|
|
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) |
| שורה 25: |
שורה 25: |
|
| |
|
| === שיטת רבנו אפרים וסייעתו === | | === שיטת רבנו אפרים וסייעתו === |
| ה'''ר"ן''' (ז ב ד"ה מחייב, בדפי הרי"ף ג ב ד"ה מחייב) הביא דברי רבנו אפרים שכתב שמההוא עובדא שרבה קם ושחטיה לר' זירא, נדחתה המימרא של רבא שחייב לשתות עד דלא ידע, ולאו שפיר למעבד הכי. כן העתיק גם '''בעל המאור''' (ג ב) ונראה שסובר כן לדינא, וכן הוא ב'''שבולי הלקט''' (רא). | | ה'''ר"ן''' (ז ב ד"ה מחייב, בדפי הרי"ף ג ב ד"ה מחייב) הביא דברי רבנו אפרים שכתב שמההוא עובדא שרבה קם ושחטיה לר' זירא, נדחתה המימרא של רבא שחייב לשתות עד דלא ידע, ולאו שפיר למעבד הכי. כן העתיק גם '''בעל המאור''' (ג ב) ונראה שסובר כן לדינא, וכן הוא ב'''שבולי הלקט''' (רא), ויש אומרים<ref>כן כתב הרב '''ערוך השלחן''' (תרצה ג) להלן יובאו דבריו.</ref> שכן סובר גם ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו). |
| <BR/>גם ב'''רבנו חננאל''' על הדף לא הוזכרו דברי רבא. | | <BR/>גם ב'''רבנו חננאל''' על הדף לא הוזכרו דברי רבא. |
| <BR/>ה'''מאירי''' (ז ב ד"ה חייב) הביא דברי רבא וכתב בשם הגאונים את דברי רבנו אפרים שדברי רבא נדחו, והסכים לדבריו. בתוך הדברים כתב שאין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו. | | <BR/>ה'''מאירי''' (ז ב ד"ה חייב) הביא דברי רבא וכתב בשם הגאונים את דברי רבנו אפרים שדברי רבא נדחו, והסכים לדבריו. בתוך הדברים כתב שאין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו. |
| שורה 36: |
שורה 36: |
| == טעם החיוב לשתות == | | == טעם החיוב לשתות == |
| בספר '''אבודרהם''' (פורים ד"ה ואמר בפרק קמא) שאל איך חייבו חכמים להשתכר בפורים, והרי בכמה מקומות בתורה מוזכר דבר זה כמכשול, כגון אצל נח ולוט. ומשיב, מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כגון הריגת ושתי, מלכות אסתר, מפלת המן וכו', ולכן עשו זכר לנס בשתיית היין. | | בספר '''אבודרהם''' (פורים ד"ה ואמר בפרק קמא) שאל איך חייבו חכמים להשתכר בפורים, והרי בכמה מקומות בתורה מוזכר דבר זה כמכשול, כגון אצל נח ולוט. ומשיב, מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כגון הריגת ושתי, מלכות אסתר, מפלת המן וכו', ולכן עשו זכר לנס בשתיית היין. |
| <BR/>כן העתיק הרב '''אליה רבה''' (תרצה א) וב'''ביאור הלכה''' (ד"ה חייב). | | <BR/>כן העתיקו טעם זה הרב '''מטה משה''' (תתריב) והרב '''אליה רבה''' (תרצה א) וה'''חיי אדם''' (ב קנה ל) והב'''ביאור הלכה''' (ד"ה חייב). |
| | |
| == גדר 'עד דלא ידע' == | | == גדר 'עד דלא ידע' == |
| דברי רבא 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אינם ברורים כל הצורך, שהרי להגיע לרמה כזו של שכרות קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי. לכן טרחו הראשונים להסביר את דבריו באופנים שונים: | | דברי רבא 'עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אינם ברורים כל הצורך, שהרי להגיע לרמה כזו של שכרות קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי. לכן טרחו הראשונים להסביר את דבריו באופנים שונים: |
| שורה 56: |
שורה 57: |
|
| |
|
| === שינה === | | === שינה === |
| ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו) כתב שצריך שישתה וירדם בשכרותו. בפשטות אפשר להבין שלמד כן מתוך דברי רבא, שכאשר יישן, ממילא לא יידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, וכן הביא ה'''דרכי משה''' (א) בשם '''מהר"י ברין'''. | | ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו) כתב שצריך שישתה וירדם בשכרותו. בפשטות אפשר להבין שלמד כן מתוך דברי רבא, שכאשר יישן, ממילא לא יידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, וכןלמד ה'''דרכי משה''' (א) בדעתו והביא כן גם בשם '''מהר"י ברין'''. |
| וכן כתוב ב'''שו"ת להורות נתן''' (א לב ד).
| | <BR/>אמנם הרב '''ערוך השלחן''' (תרצה ג) כתב שאם כן למה היה לו לרבא להביא הדברים בלשון משונה כזה, אלא יותר נראה שהרמב"ם דחה דברי רבא מן ההלכה, וכדעת רבנו אפרים. |
|
| |
|
| === להבדיל בין מפלת המן למעלת מרדכי === | | === להבדיל בין מפלת המן למעלת מרדכי === |
| שורה 70: |
שורה 71: |
| ב'''פרי חדש''' (תרצה ב) כתב שבזמננו שהדורות מקולקלים ראוי לנהוג כרבנו אפרים ולשתות מעט יותר מלימודו. וכן הסכים ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב), והוסיף שיירדם בשינה ועל ידי כך לא ידע וכו' ושכן ראוי לעשות. וכן הסכים ה'''משנה ברורה''' (ה) שכן ראוי לעשות כדברי הרמ"א. | | ב'''פרי חדש''' (תרצה ב) כתב שבזמננו שהדורות מקולקלים ראוי לנהוג כרבנו אפרים ולשתות מעט יותר מלימודו. וכן הסכים ה'''פרי מגדים''' (משבצות זהב ב), והוסיף שיירדם בשינה ועל ידי כך לא ידע וכו' ושכן ראוי לעשות. וכן הסכים ה'''משנה ברורה''' (ה) שכן ראוי לעשות כדברי הרמ"א. |
|
| |
|
| == טיוטה == | | === הזהירות בדקדוק ההלכה בשעת שכרות === |
| | בספר '''מטה משה''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30738&st=&pgnum=186 (תתריב)] אחר שהביא הדעות השונות, כתב שאף אותם שמשתכרים יהיה כל כוונתם לשם שמים, כדי לזכור הנס, ולא כדי למלאות גרונם יין כאותם שעושים שחוק וקלות ראש ואינם חוששים להתפלל, ולא לנטילת ידיים וברכת המוציא וברכת המזון, עד כי נדמה לרוב ההמון שבימים אלו הותר לפרוק עול תורה ומצוות. וכל זה הוא עוון פלילי כי לא הותרה אלא שמחה ולא קלות ראש, ואם ביטל תפילה או מילה מן המגילה הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו. וכן היו הראשונים עוסקים בפורים בדברי תורה ומצווה ולא בקלות ראש. |
| | <BR/>גם ב'''חיי אדם''' (ב קנה ל) כתב שאם יודע בעצמו שיזלזל במצווה מן המצוות, בברכות או בתפילות, או שינהג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים. וכן העתיק ה'''ביאור הלכה''' (ד"ה עד דלא). |
|
| |
|
| ===איניש=== | | === מיהם החייבים בשתיה === |
| דרך המלך בביאור מילה זו היא אדם באשר הוא, כל אחד ואחד מהיהודים ללא חילוק והבדל, וכן עולה מסתימת רוב הפוסקים ופרשנים. ברם, ה'''כתב סופר''' (פירוש למגילה ד"ה ומעתה א"ש) סבר אחרת והסביר שבמילה 'איניש' בא רבא לצמצמם את החיוב, ולהחילו רק על פשוטי העם ועמי הארצות הנקראים 'איניש', ולא את אנשי המעלה ותלמידי החכמים.<BR/>
| | בפשט הסוגיה נראה שכל אדם מחוייב בשתיה, וכן עולה מסתימת רוב הפוסקים ופרשנים. ברם, ה'''כתב סופר''' (פירוש למגילה אסתר ד"ה ומעתה א"ש) סבר אחרת, והסביר שבמילה 'איניש' בא רבא לצמצמם את החיוב, ולהחילו רק על פשוטי העם ועמי הארצות הנקראים 'איניש', ולא את אנשי המעלה ותלמידי החכמים.<BR/> |
| פרשנות דומה עולה גם בביאור דברי ה'''מהרש"א'''. הגמרא בבא מציעא (כג:) מציגה שלושה מצבים בהם מותר לתלמידי חכמים לשקר, כאשר אחד מהם הוא 'פוריא'. בניגוד להסבר המקובל בראשונים, מסביר ה'''מהרש"א''' (חידושי אגדות ד"ה בפוריא) שמשמעות המילה פוריא היא פורים, ושמותר לתמיד חכם לשקר בפורים ולומר ששתה כבר למרות שהוא לא עשה כן. בעל '''שו"ת יד חנוך''' (ד) מבאר שכוונתו היא שתלמידי חכמים אינם חייבים להשתכר ואף אסור להם מפני כבוד התורה. | | פרשנות דומה עולה גם בביאור דברי ה'''מהרש"א'''. הגמרא בבא מציעא (כג:) מציגה שלושה מצבים בהם מותר לתלמידי חכמים לשקר, כאשר אחד מהם הוא 'פוריא'. בניגוד להסבר המקובל בראשונים, מסביר ה'''מהרש"א''' (חידושי אגדות ד"ה בפוריא) שמשמעות המילה פוריא היא פורים, ושמותר לתמיד חכם לשקר בפורים ולומר ששתה כבר למרות שהוא לא עשה כן. בעל '''שו"ת יד חנוך''' (ד) מבאר שכוונתו היא שתלמידי חכמים אינם חייבים להשתכר ואף אסור להם מפני כבוד התורה. |
| ===לבסומי===
| |
| ====להתבסם – לשתות למטרת הנאה====
| |
| המילה לבסומי מופיעה לא מעט פעמים בש"ס בהטיות שונות ובהקשרים רבים. לעיתים היא מופיעה בהקשר של שתיית משקאות משכרים, כמו בגמרא לעיל, אך היא מופיעה גם ביחס לאכילה ("רווחא לבסימא שכיח" (מגילה ז:)) וביחס למוזיקה ("לבסומי קלא" (סוכה נא:)). ממקורות אלו עולה שפירוש המילה הוא נעימות ומתיקות, וכן כתוב ב'''ערוך''' (ערך בסם השני 49) וב'''רש"י''' (מגילה ז: ד"ה רווחא).<BR/>
| |
| מכוח הבנה זו, יש שהבינו שאופי החיוב של רבא הוא לשתות על מנת להנות ולשמוח ולא לצורך שכרות (כפי שנראה להלן). דבר זה עולה מדברי ה'''כלבו''' (מה), השולל הבנה שכוונת מאמרו של רבא היא להשתכר, ומסביר שהיקף החיוב הוא שתייה רק קצת מעבר לכמות הרגילה, כדי לשמוח ולשמח, וכן עולה מדברי ה'''קרבן נתנאל''' (מגילה ד"ה פירש"י להשתכר), מדברי ה'''של"ה''' (תצוה תורה אור כב) ומדברי '''בעל יסוד ושורש העבודה''' (יב ז).
| |
| =====מתיקות בעלמא=====
| |
| הסבר נוסף נמצא בדברי ה'''נצי"ב מוולוז'ין''' ב'העמק שאלה' (שאילתא ס"ז סימן יב) בשם '''רד"ל'''. על פי דבר '''הנצי"ב''', ניתן לצאת ידי חובת ההתבסמות בפורים בגם באכילת מיני תרגימא מתוקים בעלמא. אך דבריו מעט קשים ולא ברור כיצד יכול להגיע אדם למצב של 'לא ידע' (עבור כל אחד מהגדרים [[#דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי – היקף החיוב|לעיל]]) כתוצאה מאכילת מיני תרגימא בלבד.
| |
| ====להשתכר====
| |
| למרות שעל פניו משמעות הביטוי 'בסומי' במובנו הרחב הוא כפי שראינו לעיל, הסבירו '''רש"י''' (מגילה ז: ד"ה "לאבסומי") ו'''ר"ח''' (מגילה ז: ד"ה בסימא) שכוונתו בסוגייתנו היא השתכרות של ממש. כך פסקו ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו), בעל '''ספר המנהגים''' (פג), ה'''טור''' (אורח חיים תרצה) וה'''בית יוסף''' (אורח חיים תרצה א-ב) וכן ביאר [אני משתמש במילה הזו בכוונה מכיוון שכך הב"ח מבאר את הגמרא אך פוסק אחרת] ה'''ב"ח''' (אורח חיים תרצה ב).<BR/>
| |
| מדברים אלו נראה שאופי החיוב הוא אינו השמחה שבשתייה כי אם איבוד הדעת שבשכרות.
| |
| ===עד===
| |
| בכל פעם שמופיע המילה "עד", יש לשאול האם מדובר עד בכלל או לא עד בכלל, או במקרה שלנו, האם יש להגיע למצב של "לא ידע" (עבור גדריו השונים, כפי שנראה לעיל), כלומר "לא ידע" הוא גֶדֶר החיוב, או שמא אפשר להגיע עד עליו אך לא להוסיף, כלומר "לא ידע" משמש כגָדֵר לחיוב, או בכלל אפשרות נוספת.<BR/>
| |
| ההבנה הפשוטה והרווחת היא שמדובר בגֶדֶר המורה עד מתי יש לשתות וכך עולה מדברי ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו) וכמו"כ, בפשטות, בהבנת כל מי שסתם בנושא. אך יש שהבינו את זאת אחרת.
| |
| ===="לא ידע" כגבול====
| |
| ה'''יד אפרים''' (אורח חיים תרצה) כותב באופן מפורש שהחיוב הוא עד ולא עד בכלל, שלשיטתו מהות החיוב היא לתת שבח והודאה לקב"ה על הניסים, ובמקום של "לא ידע" לא יכול האדם לתתשבח והודאה וממילא לא חייבוהו חכמים חכמים בכך. האדם צריך להגיע עד לשלב קודם ולא לעבור, וכך עולה גם מדברי ה'''ט"ז''' (אורח חיים תרצה א)
| |
| ===="לא ידע" כפטור====
| |
| אמנם ניתן לפרש את ה'''ט"ז''' (אורח חיים תרצה א) בדרך נוספת, בה הולך בהדיא ה'''שפת אמת''' (מגילה ז: ד"ה מחייב איניש). ע"פ שיטה זו אין עניין דווקא להגיע למדרגה של "לא ידע" אלא שעל האדם מוטלת חובה לעסוק במשתה כל היום, וברגע שהוא מגיע למדרגה של "לא ידע" הוא נפטר מהחיוב. אבל מ"מ אם עסק במשתה יצא גם עם לא הגיע לכלל שיעור זה
| |
| ב'''עמק הברכה''' הובא בשם ה'''גר"י סלנטר''' (למצוא) ביאור דומה. לשיטתו ביום פורים מוטל על הגברא חיוב לשתות יין כל הזמן, אלא שכאשר הוא מגיע למדרגה הגבוהה של "לא ידע" הוא נחשב כשוטה ושיכור הפטור מהמצוות וממילא נפטר אף ממצווה זו של שתייה.<BR/>
| |
| הנפק"מ בין שני הביאורים היא מה דינו של אדם שהגיע למדרגת "לא ידע" והתפכח בעוד היום גדול. ע"פ ה'''שפת אמת''' הוא יהיה פטור מלשתות שוב, שהרי מילא את חובו. ואילו ע"פ ה'''גר"י סלנטר''' יהיה חייב, שהרי פטורו הזמני חלף
| |
| === דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ===
| |
| ==שיטת רבה==
| |
| כאמור לעיל, לאחר דברי רבא מובא סיפור ממנו עולה מסר הפוך לדברי רבא, ואכן פסק רבינו אפרים שהובא במספר מקומות ('''ר"ן על הרי"ף''' מגילה ג: ד"ה ואמרינן, '''בעל המאור''' מגילה ג:, '''אהל מעד''' מועד קטן ב ז, '''שבולי הלקט''' רא) שדברי רבא נדחים מההלכה בשל סיפור זה וכן פסק גם ה'''מאירי''' (מגילה ז: ד"ה חייב) וה'''ב"ח''' (אורח חיים תרצה ב).
| |
| ה'''פרי מגדים''' (אורח חיים תרצה ב) מקשה על שיטת '''רבינו אפרים''', שהרי אם אכן הסיפור היה נועד לדחות את דברי רבא כאשר רבה היה מזמין את רבי זירא בשנה האחרת היה רבי זירא דוחה אותו מסיבות מהותיות ולא מסיבות טכניות כפי שאכן מסופר בגמרא (מגילה ז:). הפרי מגדים מסיק מהגמרא אפילו את ההיפך, מכך שבאופן עקרוני אנו רואים שגדולי האמוראים נהגו לשתות עד שכרות גבוהה ביותר ונמנעו מכך רק מסיבות טכניות נלמד שיש להבין את מימרת רבא כפשטה ושיש לשתות ולהשתכר.
| |
| ויש לתרץ את הקושיה הזו מדברי ה'''ב"ח'''. ה'''ב"ח''' לא אומר שעצם הסיפור דוחה את מימרת רבא אלא שהמיקום של הסיפור בסוגיא בא בכדי ללמדנו על ההשלכות הקשות של השכרות וממילא לדחות את דברי רבא. כלומר, דברי רבא לא נדחים משיטת רבי זירא כי אם משיטת מסדר התלמוד.
| |
| ==חובת היום או חובת סעודה==
| |
| כפי שראינו [[#שיטת רבה|לעיל]] ה'''ב"ח''' (אורח חיים תרצה ב) דוחה את רבא להלכה מכוח הסיפור המופיע לאחריו. לכאורה, לאחר שנדחתה מימרת רבא היה לנו לומר שאין כל חיוב שתייה מיוחד בפורים, אלא שה'''ב"ח''' כותב שבכל זאת, אע"פ שדברי רבא נדחו להלכה, יש לשתות בפורים הרבה יותר מלימודו (ר"ל, הרגלו), וממילא נשאלת השאלה מהיכן נובע חיוב שתייה זה.
| |
| בכדי לענות על שאלה זו, נלך שלב אחד אחורה ונשאל מהו אופיו של החיוב לשתות בפורים. האם הוא פרט בדיני סעודת פורים או שהוא דין עצמאי החל כל היום כולו. אם נאמר דין מחודש עצמאי בפורים יהיה קשה על ה'''ב"ח''', אך עם נאמר שחיוב זה נובע ממצוות משתה ושמחה ממילא יהיה סביר לטעון שלא גרע מכל סעודת יו"ט בה יש חיוב שתייה ואע"פ שאין חיוב מיוחד להגיע למדרגת "לא ידע" בכל זאת יש מצווה לשתות בכדי לשמוח.<BR/>
| |
| ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו) מדבר על הצורך לשתות יין כאשר הוא מגדיר את חובת סעודת פורים, וממילא עולה מדבריו שדין זה הוא פרט בדיני הסעודה, וכך עולה מדברי ה[[#מיחייב – מצווה או חיוב|'''ראבי"ה''' ודעימיה]] (שזכרנו לעיל, הפניה) האומר שדין שתיה הוא למצוה ולא לעכב, משמע מדבריו שדין זה הוא חלק ממצווה יותר רחבה ששייך לומר שהוא מעכב או לא בקיומה. הכותרת של סימן תרצה באורח חיים בו מופיע החיוב לשתות הוא "דיני סעודת פורים" וממילא שגם המחבר סובר שזהו פרט בדיני הסעודה.<BR/>
| |
| מאידך, ב'''מחזור ויטרי''' (תסה) מופיע פיוט הנקרא "ליל שיכורים", וממילא אי אפשר לומר שהוא סובר שהשתייה היא מדיני הסעודה שהרי לית מאן לדפליג על רבא (מגילה ז:) שאמר שסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא ידי חובתו. וכן עולה מדברי ה'''שפת אמת''' (מגילה ז: ד"ה מחייב איניש).<BR/>
| |
| ניתן לומר שמחלוקת זו תלויה בגדר מצוות השמחה בפורים. נחלקו ה'''שו"ע''' וה'''רמ"א''' (אורח חיים תרצו ד) האם יש אבלות נוהגת בפורים או לא. ה'''שו"ע''' אומר שהיא נוהגת וממילא יוצא שלא נגדיר את פורים כיום שמח, ואכן ראינו לעיל בשיטתו שחיוב השתייה הוא דין בגדרי הסעודה בלבד, לעומת זאת ה'''רמ"א''' חולק וסובר שאבלות לא נוהגת בפורים. מחלוקת זו מופיע באופן יותר ברור באחרונים, ה'''גרי"ד סולובייצ'יק''' (הררי קדם א רד) סובר שאין שמחה בפורים אלא שיש דין בפורים לעשות סעודה ולשמוח בה, ולעומתו ה'''מנחת אשר''' (מועדים פורים כח ז) סובר שכל פורים מוגדר כיום שמח שהרי נאמר "ימי משתה ושמחה".
| |
| ==ביאור שיטת ה'''רמב"ם'''==
| |
| מפשט דברי ה'''רמב"ם''' (מגילה ב טו) עולה שיש חיוב להשתכר עד כדי הרדמות, שזהו כמובן שיעור מאוד גבוה. אך קשה כיצד יתכן שה'''רמב"ם''' יחייב שתייה ושכרות בקנה מידה גבוה בעוד שבמקומות אחרים בכתביו (דעות ה ג, יו"ט ו כ, מורה נבוכים נ ג ח) נראה שהוא סובר ששכרות היא רעה גדולה, ושאי אפשר לעבוד את ה' מתוך שכרות ושהמשתכר הרי זה מחלל את ה' ועוד כיו"ב.
| |
| ===החרגת פורים מהמערכת===
| |
| ניתן לומר שפורים חלים כללים שונים במעט מאשר בשאר השנה כולה, וכך עולה מדברי ה'''גרי"ז''' המובאים ב'''עמק הברכה''' (קכו.) המחלק בשיטת ה'''רמב"ם''' בין חובת השתייה ביו"ט לחובת השתייה בפורים. בעוד שביו"ט העיקר הוא לשמוח והיין משמש רק ככלי להגיע לשמחה, בפורים מעשה המצווה הוא השתיה כשלעצמה ללא שום תכלית ומטרה של שמחה, מעין גזירת הכתוב שכזו. ומכוח זה אפשר במובן מסוים להחריג את פורים משאר השנה ולהסביר את ה'''רמב"ם'''
| |
| ===גדר שכרות אחר===
| |
| ה'''רמ"א''' (אורח חיים תרצה ב) מביא שיטה שאומרת שאפשר לשתות מעט ואז ללכת לישון, וכן כתוב ב'''ילקוט יוסף''' (אורח חיים תרצה). המקור היחיד בראשונים לשינה בפורים הוא ה'''רמב"ם''' וממילא נראה שהם פוסקים כמותו וממילא מפרשים אותו. ברור שהם הבינו שדבריו מצמצמים מאוד את חיוב השתייה ונשאלת השאלה כיצד
| |
| ונראה לומר שאין כוונת ה'''רמב"ם''' שצריך לשתות עד שיירדם מכוח השכרות אלא שישתכר וירדם לאחר מכן, כלומר האדם נדרש לעשות שתי פעולות: להשתכר וללכת לישון.<BR/>
| |
| עדיין קשה שהרי גם אם אין צורך להשתכר עד כדי הרדמות עדיין לכאורה ישנה החובה להשתכר, דבר הנראה על פניו שלילי בדברי ה'''רמב"ם''' וגם אינו עולה בקנה אחד עם מפרשיו שהובאו לעיל. אפשר לתרץ שיש ברמב"ם שני מונחי שכרות שונים, אחד ראינו לעיל והוא זה שה'''רמב"ם''' מגנה בחריפות מרובה, והשני מופיע בהלכות תפילה (תפילה ד יז) כאשר ה'''רמב"ם''' מגדיר את מדרגתו של שיכור האסור בתפילה ככזה שאינו יכול לעמוד בפני מלך, מדרגת שכרות שאינה גבוהה. אפשר להסביר שחיוב השכרות בפורים הוא להגיע למצב של אי יכולת עמידה לפני מלך בלבד ובזה תורץ ה'''רמב"ם'''
| |
|
| |
|
| == הערות שוליים == | | == הערות שוליים == |