הצגת המקור של הדף "טעם שמירת השטר ג' שנים ביד הקונה קרקע"

===דחיית ההסבר וחילוק בסוגיות===
הגמרא (דף לו:) רב אומר חזקה ג' שנים מיום ליום ושמואל אומר עד שיגדור ג' גדירות הגמרא אומרת שהבדל בניהם זה בדקל נערה נחלקו הראשונים מה הכוונה רבינו יונה אומר שמדובר על דקל שמשיר פירותיו לפני גמר הכנתו שלפי שמואל לא הוי חזקה ולפי רב הוי חזקה אבל גם בדבר שגודרים בפחות מג' שנים אפילו אליבא דשמואל לא הוי חזקה אלא צריך ג' שנים שהרי אנשים שומרים שטרותיהם ג' שנים ונראה שהסברא כמו שהסברנו מקודם שהולכים אחר זהירות של האדם בשטרו שעד אז אפשר למחות ולמה שכאן ישתנה הדין אבל הרמב"ן והרמ"ה מסבירים שהולכים אחר שנה וחצי וכותב הרמב"ן כמו הטעם של הר"ן (בכט.) כיון שאדם אכל שלוש אכילות שלמות ורואה שאין חבירו מהערער עליו שוב אינו נזהר בשטרו משמע שהמחזיק צריך להזהר בשטרו כל זמן שיש חשש שהמערער ימחה אבל אם אין כבר חשש אפילו כולי עלמא שומרים את השטר הוא לא צריך אחרי שנה וחצי אבל צריך להבין את החילוק בין הסוגיא בדף נ: שהרמב"ן אמר שצריך ג' שנים ופה מספיק שנה וחצי ונלע"ד לומר ע"פ מה שהיד רמה כתב בדף כט. שאדם לא סתם כותב שטר אלא כדי לשמור אותו לכן חכמים שיערו זאת בג' אכילות כשאדם ירגיש בטוח אבל כל עוד שאדם לא אכל ג' אכילות לא ירגיש מספיק בטוח בדבר ואפילו שחפר בורות. אבל הסבר זה אינו נכנס בדברי היד רמה שכותב בדף קסט: שאם אדם החזיק בקרקע ג' שנים ואחרי זה בא המערער והמחזיק אומר שמעולם לא היה לו שטר יש לו חזקה ולכאורה למה שיעלה לו חזקה למה כאן לא נאמר שהוי הודאת בעל דין והרי אין אף אחד שלא עושה שטר וכמו שהסתפק שער המשפט בשאלה זאת ונשאר בצ"ע אלא יש לומר שהשתנה הריעותא של המערער אחרי ג' שנים והוי ריעותא גדולה יותר מזה שאדם לא עושה שטר וכמו שכותב הרמב"ם בהלכות טוען ונטען (יא ב') שלא יכול להיות אדם שיושב בבית של חבירו ג' שנים וחבירו לא מוחה בו,ואי אפשר לומר שהיד רמה חלק על הרמב"ן וסובר כמו הר"ן שהולכים אחר הקפידא כיון שבדף נ: כתב היד רמ"ה כמו הרמב"ן שצריך דווקא שהבעל יחזיק ג' שנים, לכן יותר נראה לומר את החילוק של הקהילות יעקב הובא במנחת אשר (סימן י סעף ז) שאומר בדברי הרמב"ן שאע"פ שבדרך כלל אדם מקפיד והוי רעיותא למערער מיד כיון שחכמים תיקנו שכל זמן שהמחזיק שומר שטרו עד ג' אכילות אדם יודע שיש לו זמן לערער ולכן אם לא עבר ג' שנים אין ריעותא למערער ולא משנה מה יעשו לו בבית כיון שהמערער יודע שיש לו זמן של ג' אכילות למחות.

יוצא לפי שיטת הר"ן הרשב"א יוכל לטעון לא נזהרתי בשטרי כיון שהיה לך למחות ולא מיחת משמע מדבריהם  שהולכים אחר הקפידא ואם יש מעשה שצריכים להקפיד עליו הוי חזקה לאלתר

לפי הרמב"ן והיד רמ"ה אין ריעותא למערער לו משנה מה נגרם (חוץ מהודאת בעל דין כגון הגמרא בדף לה:) עד ג' אכילות ומאז יש ריעותא והוי חזקה גם אם לא היה שטר(ע"פ ההסבר האחרון וביד רמ"ה כך)

אבל לפי רבינו יונה הולכים אחר הזהירות של האדם ואם ישתנה המציאות לכאורה אדם יצטרך להזהר בשטרו.