הבדלים בין גרסאות בדף "המחזיק בקרקע בטענה שקנאה מבלי שבירר בעלות המוכר (לאו קא מודית)"

שורה 1: שורה 1:
{{מקורות||בבא בתרא ל א-ל ב||טוען ונטען יד יד|חושן משפט קמו יג-טו}}
{{מקורות||בבא בתרא ל א-ל ב||טוען ונטען יד יד|חושן משפט קמו יג-טו}}
אדם מחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, וכי המכירה היתה שלא כדין אלא גזולה היתה ביד פלוני.  
אדם מחזיק בקרקע בטענה שקנאה מפלוני, וכנגדו טוען אדם אחר בעלות על הקרקע, וכי המכירה היתה שלא כדין אלא גזולה היתה ביד פלוני.  
==מבוא==
==המקרה בגמרא==
ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] מתואר מקרה שבו פלוני [[מוחזק]] בשדה, כנגדו בא מערער ושואל אותו: "מה אתה עושה בקרקע שלי"? עונה המוחזק: "קניתי את השדה מפלוני (מעתה הוא יקרא מוכר) שקנה אותה ממך". משיב לו המערער: מכיוון שאתה הודית שהקרקע הייתה שלי ואתה מודה שלא אתה קנית ממני את הקרקע, אלא המוכר קנה, אתה לא בעל דברים שלי, כלומר, אין לך סמכות לדבר מולי ולכן אין לך זכות על הקרקע. בהמשך הגמרא מובאת פסיקת רבא שאכן זה הדין והמוחזק צריך לצאת מהקרקע. <BR/>
ב'''גמרא''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30&format=pdf (בבא בתרא ל א- ל ב)] מתואר מקרה שבו פלוני [[מוחזק]] בשדה, כנגדו בא מערער ושואל אותו: "מה אתה עושה בקרקע שלי"? עונה המוחזק: "קניתי את השדה מפלוני (מעתה הוא יקרא מוכר) שקנה אותה ממך". משיב לו המערער: מכיוון שאתה הודית שהקרקע הייתה שלי ואתה מודה שלא אתה קנית ממני את הקרקע, אלא המוכר קנה, אתה לא בעל דברים שלי, כלומר, אין לך סמכות לדבר מולי ולכן אין לך זכות על הקרקע. בהמשך הגמרא מובאת פסיקת רבא שאכן זה הדין והמוחזק צריך לצאת מהקרקע.
מפשט הסוגיה עולה בבירור שהגמרא עוסקת במקרה שבו המערער לא מוכח כבעלים הראשון של השדה (ובלשון הגמרא, "[[מרא קמא]]") שהרי אם הוא היה מוכח כ[[מרא קמא]] הוא לא היה צריך לומר למוחזק "אתה הודית שאני ה[[מרא קמא]]", זה הרי כבר ידוע מראש, כך כותבים ה'''תוספות''' (ד"ה לאו קמודית), ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה) וכן כותב גם ה'''נמוקי יוסף''' (ל א ד"ה א"ל ולאו קמודית). <BR/>
 
===אם יש עדות מרא קמא===
לפי רוב הראשונים הגמרא עוסקת במקרה שבו המערער לא מוכח כבעלים הראשון של השדה (ובלשון הגמרא, "[[מרא קמא]]") שכן מוכח ממה שאומר המערער "את לאו קמודית דהאי ארעא דידי היא", שהרי אם היו לו עדים לא היה אומר כן. כך כתב '''רבנו חננאל''' (שיטת הקדמונים ל א), וכדבריו כותבים גם ה'''תוספות''' (ד"ה לאו קמודית), ה'''רשב"ם''' (ל ב ד"ה אמר ליה), ה'''נמוקי יוסף''' (ל א ד"ה א"ל ולאו קמודית), ה'''רשב"א''' ורוב ככל ראשונים. <BR/>
אמנם '''בעל העיטור''' (מ - מודעה מג א ד"ה ואיכא לפרושי) כותב אפשרות לפרש את הסוגיה בשידוע שהקרקע של המערער היתה, וכגון שיש עדים על דבר זה.
 
===אם יש חזקת שלוש שנים===
בנוסף, לדעת ה'''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30b&format=pdf (ל ב ד"ה אמר ליה)] מפשט הגמרא עולה גם שלמוחזק אין [[חזקת שלוש שנים]] בשדה, שהרי לא כתוב "ואכלתיה שני חזקה". אמנם מסכים הרשב"ם, וכן דעת רוב הראשונים, שגם אם למוחזק יש חזקת ג' שנים מוציאים אותו מתוכה וכפי שיתבאר להלן.
בנוסף, לדעת ה'''רשב"ם''' [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=23&daf=30b&format=pdf (ל ב ד"ה אמר ליה)] מפשט הגמרא עולה גם שלמוחזק אין [[חזקת שלוש שנים]] בשדה, שהרי לא כתוב "ואכלתיה שני חזקה". אמנם מסכים הרשב"ם, וכן דעת רוב הראשונים, שגם אם למוחזק יש חזקת ג' שנים מוציאים אותו מתוכה וכפי שיתבאר להלן.