הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"

המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית) (עריכה)

גרסה מ־02:39, 8 בדצמבר 2016

נוספו 108 בתים , 02:39, 8 בדצמבר 2016

אין תקציר עריכה

א.א

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

9,780

עריכות

@@ שורה 28: / שורה 28: @@
 <BR/>אלא שמוסיפים תוספות ואומרים שזה ייתכן רק כאשר מתחילה טוען טענה זו, אבל אם אחר שכבר הודה שהמערער הוא מרא קמא ולא טען 'בפני מכרה לך' הרי כבר הודה שהיא של המערער, ואם ירצה שוב לטעון 'בפני מכרה לך' לא יוכל לפי שזהו [[מיגו למפרע]], ומיגו למפרע לא אמרינן. והוכיחו זאת תוס' מהגמרא שם שאומר לו ר' חייא שאם יביא עדות יום אחד של המוכר יהיה נאמן, ואינו נותן לו אפשרות נוספת לטעון 'בפני מכרה לך' וזאת מאחר שכבר טען טענתו והפסיד את המיגו שיכל לטעון 'ממך קניתיה'. ומה שאומרת הגמרא בסוף בשם רב שאם היה טוען 'בפני מכרה לך' הכוונה שאם מתחילה היה טוען כך, ולא שטוען כך עכשיו אחרי שכבר טען טענה שאין בה מיגו.
-===עדות שהחזיק בה המוכר יום אחד===
+==עדות שהחזיק בה המוכר יום אחד==
-עוד כתבו התוספות בשם '''רשב"א''' (משאנץ) שאם הביא המחזיק ראיה שגר בה המוכר יום אחד, יש להעמיד הקרקע בידו אף שאין לו מיגו, וזהו מטעם ד[[טענינן ללוקח]] כל מה שיכול היה המוכר לטעון, והרי המוכר נאמן היה בטענת 'ממך קניתיה' במיגו ש'לא היו דברים מעולם' שהרי אין למערער עדי מרא קמא, ואם כן יש לנו לטעון כן גם ללוקח ולהאמינו. ומוסיפים התוס' שכן הדין אף על פי שזהו מיגו במקום עד, שהרי אותו הלוקח יודע היה שהקרקע של המערער היתה, ואם כן אין המוכר יכול לטעון כנגדו לא היו דברים מעולם, שזהו [[מיגו במקום עד אחד]], אף על פי כן נאמן, מכיון שהעד רק יכול לחייב שבועה, וכאן אין שבועה לפי ש[[אין נשבעין על הקרקעות]].
+===דעת התוספות והרמב"ן===
-<BR/>אמנם '''ר"י''' חולק על זה וסובר שכיון שכאן אי אפשר לטעון ללוקח, כיון ששטענת המוכר 'ממך קניתיה' מתקבלת בגלל מיגו שיכל לטעון 'לא היו דברים מעולם', והרי טענה זו שלא היו דברים מעולם, לא היה הלוקח מעכב אותה, ולכן אין סיבה לטעון ללוקח טענת ממך קניתיה יותר מאשר טענת לא היו דברים מעולם, וטענת לא היו דברים מעולם אינה מועילה ללוקח שהרי מודה הוא שהמערער הוא המרא קמא.
+כתבו התוספות בשם '''רשב"א''' (משאנץ) שאם הביא המחזיק ראיה שגר בה המוכר יום אחד, יש להעמיד הקרקע בידו אף שאין לו מיגו, וזהו מטעם ד[[טענינן ללוקח]] כל מה שיכול היה המוכר לטעון, והרי המוכר נאמן היה בטענת 'ממך קניתיה' במיגו ש'לא היו דברים מעולם' שהרי אין למערער עדי מרא קמא, ואם כן יש לנו לטעון כן גם ללוקח ולהאמינו. ומוסיפים התוס' שכן הדין אף על פי שזהו מיגו במקום עד, שהרי אותו הלוקח יודע היה שהקרקע של המערער היתה, ואם כן אין המוכר יכול לטעון כנגדו לא היו דברים מעולם, שזהו [[מיגו במקום עד אחד]], אף על פי כן נאמן, מכיון שהעד רק יכול לחייב שבועה, וכאן אין שבועה לפי ש[[אין נשבעין על הקרקעות]].
 ה'''מהרש"א''' כותב שמחלוקת זו בין רשב"א לר"י לגבי עדות יום אחד של המוכר, נכונה היא גם לגבי תחילת דברי התוס', כאשר המוחזק '''טוען''' שגר בה המוכר יום אחד, שר"י שמחמיר ואומר שלא תועיל עדות יום אחד יסבור שגם טענה על יום אחד לא תספיק.
@@ שורה 36: / שורה 36: @@
 גם דעת ה'''רמב"ן''' (ל א ד"ה והוי יודע) שטוענים ללוקח כאשר יש עדים שדר בה ההוא שלפניו חד יומא, ואפילו למחזיק אין חזקת ג' שנים, שכיון שאין עדים למערער טענינן ללוקח כל מה שיכול היה המוכר לטעון.
+===דעת בעל המאור ור"י וסייעתם===
+אמנם '''ר"י''' חולק על זה וסובר שכיון שכאן אי אפשר לטעון ללוקח, כיון ששטענת המוכר 'ממך קניתיה' מתקבלת בגלל מיגו שיכל לטעון 'לא היו דברים מעולם', והרי טענה זו שלא היו דברים מעולם, לא היה הלוקח מעכב אותה, ולכן אין סיבה לטעון ללוקח טענת ממך קניתיה יותר מאשר טענת לא היו דברים מעולם, וטענת לא היו דברים מעולם אינה מועילה ללוקח שהרי מודה הוא שהמערער הוא המרא קמא.
+===דעת הרשב"ם===
 אבל ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) כתב שאם אין למחזיק חזקת ג' שנים אפילו אם באו עדים שהחזיק בה המוכר יום אחד ואין הלוקח יודע אם לקחה ממנו או לא, אינו מועיל, כיון שאין לו חזקת ג' שנים. גם הרמב"ן כתב בשמו שלא טענינן ללוקח מה שיכול היה המוכר לטעון, אלא מוציאים את הקרקע מידו. וב'''רמב"ן''' (ד"ה ונראה שדעתו) הסביר את דעתו שכיון שהמחזיק הודה שהמערער הוא מרא קמא, ממילא אין למוכר מיגו דלא היו דברים מעולם, ולכן אין לו נאמנות גם בטענת 'מינך זבניתיה'.