9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "עיקר וטפל בברכות"
אין תקציר עריכה
| שורה 10: | שורה 10: | ||
=== ביאור הראשונים === | === ביאור הראשונים === | ||
'''רש"י''' (ד"ה פירות) מסביר בדברי הגמרא, שפירות ים כנרת חשובים הם מן הפת. כלומר, משמע ברש"י שהגדרת טפל ועיקר הוא על פי החשיבות, שאם יש דבר חשוב מן השני, עליו מברכים אפילו שהטפל הוא פת. וכן הסביר ה | '''רש"י''' (ד"ה פירות) מסביר בדברי הגמרא, שפירות ים כנרת חשובים הם מן הפת. כלומר, משמע ברש"י שהגדרת טפל ועיקר הוא על פי החשיבות, שאם יש דבר חשוב מן השני, עליו מברכים אפילו שהטפל הוא פת. וכן הסביר ה'''מאירי''' (מד א ד"ה אמר המאירי) בדעת רש"י, שהפירות נעשים עיקר הסעודה. גם ב'''פסקי הרי"ד''' (מד א ד"ה מתני') ביאר את הגמרא כדעת רש"י. | ||
<BR/>'''רבנו ירוחם''' כתב בקצרה (אדם וחוה טז ב קמג ד) שפירות גינוסר הם עיקר לגבי פת ולא מליח אחר. משמע קצת כרש"י וסייעתו. | |||
לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | לעומתו מסבירים ה'''תוספות''' (ד"ה באוכלי) שאוכלי פירות אלו היו אוכלים את הפירות שהיו מתוקים במיוחד, ולאחר מכן היו אוכלים מליח כדי להשיב את הלב מפני המתיקות. וכדי שלא יהיה מלוח מדי, היו אוכלים אחר כך פת כדי לעדן את המליחות. | ||
| שורה 17: | שורה 18: | ||
<BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דברי '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | <BR/>ב'''תוספות הרא"ש''' (מד א ד"ה באוכלי) הביא כדברי התוספות, אבל הוסיף בסוף דברי '''רבנו חננאל''' שזהו דווקא כשאת המליח אפשר לאכול בלא פת, ולכן הוי עיקר כשאוכלו עם הטפל. משמע שכאשר את העיקר אי אפשר לאוכלו בלא הטפל, יש לברך גם על הטפל. ולכאורה זהו היפך דברי הרמב"ם בפירוש המשנה. | ||
'''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר | '''רבנו יונה''' (לב א) כתב פירוש ממוצע בין שני הפירושים, וביאר שפירות גינוסר מחמת מתיקותם אינם נאכלים אלא עם מלח, ולכן אוכלים אותם עם פת. נמצא שהפת טפילה לפירות. כלומר הוא לא מפרש שהמליח אלו הפירות עצמם (כדמשמע ברש"י ובתוס' רי"ד), אלא שמביאים גם מליח בשעת אכילת הפירות וכדעת התוס'. אלא שרבנו יונה מפרש שהפת טפילה לפירות ולא למליח וכדעת רש"י (ובזה נשמר מקושיית התוס' מדוע לא לברך על הפירות שהם העיקר ולפטור הפת), וכן פירש ה'''ריטב"א''' (מד א). | ||
<BR/>''' | <BR/>ה'''צל"ח''' כתב שאפשר שכן היא גם שיטת רש"י. אך נתן מקום לפרש גם כפירוש התוס' בדעתו. | ||
ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ה'''רמב"ם''' (ברכות ג ז) כתב שאם היה צריך לאכול דג מליח, ואכל עמו פת כדי שלא יזיק לגרונו וללשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת. | ||