|
|
| שורה 15: |
שורה 15: |
| הראשונים מתקשים בדין "מתה מחמת מלאכה", וטוענים שלכאורה אין כל סיבה לפטור את השואל מלשלם במצב זה. | | הראשונים מתקשים בדין "מתה מחמת מלאכה", וטוענים שלכאורה אין כל סיבה לפטור את השואל מלשלם במצב זה. |
|
| |
|
| כדי להבין היטב את שאלת הראשונים, יש להקדים שחיוב שואל שונה מבחינה מהותית מחיובי שאר השומרים. שומר חינם, שומר שכר ושוכר חייבים רק על נזקים שהיו נמנעים אם היו שומרים כראוי, '''ורשלנותם''' ופשיעתם בשמירה היא זו שמחייבת אותם לשלם על הנזקים. לעומת זאת, שואל חייב גם על אונס גמור שלא הייתה לו כל יכולת למנוע, למרות שאינו אשם כלל. יש להבין מדוע שואל צריך לשלם למרות שכלל לא התרשל בשמירה, הרי "אונס רחמנא פטריה"? | | כדי |
| על כך עונה הרשב"א (לו: ד"ה מאי): "שואל דחייב במתה כדרכה, משום דכיון שכל הנאה שלו אוקמה רחמנא ברשותיה לגמרי כאלו היא שלו". כך אומר תוספות במסכת בבא קמא (יא. ד"ה אין): "שואל כיון דחייב באונסין נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים והדמים הוא דנתחייב" . כך אומר הרמב"ן במסכת בבא בתרא (קסח.): "התם רחמנא חייביה וכלוקח דמי עד שיחזירנו".
| |
| כלומר, כיון ששואל "כל הנאה שלו" והוא השליט הבלעדי על ההנאה מהחפץ בימי השאלה, שהרי אינו משלם כלל על שימושו בחפץ, הוא נחשב כבעלים גמור של החפץ לאותו הזמן, ורק יש עליו חיוב להשיב את החפץ בסיום השאלה. על כן אם אינו משיב את החפץ בסיום השאלה גם אם זה מחמת אונס גמור הוא חייב, משום שכמו שאם ניזוק חפץ ששייך לו למרות שהוא לא אשם בכך, הוא מפסיד את ממונו, כך גם בשואל הרי הוא כבעלים שמפסיד גם באונס כיון שהחפץ שלו ניזוק
| |
|
| |
|
| ==השיטות השונות בטעם הפטור== | | ==השיטות השונות בטעם הפטור== |