הבדלים בין גרסאות בדף "אמירה לגוי בשבת"

נוספו 2,729 בתים ,  15:24, 29 בספטמבר 2022
אין תקציר עריכה
 
(4 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{תחרות כתיבה}}
{{מקורות||שבת טז ו, כג ג|שבת קכא א, קנ א|||}}
{{מקורות||שבת טז ו, כג ג|שבת קכא א, קנ א|||}}


שורה 6: שורה 4:
האיסור לומר בשבת לנכרי לעשות מלאכה האסורה לישראל, ובאיזה אופן מותר.
האיסור לומר בשבת לנכרי לעשות מלאכה האסורה לישראל, ובאיזה אופן מותר.


===מקור הדין: ===
===מקור הדין:===
====האם אסור מהתורה או מדברי חכמים====
====האם אסור מהתורה או מדברי חכמים====
בחומש '''שמות''' כתוב(פי"ב פט"): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם".
בחומש '''שמות''' כתוב(פי"ב פט"): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם".
שורה 18: שורה 16:
ה'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) פסק שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ '''השו"ע''' (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים.
ה'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א והכ"ב ועוד) פסק שאמירה לגוי לא הווי אלא איסור דרבנן. וכ"פ '''השו"ע''' (סי' שז ס"ה) ובמשנ"ב שם (ס"ק כ וכן בסי' רמג ס"ק ה ובשעה"צ שם) וכן הסכמת כל האחרונים.


'''המקור לאיסור באיסורי דרבנן'''
====פסיקת הדין במשניות====
'''במשנה''' (שבת קכא.) לעניין דליקה: נכרי שבא לכבות, אין אומרים לו כבה ואל תכבה.


'''ועוד שם''' (קנ.): לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. גמ': מ"ש הוא ומ"ש חבירו? א"ר פפא: חבר נכרי! מתקיף ליה רב אשי-אמירה לנכרי שבות! (וכבר שנינו (בקכא.) שאסור. רש"י.) וכו'.
===='''המקור לאיסור באיסורי דרבנן'''====
1. '''רש"י''' (ד"ה אמירה לנכרי) כתב שמקור הדין הוא ממה שכתוב במשנה גבי גוי שבא לכבות, שאין אומרים לו כבה. '''הפרי מגדים''' (א"א שז- י) הקשה דשם מדובר על איסור תורה [לדעת הרמב"ם שפסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה – כיבוי, חייב עליה] משא"כ באמירה לגוי בדף קנ מדובר על איסור דרבנן וא"כ איך אפשר ללמוד מדיני כיבוי איסור אמירה לגוי? אומנם יתכן שרש"י ילמד את הסוגיא כדעת רבי שמעון ולפ"ז השאלה פחות קשה. וכך באמת ה'''מהר"ם''' למד מתוס' ד"ה שמע מינה.
1. '''רש"י''' (ד"ה אמירה לנכרי) כתב שמקור הדין הוא ממה שכתוב במשנה גבי גוי שבא לכבות, שאין אומרים לו כבה. '''הפרי מגדים''' (א"א שז- י) הקשה דשם מדובר על איסור תורה [לדעת הרמב"ם שפסק כרבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה – כיבוי, חייב עליה] משא"כ באמירה לגוי בדף קנ מדובר על איסור דרבנן וא"כ איך אפשר ללמוד מדיני כיבוי איסור אמירה לגוי? אומנם יתכן שרש"י ילמד את הסוגיא כדעת רבי שמעון ולפ"ז השאלה פחות קשה. וכך באמת ה'''מהר"ם''' למד מתוס' ד"ה שמע מינה.


שורה 26: שורה 28:
3. על כן סובר '''הפרמ"ג''' (שם) שהמקור הוא מהגמ' בעירובין (סז:) שם מדובר על תינוק שקודם הברית בשבת, נשפכו המים החמין שחממו מערב שבת לרחיצתו אחרי הברית. הורה רבה לומר לגוי להביא, אחרי מעשה הקשה לו אביי על ההיתר ויישב לו רבה שבשבות (איסור דרבנן) שאין בה מעשה, כמו לומר לגוי להביא מים חמים, מותר לומר לגוי לצורך מצווה. משמע שלא לצורך מצווה הרי זה אסור.
3. על כן סובר '''הפרמ"ג''' (שם) שהמקור הוא מהגמ' בעירובין (סז:) שם מדובר על תינוק שקודם הברית בשבת, נשפכו המים החמין שחממו מערב שבת לרחיצתו אחרי הברית. הורה רבה לומר לגוי להביא, אחרי מעשה הקשה לו אביי על ההיתר ויישב לו רבה שבשבות (איסור דרבנן) שאין בה מעשה, כמו לומר לגוי להביא מים חמים, מותר לומר לגוי לצורך מצווה. משמע שלא לצורך מצווה הרי זה אסור.


==='''זמן האמירה לגוי''' ===
===טעמי האיסור===
'''רש"י''' (שבת קכא. ד"ה 'כבה הוא דלא אמרינן ליה') שעושהו שלוחו ממש. וכן בקנג. (ד"ה 'מאי טעמא שרי ליה למיתב לנכרי'). והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת .
 
'''רש"י''' (ע"ז טו. ד"ה 'כיוון דזבנה קנייה'): ..אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח) דבור אסור.
 
'''רמב"ם''' (פ"ו ה"א): ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן.
 
נ"מ מביא '''האבני נזר''' (אור"ח מג ו) אם אומר בע"ש לעשות בשבת או בשבת לעשות במוצ"ש.
 
אומנם הגיוני שרש"י לא סותר את עצמו וכל הטעמים נכונים ויש כמה סיבות לאסור בכל המקרים של אמירה, וכך גם פסק בשו"ע (שז ב) לאסור בשני האופציות.
 
==='''זמן האמירה לגוי'''===
===='''אמירה לגוי בשבת עצמה'''====
===='''אמירה לגוי בשבת עצמה'''====
נחלקו הראשונים האם מותר לומר לגוי בשבת לשכור לו פועלים למוצ"ש:
נחלקו הראשונים האם מותר לומר לגוי בשבת לשכור לו פועלים למוצ"ש:
שורה 53: שורה 66:
על ראייתו השניה חלק '''המג"א''' (ס"ק לא) ומסיק לאסור, כמו שכתב הרמ"א (בסעי' כב) שאסורה רמיזה לגוי. (וכ"כ הט"ז בס"ק ב, אומנם היד אפרים למד בט"ז שמתיר, ולענ"ד הדלה נדחק בפי', וצ"ע)  
על ראייתו השניה חלק '''המג"א''' (ס"ק לא) ומסיק לאסור, כמו שכתב הרמ"א (בסעי' כב) שאסורה רמיזה לגוי. (וכ"כ הט"ז בס"ק ב, אומנם היד אפרים למד בט"ז שמתיר, ולענ"ד הדלה נדחק בפי', וצ"ע)  


==='''אמירה לגוי במקום איסור תורה'''===
==='''אמירה לנכרי לצורך מצווה (שז, ה)'''===
דעת '''הבה"ג''' (הובאה בתוס' בגיטין ח: ד"ה אע"ג) שמתבסס על גי' בגמ' בעירובין, שמותרת אמירה אפילו במקום איסור תורה, כגון הדלקת הנר לצורך השבת. אומנם '''שאר הראשונים''' לא הסכימו לחידוש זה, וסוברים שכל שהותר הוא דווקא באיסור דרבנן, וכותב '''הב"ח''' שאע"ג שדעת בה"ג, דעת יחיד הוא, ותמיה שהמנהג הוא לסמוך עליו? מ"מ "הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין".
 
==='''אמירה לנכרי במקום מצווה (שז, ה)'''===
נחלקו רבותינו הראשונים האם הותרה אמירה לנכרי בכל המצוות או רק במצוות מסויימות:
נחלקו רבותינו הראשונים האם הותרה אמירה לנכרי בכל המצוות או רק במצוות מסויימות:


שורה 63: שורה 73:
ביחס לדעה המקילה, כתב '''השו"ע''' שמותר להגיד לגוי להביא שופר בשבת, שואל '''המחצית השקל''': הרי בשבת לא תוקעים בשופר? על כרחך מדובר שמביא בשבת לצורך מחר, יום ב' דראש השנה. והסיבה שהתירו להביאו לצורך מחר משום ששופר הוא מצווה דרבים ועדיף אפי' על לולב שאסור בכה"ג (כמש"כ הט"ז שם). אומנם '''הפרי מגדים''' (א"א שז, ח) כתב שדעת השו"ע שאפי' לצורך מצוות היחיד הותרה אמירה לגוי. אעפ"כ לצורך עשיית איסור תורה, אסור אפי' במקום מצווה דרבים, רק במקום מצווה מיוחדת התירו, ולכן נשאר הפרי מגדים בצ"ע מדוע ולמה מקילים להגיד לגוי להדליק נירות בית הכנסת.
ביחס לדעה המקילה, כתב '''השו"ע''' שמותר להגיד לגוי להביא שופר בשבת, שואל '''המחצית השקל''': הרי בשבת לא תוקעים בשופר? על כרחך מדובר שמביא בשבת לצורך מחר, יום ב' דראש השנה. והסיבה שהתירו להביאו לצורך מחר משום ששופר הוא מצווה דרבים ועדיף אפי' על לולב שאסור בכה"ג (כמש"כ הט"ז שם). אומנם '''הפרי מגדים''' (א"א שז, ח) כתב שדעת השו"ע שאפי' לצורך מצוות היחיד הותרה אמירה לגוי. אעפ"כ לצורך עשיית איסור תורה, אסור אפי' במקום מצווה דרבים, רק במקום מצווה מיוחדת התירו, ולכן נשאר הפרי מגדים בצ"ע מדוע ולמה מקילים להגיד לגוי להדליק נירות בית הכנסת.


==='''אמירה לגוי במקום של מקצת חולי'''===
==='''אמירה לגוי במקום שיש בדבר איסור תורה האסור והמותר'''===
מקור הדין בזה הוא '''בביצה''' (כב.) שאמימר כחל עינו ע"י גוי בשבת ושאלו רב אשי היאך מסייע לגוי ע"י שמעמץ עיניו, הרי בזה לא התירו אמירה לגוי? ותירץ לו אמימר שסובר שמסייע אין בו ממש. '''הרמב"ן''' שם בחידושיו, הקשה שרואים שכאן לולא תירוצו של אמימר היה הדבר אסור, ואילו בסוגיות אחרות, רואים שחכמינו התירו הדבר? ויישב הרמב"ן שיש פה חלוקה בין כמה מצבים:
===='''המחלוקת כשיש בדבר איסור תורה'''====
 
דעת '''הבה"ג''' (הובאה בתוס' בגיטין ח: ד"ה אע"ג) שמתבסס על גי' בגמ' בעירובין, שמותרת אמירה אפילו במקום איסור תורה, כגון <u>הדלקת הנר לצורך השבת</u>. אומנם '''שאר הראשונים''' לא הסכימו לחידוש זה, וסוברים שכל שהותר הוא דווקא באיסור דרבנן, וכותב '''הב"ח''' שאע"ג שדעת בה"ג, דעת יחיד הוא, ותמיה שהמנהג הוא לסמוך עליו? מ"מ "הנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין".
1. חולי שנופל למשכב, שהתירו בו אמירה לגוי, וכן התירו במקום שעושה את המלאכה ממעשהו ביום חול, והוא ששאלו את אמימר היאך מסייע ועוזר הרי זה כדרך שעושה בחול? ויישב להם שסובר שמסייע אין בו ממש וע"כ מותר.


2. חולי של סכנה שהתירו בו כל שבות שבעולם
====אמירה לגוי באיסור שיכל להעשות בהיתר ע"י ישראל====
 
3. חולי ומכאובים שאין בהם סכנה- אסרו בהם אמירה לגוי.
 
נמצא שמה שכתבו '''הרמב"ם והשו"ע''' שהתירו אמירה לגוי <u>במקום מקצת חולי</u>, אינו אלא במקום שהותרה אמירה לגוי כגון חולה שנפל למשכב.
 
יש פה דיוק מדהים של '''הגר"א''' ממה שבניגוד לגמ' בעירובין שחילקה בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, הגמ' בביצה לא חילקה. נמצאנו למדים שהיתר מקצת חולי מתייחס אך ורק להאם חולה הוא אם לאו ולא לאיזה חומרת איסור מדובר.
 
===אמירה לגוי באיסור שיכל להעשות בהיתר ע"י ישראל===
המרדכי כתב בשם '''הראבי"ה''' שבמקום שיכל הישראל לעשות הפעולה בהיתר אף שעשאו הגוי באיסור מותר להנות ממנו, כגון להביא מים דרך רה"ר שיכל להביא ע"י מחיצת בנ"א.  
המרדכי כתב בשם '''הראבי"ה''' שבמקום שיכל הישראל לעשות הפעולה בהיתר אף שעשאו הגוי באיסור מותר להנות ממנו, כגון להביא מים דרך רה"ר שיכל להביא ע"י מחיצת בנ"א.  


שורה 90: שורה 91:
ב. באש יש חשש שיבוא לכבות בעצמו, כיוון שבהול הוא על ממונו, ובצינור זה פחות שייך. [קצת תליא בביאור המג"א, יע"ש]  
ב. באש יש חשש שיבוא לכבות בעצמו, כיוון שבהול הוא על ממונו, ובצינור זה פחות שייך. [קצת תליא בביאור המג"א, יע"ש]  


ג. בדומה לט"ז, שכיוון שבכיבוי יש מצבים שהם דאורייתא, כגון אם מכבה וצריך לפחמים, חששו שיבואו לעבור על הדאורייתא ואסרו  
ג. בדומה לט"ז, שכיוון שבכיבוי יש מצבים שהם דאורייתא, כגון אם מכבה וצריך לפחמים, חששו שיבואו לעבור על הדאורייתא ואסרו.


ד. מה שהתירו בצינור הוא שבות, איסור דרבנן שעושה אותו שלא כדרכו. נמצאנו למדים שיש אופני היתר במקום הפסד ותליא בהבנת הסוגיות הנ"ל ומ"מ מסקנת המג"א שכיוון שיש בזה מח' הראשונים גדולה (מרדכי, ריב"ש, ר"ן ורשב"א שאסור שבות כדרכו ואילו הרמב"ם והראב"ד מקילים) לכן יש להתיר רק במקום הפסד גדול.
ד. מה שהתירו בצינור הוא שבות, איסור דרבנן שעושה אותו שלא כדרכו. נמצאנו למדים שיש אופני היתר במקום הפסד ותליא בהבנת הסוגיות הנ"ל ומ"מ מסקנת המג"א שכיוון שיש בזה מח' הראשונים גדולה (מרדכי, ריב"ש, ר"ן ורשב"א שאסור שבות כדרכו ואילו הרמב"ם והראב"ד מקילים) לכן יש להתיר רק במקום הפסד גדול.
==='''אמירה לגוי במקום של מקצת חולי'''===
מקור הדין בזה הוא '''בביצה''' (כב.) שאמימר כחל עינו ע"י גוי בשבת ושאלו רב אשי היאך מסייע לגוי ע"י שמעמץ עיניו, הרי בזה לא התירו אמירה לגוי? ותירץ לו אמימר שסובר שמסייע אין בו ממש. '''הרמב"ן''' שם בחידושיו, הקשה שרואים שכאן לולא תירוצו של אמימר היה הדבר אסור, ואילו בסוגיות אחרות, רואים שחכמינו התירו הדבר? ויישב הרמב"ן שיש פה חלוקה בין כמה מצבים:
1. חולי שנופל למשכב, שהתירו בו אמירה לגוי, וכן התירו במקום שעושה את המלאכה ממעשהו ביום חול, והוא ששאלו את אמימר היאך מסייע ועוזר הרי זה כדרך שעושה בחול? ויישב להם שסובר שמסייע אין בו ממש וע"כ מותר.
2. חולי של סכנה שהתירו בו כל שבות שבעולם
3. חולי ומכאובים שאין בהם סכנה- אסרו בהם אמירה לגוי.
נמצא שמה שכתבו '''הרמב"ם והשו"ע''' שהתירו אמירה לגוי <u>במקום מקצת חולי</u>, אינו אלא במקום שהותרה אמירה לגוי כגון חולה שנפל למשכב.
יש פה דיוק מדהים של '''הגר"א''' ממה שבניגוד לגמ' בעירובין שחילקה בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה, הגמ' בביצה לא חילקה. נמצאנו למדים שהיתר מקצת חולי מתייחס אך ורק להאם חולה הוא אם לאו ולא לאיזה חומרת איסור מדובר.
=== אמירה לגוי במקום צער בעלי חיים ===
'''בשבת''' (קלח:) מבואר שבמקום צער בעלי חיים מותר לבטל כלי מהיכנו, וכתב '''הרא"ש''' (שם סי' ג) ועוד שבמקום צעב"ח מותרת גם אמירה לגוי, ולכן אם הפרה מצטערת מהחלב שבדדיה מותר לומר לגוי לחלוב אותה.
וכ"פ '''בשו"ע''' (סימן שה סעיף כ): מותר לומר לאינו יהודי לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים, שהחלב מצערה. וכ"כ '''המשנ"ב''' (שם ס"ק ע) לעניין בהמה שנפלה לאמת המים. ומ"ש השו"ע בהמשך: 'והחלב אסור בו ביום', אין זה מטעם הנאה ממלאכת גוי, אלא כמו שכתב '''המשנ"ב''' (ס"ק עב) שהטעם הוא מדין משקים שזבו שאסור להנות מהם בשבת שחיישינן שמא יסחט, כמבואר בסי' שכ ס"א.


==='''עוד אופני היתר באמירה לגוי'''===
==='''עוד אופני היתר באמירה לגוי'''===