הבדלים בין גרסאות בדף "הכורת אילן חבירו או אוכל פירות שדהו בטענה שמכרם לו"

אין תקציר עריכה
 
(8 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[קטגוריה:חזקת מטלטלין]]
{{עריכה|סיבה=תיקונים בקוד ויקי, ניסוח שמות לכותרות (במקום המילה 'נושא'), עריכה לשונית}}
{{תחרות כתיבה}}
בס"ד
{{מקורות||בבא בתרא לג ב||טוען ונטען ט ו|חושן משפט קלז א-ג}}
{{מקורות||בבא בתרא לג ב||טוען ונטען ט ו|חושן משפט קלז א-ג}}
 
==פתיחה==
==סוגית אחוי שטרך==
הערה: כל מקום שיש סוגרים כאלו '[]' זה במקום הערת שולים, וכן פרטים רבים בסוגיה זו וחולקו למספר נושאים
===פתיחה===


הגמרא במסכת בבא בתרא בפרק חזקת הבתים מבארת שכאשר אדם נמצא בקרקע חבירו וטוען שקנה ממנו אותה, והמערער אומר למחזיק 'מה אתה עושה בקרקע שלי', ומשיבו המחזיק שקנה ממנו ואכל פירותיה ג"ש ואיבד שטרו, על המחזיק לברר בעדים שהיה שם ג"ש וכל זמן שלא הוכיח כך הקרקע חוזרת לבעלים הראשון.
הגמרא במסכת בבא בתרא בפרק חזקת הבתים מבארת שכאשר אדם נמצא בקרקע חבירו וטוען שקנה ממנו אותה, והמערער אומר למחזיק 'מה אתה עושה בקרקע שלי', ומשיבו המחזיק שקנה ממנו ואכל פירותיה ג"ש ואיבד שטרו, על המחזיק לברר בעדים שהיה שם ג"ש וכל זמן שלא הוכיח כך הקרקע חוזרת לבעלים הראשון.
שורה 11: שורה 8:
ומצינו בגמרא שם בדף לג ע"ב מעשה: המערער אמר למחזיק 'מה אתה עושה בקרקע שלי' ואמר לו 'קניתי ממך ואכלתי שני חזקה' והלך המחזיק והביא עדים שאכל ב' שנים ולא מצא עדות על השנה שלישית, בא הדין לפני רב נחמן ואמר למחזיק שהוא צריך להחזיר קרקע ופירות.
ומצינו בגמרא שם בדף לג ע"ב מעשה: המערער אמר למחזיק 'מה אתה עושה בקרקע שלי' ואמר לו 'קניתי ממך ואכלתי שני חזקה' והלך המחזיק והביא עדים שאכל ב' שנים ולא מצא עדות על השנה שלישית, בא הדין לפני רב נחמן ואמר למחזיק שהוא צריך להחזיר קרקע ופירות.


===מה חידש רב נחמן===
===נושא א: מה חידש רב נחמן===
ולכאורה צריך ביאור מה חידש ר"נ, דוודאי באה הגמרא לחדש דין, והרי פשוט דבגוונא דאין עידים על ג"ש המחזיק מחזיר קרקע ופירות.
ולכאורה צריך ביאור מה חידש ר"נ, דוודאי באה הגמרא לחדש דין, והרי פשוט דבגוונא דאין עידים על ג"ש המחזיק מחזיר קרקע ופירות.


וביאר '''רבינו יונה''' (ד"ה אמר) דשתיקת המערער ב"ש אינה נחשבת כמחילה על אכילת הפירות - לאפוקי מסברא כעין זו שהובאה לעיל כט ע"א.
וביאר '''רבינו יונה''' (ד"ה אמר) דשתיקת המערער ב"ש אינה נחשבת כמחילה על אכילת הפירות - לאפוקי מסברא כעין זו שהובאה לעיל כט ע"א.


===האם הפירות חוזרים בהודאתו===
===נושא ב: האם הפירות חוזרים בהודאתו===


וכתב ''''הרשב"ם''' (ד"ה והדרי)[וכן משמע מדברי '''הרי"ף''' (דף לד), '''הנימוק"י''' (ד"ה והדרי), '''שיטה לנ"ל''' (הובא בשטמ"ק ד"ה בשיטה).]  שהדין הנ"ל דווקא כאשר יש עדים שאכל פירות הקרקע ב' שנים, אך במצב שאין עדי אכילה אלא שהמחזיק טען שאכל ג' שנים פירות השדה ושלו הם, הרי הקרקע חוזרת אך הפירות נשארים.
וכתב ''''הרשב"ם''' (ד"ה והדרי)[וכן משמע מדברי '''הרי"ף''' (דף לד), '''הנימוק"י''' (ד"ה והדרי), '''שיטה לנ"ל''' (הובא בשטמ"ק ד"ה בשיטה).]  שהדין הנ"ל דווקא כאשר יש עדים שאכל פירות הקרקע ב' שנים, אך במצב שאין עדי אכילה אלא שהמחזיק טען שאכל ג' שנים פירות השדה ושלו הם, הרי הקרקע חוזרת אך הפירות נשארים.
שורה 22: שורה 19:
והטעם הוא שיכל לטעון שאכל פירות ג"ש מועטות מאוד שזרע כור ואכל טפי מכור דבהכי הוי חזקה וכאשר טען שאכל פירות טובא הרי איכא מיגו אך כיון דלא בירר שאכל ג"ש מעמידים את הקרקע בחזקת בעליה והמיגו מועיל להשאיר את הפירות.
והטעם הוא שיכל לטעון שאכל פירות ג"ש מועטות מאוד שזרע כור ואכל טפי מכור דבהכי הוי חזקה וכאשר טען שאכל פירות טובא הרי איכא מיגו אך כיון דלא בירר שאכל ג"ש מעמידים את הקרקע בחזקת בעליה והמיגו מועיל להשאיר את הפירות.


והדברים צריכים ביאור דכיצד אפשר לבי"ד לפסוק שהקרקע חוזרת לבעליה, והפירות נשארים אצל המחזיק, דהרי זה תרתי סתרי שהרי המחזיק טוען שאכל פירות כיון שקנה את הקרקע וכאשר אינו יכול לברר שקנה הקרקע אזי כשהבי"ד מחזירים את הקרקע לבעליה המחזיק צריך לשלם על אכילת הפירות מהשדה, (וסברא זו כתבו '''התוס'''' לעיל בע"א סד"ה ה"ג).
והדברים צריכים ביאור דכיצד אפשר לבי"ד לפסוק שהקרקע חוזרת לבעליה, והפירות נשארים אצל המחזיק, דהרי זה תרתי סתרי שהרי המחזיק טוען שאכל פירות כיון שקנה את הקרקע וכאשר אינו יכול לברר שקנה הקרקע אזי כשהבי"ד מחזירים את הקרקע לבעליה המחזיק צריך לשלם על אכילת הפירות מהשדה.


וכתב בספר '''ביאורים והערות''' (ד"ה אמנם) שביאור הדבר הוא כיון שהקרקע אינה חוזרת בתורת וודאי למ"ק אלא מספק מעמידים על המצב הקודם שהיה מדין 'חזקה קמייתא', כמבואר במסכת כתובות דף כ ע"א, ולכן רק מספק מחזירים את הקרקע לחזקת בעליה דלא שייך בה תפיסה ומספק משאירים את הפירות בחזקת המחזיק דשייך בהם תפיסה, כמבואר '''בתוס'''' שם (ד"ה ואוקי)[אין להקשות דהרי כתב הבית לחם יהודה לקמן 'בביאור שיטת הרשב"ם' כתב שסברת לא חציף מבררת דוודאי הפירות שייכים ללוקט, ואילו הכא מבואר דמשאיר אצל היורד לקרקע את הפירות רק מספק, דשאני התם דאיירי בטוען 'לפירות ירדתי' – דאין ריעותא כנגדו, ואילו הכא איכא ריעותא 'אחוי שטרך' כנגדו.].  
וכתב בספר '''ביאורים והערות''' (ד"ה אמנם) שביאור הדבר הוא שאכן קיימת סתירה אם היו הדברים חוזרים מתורת וודאי אך כיון שהקרקע אינה חוזרת בתורת וודאי למ"ק אלא מספק מעמידים על המצב הקודם שהיה מדין 'חזקה קמייתא', כמבואר במסכת כתובות דף כ ע"א, ולכן רק מספק מחזירים את הקרקע לחזקת בעליה דלא שייך בה תפיסה ומספק משאירים את הפירות בחזקת המחזיק דשייך בהם תפיסה, כמבואר '''בתוס'''' שם (ד"ה ואוקי)[אין להקשות דהרי כתב הבית לחם יהודה לקמן 'בביאור שיטת הרשב"ם' כתב שסברת לא חציף מבררת דוודאי הפירות שייכים ללוקט, ואילו הכא מבואר דמשאיר אצל היורד לקרקע את הפירות רק מספק, דשאני התם דאיירי בטוען 'לפירות ירדתי' – דאין ריעותא כנגדו, ואילו הכא איכא ריעותא 'אחוי שטרך' כנגדו.].  


אמנם ראה '''שהתוס''''(ע"א, ד"ה ה"ג) [וכן כתבו '''רבינו יונה''' (ע"א, ד"ה ה"ג), '''רשב"א''' (ע"א, ד"ה והגירסא).]כתבו שעל פי שאכל ג"ש אי אפשר לחייבו שאם אתה מאמינו שאכל ג"ש – גם הקרקע תשאר ברשותו.
אמנם ראה '''שהתוס''''(ע"א, ד"ה ה"ג) [וכן כתבו '''רבינו יונה''' (ע"א, ד"ה ה"ג), '''רשב"א''' (ע"א, ד"ה והגירסא).]כתבו שעל פי שאכל ג"ש אי אפשר לחייבו שאם אתה מאמינו שאכל ג"ש – גם הקרקע תשאר ברשותו.
שורה 39: שורה 36:
והביאה הגמרא דרב יהודה גם סבר כך שהרי אמר: כשהאדם שלקח מגל, וסל או חבל בידו ואמר 'אלך ואלקט פירות דקל חברי שקניתי פירותיו ממנו'[ראה לקמן דאיכא גירסא אחרת 'אלך ואקוץ דקל שקניתי מחבירי' (וכגירסה זו נקטו הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א) אך התוס' גרסו כלפנינו.]נאמן ואין הבי"ד צריכים למנוע ממנו לעשות כך כיון דאין אדם שחצוף כ"כ ללכת לגדור פירות חבירו בלי רשות, וכיון שאמר שיעשה וליקט מסתבר שדובר אמת.
והביאה הגמרא דרב יהודה גם סבר כך שהרי אמר: כשהאדם שלקח מגל, וסל או חבל בידו ואמר 'אלך ואלקט פירות דקל חברי שקניתי פירותיו ממנו'[ראה לקמן דאיכא גירסא אחרת 'אלך ואקוץ דקל שקניתי מחבירי' (וכגירסה זו נקטו הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א) אך התוס' גרסו כלפנינו.]נאמן ואין הבי"ד צריכים למנוע ממנו לעשות כך כיון דאין אדם שחצוף כ"כ ללכת לגדור פירות חבירו בלי רשות, וכיון שאמר שיעשה וליקט מסתבר שדובר אמת.


===נאמן דווקא על העבר אך לא להבא===
===נושא ג: נאמן דווקא על העבר אך לא להבא===
====דעת הרשב"ם====
====דעת הרשב"ם====
וכתב '''הרשב"ם''' (ד"ה נאמן) שכל הדין שהאדם יכול לטעון לפירות ירדתי ולהיות נאמן הני מילי בשבועה ובדווקא על פירות שאכל אך לגבי פירות להבא אינו נאמן משום 'לא שבקת חיי לכל בריה' היינו שכל אדם ירד ויאכל מפירות חבירו.
וכתב '''הרשב"ם''' (ד"ה נאמן) שכל הדין שהאדם יכול לטעון לפירות ירדתי ולהיות נאמן הני מילי בשבועה ובדווקא על פירות שאכל אך לגבי פירות להבא אינו נאמן משום 'לא שבקת חיי לכל בריה' היינו שכל אדם ירד ויאכל מפירות חבירו.
שורה 72: שורה 69:
וראה לקמן "בביאור מחלקות הרש"ש ורבינו מאיר שמחה" שנחלקו בכך גם האחרונים.
וראה לקמן "בביאור מחלקות הרש"ש ורבינו מאיר שמחה" שנחלקו בכך גם האחרונים.


===תוספת ביאור במחלוקת===
====תוספת ביאור במחלוקת====
כתב בספר '''אפוד בד''' (סימן עא, ג) שעולה מדברי הרשב"ם שהבירור של לא חציף הוא וודאי, ומשו"ה כתב (בד"ה ואמר) שהאמירה 'אלך ואגדור' צריכה להיות 'לפנינו' כדי לפרסם דהוא הולך לאכול מפירות השדה, ולכן וודאי שהוא נאמן שהקרקע שלו, שהרי פירסם הדבר והראה דאינו ירא שידעו הבעלים שהוא יורד לאכול מהפירות.
כתב בספר '''אפוד בד''' (סימן עא, ג) שעולה מדברי הרשב"ם שהבירור של לא חציף הוא וודאי, ומשו"ה כתב (בד"ה ואמר) שהאמירה 'אלך ואגדור' צריכה להיות 'לפנינו' כדי לפרסם דהוא הולך לאכול מפירות השדה, ולכן וודאי שהוא נאמן שהקרקע שלו, שהרי פירסם הדבר והראה דאינו ירא שידעו הבעלים שהוא יורד לאכול מהפירות.


ומדברי '''התוס'''' שאמרו שסברת לא חציף רק יוצרת ספק לבי"ד שמא המחזיק צודק בטענתו ולכן מספק לא מוציאים ממנו דמי הפירות שאכל, ועל פירות העתיד מספק אינו יכול להוציאם מהמערער - לכן כתבו (ד"ה אי) שאפשר ללקט אפילו בצנעא, דסגי בהכי ליצור ספק.
ומדברי '''התוס'''' שאמרו שסברת לא חציף רק יוצרת ספק לבי"ד שמא המחזיק צודק בטענתו ולכן מספק לא מוציאים ממנו דמי הפירות שאכל, ועל פירות העתיד מספק אינו יכול להוציאם מהמערער - לכן כתבו (ד"ה אי) שאפשר ללקט אפילו בצנעא, דסגי בהכי ליצור ספק.


===מדוע צריך לא חציף תיפו"ל משום דתפיס===
===נושא ד: מדוע צריך לא חציף תיפו"ל משום דתפיס===
כאמור לעיל הגמרא ביארה דמי שטוען שקנה את פירות השדה נאמן משום שיש אומדנא שהפירות שייכים לו, שאין אדם חצוף, הקשו '''התוס'''' (ד"ה ואי) מדוע צריך כלל לטעם זה, דהרי מדובר שהפירות הם תחת ידו, ויש חזקה שכל מה שתחת יד האדם שייך אליו, דהרי איננו מחזיקים אנשים בגזלנות.
כאמור לעיל הגמרא ביארה דמי שטוען שקנה את פירות השדה נאמן משום שיש אומדנא שהפירות שייכים לו, שאין אדם חצוף, הקשו '''התוס'''' (ד"ה ואי) מדוע צריך כלל לטעם זה, דהרי מדובר שהפירות הם תחת ידו, ויש חזקה שכל מה שתחת יד האדם שייך אליו, דהרי איננו מחזיקים אנשים בגזלנות.


שורה 90: שורה 87:
וצריך ביאור במה נחלקו, וכתב '''התורת חיים''' (ד"ה ואי) שלדעת התוס' רק כאשר אדם נכנס לתוך ביתו של חבירו ונוטל כלים שלא בפניו וטוען שקנה ממנו לפני כן אינו נאמן משום דלאו אורח ארעא לומר ללוקח שיכנס לרשותו הפרטית של המוכר וליטול כליו, וחיישינן לגניבה, אך כאשר טען שקנה פירות משדהו – נאמן, דאורח ארעא לומר ללוקח ללקוט בעצמו פירות מהשדה. ומעין סברא זו כתב הנתיבות (קלז, ב).
וצריך ביאור במה נחלקו, וכתב '''התורת חיים''' (ד"ה ואי) שלדעת התוס' רק כאשר אדם נכנס לתוך ביתו של חבירו ונוטל כלים שלא בפניו וטוען שקנה ממנו לפני כן אינו נאמן משום דלאו אורח ארעא לומר ללוקח שיכנס לרשותו הפרטית של המוכר וליטול כליו, וחיישינן לגניבה, אך כאשר טען שקנה פירות משדהו – נאמן, דאורח ארעא לומר ללוקח ללקוט בעצמו פירות מהשדה. ומעין סברא זו כתב הנתיבות (קלז, ב).


===דיון האחרונים מאי שנא משטר משכנתא דמוציאים מידו===
===נושא ה: דיון האחרונים מאי שנא משטר משכנתא דמוציאים מידו===
והקשו '''האחרונים'''['''ב"ח''' (קלז, א), '''תומים''' (שם), '''ש"ך''' (שם, א), '''נתיבות''' (שם, ב).]שהרי מבואר בגמרא ב"מ (דף קי ע"א) דשטר משכנתא דסורא דנכתב בו שהשדה ממושכנתא ל'שנים' בלי פירוט כמה שנים היה, שהמלוה טוען קיבלתי שלוש שנים והלוה אומר שקיבלת לשני שנים, וקדם המלוה ואכל פירות השנה השלישית - אין המלוה צריך להחזיר דמי הפירות שאכל כיון דאפשר לברר שהקרקע היתה ממושכנת לג"ש ע"י עדים החתומים בו או ע"י אנשים מהעולם, ואם יוציאו מהמלוה הבי"ד יצטרכו להשיב לו רכושו אחרי כן ולא מטריחנין בי"ד בכדי.
והקשו '''האחרונים'''['''ב"ח''' (קלז, א), '''תומים''' (שם), '''ש"ך''' (שם, א), '''נתיבות''' (שם, ב).]שהרי מבואר בגמרא ב"מ (דף קי ע"א) דשטר משכנתא דסורא דנכתב בו שהשדה ממושכנתא ל'שנים' בלי פירוט כמה שנים היה, שהמלוה טוען קיבלתי שלוש שנים והלוה אומר שקיבלת לשני שנים, וקדם המלוה ואכל פירות השנה השלישית - אין המלוה צריך להחזיר דמי הפירות שאכל כיון דאפשר לברר שהקרקע היתה ממושכנת לג"ש ע"י עדים החתומים בו או ע"י אנשים מהעולם, ואם יוציאו מהמלוה הבי"ד יצטרכו להשיב לו רכושו אחרי כן ולא מטריחנין בי"ד בכדי.


שורה 128: שורה 125:
אך הכא דירד לפירות הרי הספק הוא בטענותיהם, והתפיסה היא לפני שנולד הספק, דהמחזיק טוען שירד לפירות, והמערער טוען דהוא גנבם – לכן משאירים אצל המוחזק, ואם אינו מוחזק בהם - נאמן מטעם של לא חציף כמובאר בסוגין.
אך הכא דירד לפירות הרי הספק הוא בטענותיהם, והתפיסה היא לפני שנולד הספק, דהמחזיק טוען שירד לפירות, והמערער טוען דהוא גנבם – לכן משאירים אצל המוחזק, ואם אינו מוחזק בהם - נאמן מטעם של לא חציף כמובאר בסוגין.


===מדוע בקרקע אינו נאמן במיגו לפירות ירדתי===
===נושא ו: מדוע בקרקע אינו נאמן במיגו לפירות ירדתי===
מבואר בגמרא שאם טוען קניתי קרקע ולא בירר דהחזיק ג"ש הדרא ארעא ופירי, ואם טען לפירות ירדתי נאמן לפירי אפילו בלי בירור דהיה ג"ש.
מבואר בגמרא שאם טוען קניתי קרקע ולא בירר דהחזיק ג"ש הדרא ארעא ופירי, ואם טען לפירות ירדתי נאמן לפירי אפילו בלי בירור דהיה ג"ש.


שורה 145: שורה 142:
ב. '''הגידולי שמואל''' (ד"ה ובזה) תירץ דהכא שטוען קניתי קרקע לפירותיה וירד ואכל את הפירות איכא תרתי, גם סברת לא חציף, וגם מיגו דלפירות ירדתי, ובמקרה כזה הקרקע חוזרת אך הפירות נשארים, דאילו לעיל יש רק מיגו לפירות ירדתי – כיון דלא שייך התם סברת לא חציף דכאשר אכל ההוא גברא, רב אידי בר אבין לא יכל לעכב בעדו, דלא איתברר דהוא קרוב, ולכן חוזרים הקרקע והפירות.  
ב. '''הגידולי שמואל''' (ד"ה ובזה) תירץ דהכא שטוען קניתי קרקע לפירותיה וירד ואכל את הפירות איכא תרתי, גם סברת לא חציף, וגם מיגו דלפירות ירדתי, ובמקרה כזה הקרקע חוזרת אך הפירות נשארים, דאילו לעיל יש רק מיגו לפירות ירדתי – כיון דלא שייך התם סברת לא חציף דכאשר אכל ההוא גברא, רב אידי בר אבין לא יכל לעכב בעדו, דלא איתברר דהוא קרוב, ולכן חוזרים הקרקע והפירות.  


===גירסת הגמרא איזיל ו'אגדור' או איזיל ו'אגזור'===
===נושא ז: גירסת הגמרא איזיל ו'אגדור' או איזיל ו'אגזור'===
כתבו '''התוס'''' (ד"ה איזיל) שרב יהודה אמר שמי שאומר אלך ואגדור פירות מאילן חבירו שקניתי ממנו נאמן, ופירשו שהכוונה ללקט פירות, ולא גרסו אלך ואגזור דקל חברי.
כתבו '''התוס'''' (ד"ה איזיל) שרב יהודה אמר שמי שאומר אלך ואגדור פירות מאילן חבירו שקניתי ממנו נאמן, ופירשו שהכוונה ללקט פירות, ולא גרסו אלך ואגזור דקל חברי.


שורה 170: שורה 167:
ולכן הכא הוא פרסם שהולך לקוץ דקל חבירו – ולכן נאמן, ואילו התם בב"ק הוא לא פירסם בתחילה 'אלך ואקוץ' ומשו"ה אינו נאמן לטעון 'אמרת לי לקוץ'.
ולכן הכא הוא פרסם שהולך לקוץ דקל חבירו – ולכן נאמן, ואילו התם בב"ק הוא לא פירסם בתחילה 'אלך ואקוץ' ומשו"ה אינו נאמן לטעון 'אמרת לי לקוץ'.


===האם צריך לומר בתחילה 'אלך ואקוץ'===
===נושא ח: האם צריך לומר בתחילה 'אלך ואקוץ'===


'''הרמב"ן''' (ד"ה לאו) הביא דעת איכא דמפרשי דסברי דאין צריך לומר בתחילה 'אלך ואלקוט' כדי לברר דאין אדם חציף, אלא דכיון דעושה מעשה חציפות נאמן שקנה פירות לאכילה.
'''הרמב"ן''' (ד"ה לאו) הביא דעת איכא דמפרשי דסברי דאין צריך לומר בתחילה 'אלך ואלקוט' כדי לברר דאין אדם חציף, אלא דכיון דעושה מעשה חציפות נאמן שקנה פירות לאכילה.
שורה 181: שורה 178:
אך קשה לשיטת '''הרמב"ן'''[וכן הקשו '''הרשב"א''' (ד"ה מ"ט) '''והריטב"א''' (ד"ה ואי) '''והנימוקי יוסף''' (ד"ה ואגדיריה).]כיצד הגמרא השוותה בין המקרים , ותירץ הרמב"ן (שם) דכאשר החזיק זמן רב בקרקע הרי יוצא עליו קול שאוכל קרקע חבירו, וזה ברמת החציפות כמי שמפרסם שהולך לאכול פירות חבירו. וכ"כ מדעתו '''באבן האזל''' בדעת הרמב"ם (טוען ונטען ט, ו).
אך קשה לשיטת '''הרמב"ן'''[וכן הקשו '''הרשב"א''' (ד"ה מ"ט) '''והריטב"א''' (ד"ה ואי) '''והנימוקי יוסף''' (ד"ה ואגדיריה).]כיצד הגמרא השוותה בין המקרים , ותירץ הרמב"ן (שם) דכאשר החזיק זמן רב בקרקע הרי יוצא עליו קול שאוכל קרקע חבירו, וזה ברמת החציפות כמי שמפרסם שהולך לאכול פירות חבירו. וכ"כ מדעתו '''באבן האזל''' בדעת הרמב"ם (טוען ונטען ט, ו).


===ביאור שיטת הרמב"ן האם אחוי שטרך גובר על מיגו===
===נושא ט: ביאור שיטת הרמב"ן האם אחוי שטרך גובר על מיגו===
הקשה '''רבי עקיבא איגר''' (ד"ה יעויין) דהעולה מדברי הרמב"ן דכאשר איכא סברת לא חציף – נאמן לטעון 'אמרת לי לקוצו', ואילו כאשר איכא רק מיגו אינו נאמן לטעון 'אמרת לי לקוצו' במיגו 'דלא קצצתי'.  
הקשה '''רבי עקיבא איגר''' (ד"ה יעויין) דהעולה מדברי הרמב"ן דכאשר איכא סברת לא חציף – נאמן לטעון 'אמרת לי לקוצו', ואילו כאשר איכא רק מיגו אינו נאמן לטעון 'אמרת לי לקוצו' במיגו 'דלא קצצתי'.  


שורה 202: שורה 199:
וכתב דכאשר יש למחזיק מיגו דלהד"ם – הרי הוא סומך על המיגו ומאבד שטרו, ויודע שכאשר יבוא המערער ויטען 'אחוי שטרך' הוא יוכיח דאיבד שטרו ע"י שיטען מיגו. אך כאשר יודע דיש לו סברת לא חציף היה אסור לו לאבד שטרו כיון דיודע דהמערער יוכל לטעון 'לפירות הורדתיך' כמובאר לקמן דף לה ע"ב ולכן אינו מרשה לעצמו לאבד שטרו.
וכתב דכאשר יש למחזיק מיגו דלהד"ם – הרי הוא סומך על המיגו ומאבד שטרו, ויודע שכאשר יבוא המערער ויטען 'אחוי שטרך' הוא יוכיח דאיבד שטרו ע"י שיטען מיגו. אך כאשר יודע דיש לו סברת לא חציף היה אסור לו לאבד שטרו כיון דיודע דהמערער יוכל לטעון 'לפירות הורדתיך' כמובאר לקמן דף לה ע"ב ולכן אינו מרשה לעצמו לאבד שטרו.


===ביאור קושית הגמרא 'אי הכי קרקע נמי'===
===נושא י: ביאור קושית הגמרא 'אי הכי קרקע נמי'===
המשיכה הגמרא 'אי הכי ארעא נמי' ובביאור קושית הגמרא נחלקו הראשונים:
המשיכה הגמרא 'אי הכי ארעא נמי' ובביאור קושית הגמרא נחלקו הראשונים:


שורה 213: שורה 210:
ובביאור כוונתם כתב '''בחידושי רבי נחום''' (אות קפח) שהם סוברים דכאשר איכא סברת לא חציף יש מוחזק בקרקע, והביא מקומות רבים דהרמב"ן סובר כך לשיטתו.  
ובביאור כוונתם כתב '''בחידושי רבי נחום''' (אות קפח) שהם סוברים דכאשר איכא סברת לא חציף יש מוחזק בקרקע, והביא מקומות רבים דהרמב"ן סובר כך לשיטתו.  


===ביאור דברי הרמב"ם האם צריך מוחזק ולא חציף או סגי בלא חציף===
===נושא יא: ביאור דברי הרמב"ם האם צריך מוחזק ולא חציף או סגי בלא חציף===
כתב '''הרמב"ם''' (הלכות טוען ונטען ט, ו):  
כתב '''הרמב"ם''' (הלכות טוען ונטען ט, ו):  


שורה 234: שורה 231:
ולכן פירש שלעולם סגי בקציצה לחוד אפילו בלי מוחזק, ומה שכתב 'כיון שנכרת הרי הוא כשאר המטלטלין' לבאר דכיון דטוען הקוצץ דהדקל נמכר לקציצתו, הרי נחשב שקנה פירות מטלטלין, ושטרא לפירי לא עבדי וכוונת הרמב"ם דאין ריעותא של אחוי שטרך. וכ"כ המאירי בדעת הרמב"ם (ד"ה זה).
ולכן פירש שלעולם סגי בקציצה לחוד אפילו בלי מוחזק, ומה שכתב 'כיון שנכרת הרי הוא כשאר המטלטלין' לבאר דכיון דטוען הקוצץ דהדקל נמכר לקציצתו, הרי נחשב שקנה פירות מטלטלין, ושטרא לפירי לא עבדי וכוונת הרמב"ם דאין ריעותא של אחוי שטרך. וכ"כ המאירי בדעת הרמב"ם (ד"ה זה).


===פסיקת השולחן ערוך ===
===נושא יב: פסיקת השולחן ערוך ===
כתב '''השולחן ערוך''' בסימן קלז בסעיף א:
כתב '''השולחן ערוך''' בסימן קלז בסעיף א:


שורה 258: שורה 255:


ומשו"ה כתב בסעיף ב' כשהבעלים אינם בשדה צריך טעם לא חציף והיינו לומר בתחילה 'אלך ואגדור' ואילו בסעיף א' איירי שהבעלים בשדה ולכן לא כתב דצריך לומר בתחילה 'אלך ואגדור' כיון דאפשר שקנה ממנו פירותיו דלא יניחנו ללקט בחינם.
ומשו"ה כתב בסעיף ב' כשהבעלים אינם בשדה צריך טעם לא חציף והיינו לומר בתחילה 'אלך ואגדור' ואילו בסעיף א' איירי שהבעלים בשדה ולכן לא כתב דצריך לומר בתחילה 'אלך ואגדור' כיון דאפשר שקנה ממנו פירותיו דלא יניחנו ללקט בחינם.
[[קטגוריה:חזקת מטלטלין]]