9,780
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נוטל אדם את בנו"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==סוגית הגמרא== | ==סוגית הגמרא== | ||
ה'''משנה''' (שבת כא א) אומרת שמותר לאדם ליטול את בנו כאשר יש בידו אבן. לכאורה מדברים אלו משמע שכאשר אדם נוטל ילד שיש בידו מוקצה, אין זה נחשב כאילו הוא עצמו מטלטל את המוקצה. | ה'''משנה''' (שבת כא א) אומרת שמותר לאדם ליטול את בנו כאשר יש בידו אבן. לכאורה מדברים אלו משמע שכאשר אדם נוטל ילד שיש בידו מוקצה, אין זה נחשב כאילו הוא עצמו מטלטל את המוקצה. | ||
<BR/>ה'''גמרא''' (שבת קמא ב) מקשה ממשנה זו על דברי רבא שאסר להוציא מרשות לרשות תינוק חי כאשר כיס תלוי לו בצווארו, שמזה מבואר שכן זה נחשב שהגדול מוציא את החפץ, אף שהקטן הוא זה שמחזיק אותו. מתרץ על זה ר' ינאי שבאמת משנתינו מדבר רק בבן שיש לו געגועין על אביו, וביאר '''רש"י'''(ד"ה בתינוק) שאם לא יטול את הילד יש בזה סכנת חולי, ולכן התירו טלטול שלא בידיים. מה שאין כן בהוצאה שהיא איסור דאורייתא לא שייך להתיר אפילו בחשש סכנת חולי, כל שאין כאן סכנת נפש ממש. | <BR/>ה'''גמרא''' (שבת קמא ב) מקשה ממשנה זו על דברי רבא שאסר להוציא מרשות לרשות תינוק חי כאשר כיס תלוי לו בצווארו, שמזה מבואר שכן זה נחשב שהגדול מוציא את החפץ, אף שהקטן הוא זה שמחזיק אותו. מתרץ על זה ר' ינאי שבאמת משנתינו מדבר רק בבן שיש לו געגועין על אביו, וביאר '''רש"י'''(ד"ה בתינוק) שאם לא יטול את הילד יש בזה סכנת חולי, ולכן התירו טלטול שלא בידיים. מה שאין כן בהוצאה שהיא איסור דאורייתא לא שייך להתיר אפילו בחשש סכנת חולי, כל שאין כאן סכנת נפש ממש. וראה [[#מדוע לא שרי משום טלטול מן הצד|להלן]] ביאור אחר מ'''פסקי הרי"ד'''. | ||
<BR/>אמנם עוד מבואר בגמרא, שגם בבן שיש לו געגועין על אביו לא התירו אלא באבן, שגם אם תיפול לא יבוא האב להרימה, אבל אם הבן אוחז בדינר בזה לא התירו להגביהו אפילו שיש לו געגועין וחשש סכנת חולי, לפי שיש חשש שאם יפול הדינר יבוא האב להרימו. | <BR/>אמנם עוד מבואר בגמרא, שגם בבן שיש לו געגועין על אביו לא התירו אלא באבן, שגם אם תיפול לא יבוא האב להרימה, אבל אם הבן אוחז בדינר בזה לא התירו להגביהו אפילו שיש לו געגועין וחשש סכנת חולי, לפי שיש חשש שאם יפול הדינר יבוא האב להרימו. | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
לעומת זאת ה'''רמב"ן''' (קמא ב ד"ה אי הכי) תירץ שבתחילה סברה הגמרא שאבן בטלה היא לגבי תינוק, וכן רבא התיר להוציאו בכיס התלוי בצווארו לפי שבטל אליו הואיל ודרכו בכך. מה שאין כן דינר שכיון שאין דרך העולם לתת לתינוק דינר ביד בלא כיס, אינו בטל הוא אל התינוק והוי כאילו האב עצמו מטלטלו. אך כאשר העמיד ר' ינאי את ההיתר משום געגועין, הרי מבואר שאף אבן אינה בטלה היא לתינוק, ואם כן גם דינר יש להתיר. ותירצה הגמרא שבדינר יש חשש אחר והוא שמא יבוא להגביהנו. | לעומת זאת ה'''רמב"ן''' (קמא ב ד"ה אי הכי) תירץ שבתחילה סברה הגמרא שאבן בטלה היא לגבי תינוק, וכן רבא התיר להוציאו בכיס התלוי בצווארו לפי שבטל אליו הואיל ודרכו בכך. מה שאין כן דינר שכיון שאין דרך העולם לתת לתינוק דינר ביד בלא כיס, אינו בטל הוא אל התינוק והוי כאילו האב עצמו מטלטלו. אך כאשר העמיד ר' ינאי את ההיתר משום געגועין, הרי מבואר שאף אבן אינה בטלה היא לתינוק, ואם כן גם דינר יש להתיר. ותירצה הגמרא שבדינר יש חשש אחר והוא שמא יבוא להגביהנו. | ||
<BR/>כתירוץ זה של הרמב"ן כתבו גם ה'''רשב"א''' (קמב א ד"ה אי הכי) וה'''ר"ן''' (קמב א ד"ה אי הכי) וה'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי). ובדבריהם ביארו את דברי הרמב"ן מעט יותר, שכיון שטלטול ביד התינוק הוי כאילו מטלטל הוא בעצמו, כל מקום שיש חשש שמא יגביהנו כגון בדינר, חששו שאם יתירו לו ליטול את התינוק משום געגועין יבוא להתיר גם טלטול להדיא. אבל באבן שאין חשש שמא יגביהנו התירו לו לטלטל אגב התינוק דליכא למיחש שמא יטלטלו להדיא. | <BR/>כתירוץ זה של הרמב"ן כתבו גם ה'''רשב"א''' (קמב א ד"ה אי הכי) וה'''ר"ן''' (קמב א ד"ה אי הכי) וה'''ריטב"א''' (ד"ה אי הכי). ובדבריהם ביארו את דברי הרמב"ן מעט יותר, שכיון שטלטול ביד התינוק הוי כאילו מטלטל הוא בעצמו, כל מקום שיש חשש שמא יגביהנו כגון בדינר, חששו שאם יתירו לו ליטול את התינוק משום געגועין יבוא להתיר גם טלטול להדיא. אבל באבן שאין חשש שמא יגביהנו התירו לו לטלטל אגב התינוק דליכא למיחש שמא יטלטלו להדיא. | ||
גם ב'''שפת אמת''' (קמא ב ד"ה בגמ') כתב מדנפשיה שהמקשן סבר שהאבן בטלה היא לתינוק, ולכן מובן החילוק בין אבן לדינר שאינו בטל ואסור. אבל אחר תירוץ ר' ינאי שהוא משום געגועין מוכרח שגם אבן אינה בטלה. | |||
====מתי אמרינן שהחפץ בטל לתינוק==== | ====מתי אמרינן שהחפץ בטל לתינוק==== | ||
| שורה 20: | שורה 22: | ||
<BR/>שאלו הראשונים, שלכאורה אפשר לומר שהכיס אינו בטל לתינוק משום שחשוב הוא, ולפי זה אין צורך להעמיד את המשנה כר' ינאי בתינוק שיש לו געגועין, לפי שיש לומר שבאבן מותר מפני שהאבן בטלה לתינוק, שאינה חשובה היא, מה שאין כן דינר וכיס שחשובים הם בטלים הם לתינוק. | <BR/>שאלו הראשונים, שלכאורה אפשר לומר שהכיס אינו בטל לתינוק משום שחשוב הוא, ולפי זה אין צורך להעמיד את המשנה כר' ינאי בתינוק שיש לו געגועין, לפי שיש לומר שבאבן מותר מפני שהאבן בטלה לתינוק, שאינה חשובה היא, מה שאין כן דינר וכיס שחשובים הם בטלים הם לתינוק. | ||
<BR/>אלא הוכיחו מכאן הראשונים, שלעולם לא אמרינן שהחפץ בטל הוא לתינוק מטעם חשיבותו, אלא כל שתשמיש הוא לתינוק, דומיא דמיטה, בטל הוא אליו, וכל שאינו תשמישו אינו בטל ואסור. כן כתבו ה'''רשב"א''' (קמא ב ד"ה הא), ה'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה ופרכינן) וה'''ר"ן''' (קמא ב ד"ה כיס). | <BR/>אלא הוכיחו מכאן הראשונים, שלעולם לא אמרינן שהחפץ בטל הוא לתינוק מטעם חשיבותו, אלא כל שתשמיש הוא לתינוק, דומיא דמיטה, בטל הוא אליו, וכל שאינו תשמישו אינו בטל ואסור. כן כתבו ה'''רשב"א''' (קמא ב ד"ה הא), ה'''ריטב"א''' (קמא ב ד"ה ופרכינן) וה'''ר"ן''' (קמא ב ד"ה כיס). | ||
<BR/>אמנם ב'''מאירי''' (קמא ב ד"ה אמר המאירי) מזכיר בתוך דבריו שלגבי אבן שביד התינוק אין דנין כאילו האב מטלטל לאבן. ודבריו צריכים ביאור, דאם כן למה הוצרכו לטעמא דגעגועין. | |||
ב'''שפת אמת''' (קמא ב ד"ה בגמ') כתב שאי אפשר לומר שהאבן בטלה לתינוק, דזה אינו מועיל אלא לפטור בדיעבד אבל לא להתיר לכתחילה, ובמשנה משמע דמותר לכתחילה. | |||
===מדוע לא שרי משום טלטול מן הצד=== | ===מדוע לא שרי משום טלטול מן הצד=== | ||
| שורה 30: | שורה 32: | ||
<BR/>והנראה בדבריו, שטלטול הבן עם האבן חשיב טלטול לצורך דבר האסור, שהרי צריך הוא לאבן, שאם יזרקנו יצטער הבן ויבוא לידי חולי, ולכן התירו בטלטול זה שהוא מן הצד לצורך דבר האסור, כיון שסוף סוף הוא מטלטל את הדבר המותר ולא את הדבר האסור. וכן משמע מדבריו לקמן (ד"ה ופרקינן) שלא התירו טלטול מן הצד אלא לצורך אוכל נפש ושאר צרכי שבת, ולכן כאן לולי טעמא דגעגועין הוה אסרינן אפילו טלטול מן הצד. | <BR/>והנראה בדבריו, שטלטול הבן עם האבן חשיב טלטול לצורך דבר האסור, שהרי צריך הוא לאבן, שאם יזרקנו יצטער הבן ויבוא לידי חולי, ולכן התירו בטלטול זה שהוא מן הצד לצורך דבר האסור, כיון שסוף סוף הוא מטלטל את הדבר המותר ולא את הדבר האסור. וכן משמע מדבריו לקמן (ד"ה ופרקינן) שלא התירו טלטול מן הצד אלא לצורך אוכל נפש ושאר צרכי שבת, ולכן כאן לולי טעמא דגעגועין הוה אסרינן אפילו טלטול מן הצד. | ||
גם ב'''פסקי הרי"ד''' (ד"ה נוטל) וב'''תוספות רי"ד''' (קמא ב ד"ה נוטל וד"ה תנן) כתב דהכא הוי טלטול מן הצד שמטלטל את האבן אגב התינוק, ומכל מקום לא התירו אלא כאשר יש לו צורך באותו המוקצה, כגון | גם ב'''פסקי הרי"ד''' (ד"ה נוטל) וב'''תוספות רי"ד''' (קמא ב ד"ה נוטל וד"ה תנן) כתב דהכא הוי טלטול מן הצד שמטלטל את האבן אגב התינוק, ומכל מקום לא התירו אלא כאשר יש לו צורך באותו המוקצה, כגון הכא משום געגועין. וכתב שמכאן מוכח שטלטול מן הצד אף שלא שמיה טלטול, אינו מותר אלא לצורך. | ||
<BR/>והוא מפרש שגעגועין אין הכוונה כרש"י שהוא משום חשש חולי, אלא הכוונה שיש לו צורך באבן כדי לגעגע את בנו על ידה, ולכן הוי טלטול מן הצד לצורך שמותר. | |||
===לאחוז ילד ביד כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר=== | ===לאחוז ילד ביד כשהוא מהלך ברגליו ובידו דינר=== | ||
| שורה 51: | שורה 54: | ||
ה'''רי"ף''' וה'''רא"ש''' השמיטו כל סוגיה זו של נטילת הבן עם אבן או דינר בידו. | ה'''רי"ף''' וה'''רא"ש''' השמיטו כל סוגיה זו של נטילת הבן עם אבן או דינר בידו. | ||
===שלחן ערוך ואחרונים=== | |||
מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שט א) העתיק להלכה את דברי המשנה והגמרא המתירה ליטול את בנו שיש לו געגועין עליו עם אבן שבידו, אבל לא דינר. ולענין אחיזה בידו כתב בסתם כדעת רש"י לאיסורא, ובדעת 'יש אומרים' העתיק כדברי הרמב"ן לקולא. | מרן ה'''שלחן ערוך''' (אורח חיים שט א) העתיק להלכה את דברי המשנה והגמרא המתירה ליטול את בנו שיש לו געגועין עליו עם אבן שבידו, אבל לא דינר. ולענין אחיזה בידו כתב בסתם כדעת רש"י לאיסורא, ובדעת 'יש אומרים' העתיק כדברי הרמב"ן לקולא. | ||
<BR/>לפי הכלל המקובל בדעת השולחן ערוך, סתם ויש אומרים הלכה כסתם, משמע שדעת מרן להחמיר בזה. | <BR/>לפי הכלל המקובל בדעת השולחן ערוך, סתם ויש אומרים הלכה כסתם, משמע שדעת מרן להחמיר בזה. | ||