותחת בברוך, שהרי אינה סמוכה לברכות קריאת שמע, שהרי היו אומרים פסוקים אלו בבית הכנסת כדי לא להתעכב שם בלילה, ולכן תיקנו פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות. ואם כן לא פתחו בה בברוך. | ||
=== חשש הפסק בין גאולה לתפילה === | |||
הראשונים נתקשו בדבר היאך אומרים פסוקי יראו עינינו, והרי זו הפסקה בין גאולה לתפילה של ערבית. | |||
ה'''תוספות''' [http://beta.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=4b&format=pdf (ברכות ד ב)] כתבו שנראה שכיון שתיקנו כן רבנן, הרי זו כגאולה אריכתא, וכמו שאמרה הגמרא לגבי ברכת 'השכיבנו'. והטעם שתיקנו כן, מפני שבתוך זמן זה יתפלל גם חבירו, וכך לא ילכו מבית הכנסת עד שיסיימו כולם. וב'''רשב"א''' (ד ב ד"ה מסייע) שמחשש להפסק בין גאולה לתפילה נמנעו הרבה מן הגדולים לומרה, ושכן כתבו התוספות בשם '''ר' שמואל''', והוסיף שם שמי שנוהג לאמרה סומך על כך שתפילת ערבית רשות. כעין זה כתב ה'''שיטה מקובצת''' (ד ב ד"ה כיון) שהרמב"ן נמנע מלאומרו. אבל אנו מנהג אבותינו בידינו, שאף שאנו מתפללים שמונה עשרה אומרים אותו, ואין חוששים לסמיכת גאולה לתפילה לפי שתפילת ערבית רשות. | |||