הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 33: שורה 33:


ה'''מהרש"א''' כותב שמחלוקת זו בין רשב"א לר"י לגבי עדות יום אחד של המוכר, נכונה היא גם לגבי תחילת דברי התוס', כאשר המוחזק '''טוען''' שגר בה המוכר יום אחד, שר"י שמחמיר ואומר שלא תועיל עדות יום אחד יסבור שגם טענה על יום אחד לא תספיק.
ה'''מהרש"א''' כותב שמחלוקת זו בין רשב"א לר"י לגבי עדות יום אחד של המוכר, נכונה היא גם לגבי תחילת דברי התוס', כאשר המוחזק '''טוען''' שגר בה המוכר יום אחד, שר"י שמחמיר ואומר שלא תועיל עדות יום אחד יסבור שגם טענה על יום אחד לא תספיק.
גם דעת ה'''רמב"ן''' (ל א ד"ה והוי יודע) שטוענים ללוקח כאשר יש עדים שדר בה ההוא שלפניו חד יומא, ואפילו למחזיק אין חזקת ג' שנים, שכיון שאין עדים למערער טענינן ללוקח כל מה שיכול היה המוכר לטעון.
אבל דעת ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) שאם אין למחזיק חזקת ג' שנים לא טענינן ללוקח מה שיכול היה המוכר לטעון, ומוציאים את הקרקע מידו. וב'''רמב"ן''' (ד"ה ונראה שדעתו) הסביר את דעתו שכיון שהמחזיק הודה שהמערער הוא מרא קמא, ממילא אין למוכר מיגו דלא היו דברים מעולם, ולכן אין לו נאמנות גם בטענת 'מינך זבניתיה'.


==שאלת הראשונים בסוגיה==
==שאלת הראשונים בסוגיה==

תפריט ניווט