הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:שבירת כלים בשבת לצורך אכילה"

אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
<BR/>ב'''מאירי''' (קמו א ד"ה אין) מסביר שהמגופה היא של חרס ומדביקים אותה על פתח החבית, והיא אינה קשה כמו החבית עצמה אלא ניתנת לשבירה כאשר רוצים לשתות. ודרכם היה לנקוב בה נקב צר ולהטות החבית ולהוציא יין דרך אותו נקב.
<BR/>ב'''מאירי''' (קמו א ד"ה אין) מסביר שהמגופה היא של חרס ומדביקים אותה על פתח החבית, והיא אינה קשה כמו החבית עצמה אלא ניתנת לשבירה כאשר רוצים לשתות. ודרכם היה לנקוב בה נקב צר ולהטות החבית ולהוציא יין דרך אותו נקב.
<BR/>וב'''גמרא''' (שבת קמו א) נחלקו האמוראים. לדעת רב הונא התנאים נחלקו לגבי הצד העליון של החבית, כלומר עליונה של המגופה, אבל מצידה של המגופה לכולי עלמא אסור, וזהו שכתוב 'אבל לא ינקבנה מצידה'. <BR/>ואילו רב חסדא חולק ואומר, שדווקא בצידה של המגופה זוהי מחלוקת התנאים, שחכמים מתירים ור' יהודה אוסר, אבל בעליונה של מגופה לכולי עלמא מותר. ומה שמודים חכמים לאיסור הוא בצד החבית עצמה, ולזה נתכוונה הגמרא 'לא ינקבנה מצידה'.
<BR/>וב'''גמרא''' (שבת קמו א) נחלקו האמוראים. לדעת רב הונא התנאים נחלקו לגבי הצד העליון של החבית, כלומר עליונה של המגופה, אבל מצידה של המגופה לכולי עלמא אסור, וזהו שכתוב 'אבל לא ינקבנה מצידה'. <BR/>ואילו רב חסדא חולק ואומר, שדווקא בצידה של המגופה זוהי מחלוקת התנאים, שחכמים מתירים ור' יהודה אוסר, אבל בעליונה של מגופה לכולי עלמא מותר. ומה שמודים חכמים לאיסור הוא בצד החבית עצמה, ולזה נתכוונה הגמרא 'לא ינקבנה מצידה'.
בהמשך הגמרא מובאת ברייתא, המתירה להתיז את ראש החבית בסייף. ומבארת הגמרא שבזה ודאי אין כוונתו לפתח אלא לפתוח בעין יפה לכבוד האורחים, שאם כוונתו היתה לפתח, הוא היה פשוט מסיר את המגופה. אמנם לתחוב רומח בדפני החבית כדי לנקב בה, אסור, משום שבזה מכוון הוא לפתח.
<BR/>'''רשי"' (ד"ה התם ודאי) מבאר שההתזה בסייף נעשית באופן שמרחיב את פי החבית למטה מהמגופה, וכלשון הברייתא 'מתיז את ראשה בסיף', היינו שפת פיה.


=== טעם האיסור ===
=== טעם האיסור ===