הבדלים בין גרסאות בדף "מעשה שבת"

לעומת זאת, כותב ה'''ר"ן''' (חולין לב א מדפי הרי"ף ד"ה בת תיהא) לגבי היתר ליהודי המריח חבית יין של גוי על מנת לבדוק אם יין הגוי החמיץ למרות שנהנה מריח היין של הגויים (הנאה מסתם יינם של גויים), שאין דין פסיק רישיה בהנאה אלא רק במעשה, ואם לא מתכוון ליהנות לא אסרו עליו את הדבר למרות שבפועל נהנה ממנו.

פוסק ה'''שו"ע''' (יורה דעה קמב טו) לגבי עבודה זרה שאסור לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי של עבודה זרה, בגלל שהוא נהנה בראייה. וה'''רמ"א''' מוסיף  שבדבר שאינו מתכוון - מותר.  וכותב שם ה'''ש"ך''' (לד) שהמקור לכך הוא סוגייתנו אשר בה נפסק שאם יכול האדם ללכת דרך מקום אחר ולא הולך, אבל לא מתכוון ליהנות מאותו דבר האיסור – מותר במצב בו יכול לאטום אוזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו על מנת שלא ייהנה מן הקול והמראה והריח.

ואפשר לדייק מלשונו של הש"ך שהוא סובר כי לא צריך בפועל לעצום את עיניו, אלא ניתן להסתפק בכך ש'''יכול''' לעצום אותן, ואם היה עוצם לא היה נהנה משירי הע"ז, ואז ניתן יהיה להתיר לו לעבור שם למרות שאינו עוצם אותן בפועל.  אבל לכאורה ניתן להקשות גם על הש"ך השאלה על תוספות שאם לא עוצם את העיניים הרי הוא מגיע למצב של פסיק רישיה?