הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:כחל"

שיטת '''רש"י''' שכחל שהתבשל תמיד אסור, אף בדיעבד, אם לא שקרע וטח אותו כדינו קודם הבישול. לשיטת רש"י, כל הדעות בסוגיה הנ"ל שהתירו בלי קריעה שתי וערב וטיחה, לכתחילה או בדיעבד, מדברים רק בצלייה אך לא בבישול:

חלב של הכחל שלא יצא ממנו, אינו אוסר את הבשר של הכחל. אך בישול של הכחל עם חלבו אסור, אף בדיעבד, כי החלב יוצא מהכחל בשעת הבישול, ונכנס שוב לבשר הכחל - ואוסר אותו מדין בשר בחלב. ולכן צריך לקרוע את הכחל לפני הבישול, כדי להוציא ממנו את החלב שכנוס בתוכו.  

ו'''רק בצליה יתכן שמותר''' אם צלה כחל גם בלי שקרע אותו לפני כן.  

ו'''רב נחמן''', שהתיר לכתחילה, דיבר דווקא בצליה, והוא הסביר את המשנה כ'''לישנא בתרא''' של רב, שהסביר שהמשנה אסרה, ושהמשנה מדברת בבישול, ולכן הוא שרי אף לכתחילה בצליה.  

'''רבינו תם''' חולק על רש"י, ולדעתו, בישול של הכחל לבדו בלי בשר אחר נוסף, זה כמו צליה של כחל שגם רש"י התיר.

לר"ת '''המשנה''' מדברת בבישול של כחל עם בשר נוסף.  

ו'''ר' יהודה''' שרי אם קרע שתי וערב וטח בכותל.  

ומחלוקת '''לישנא קמא ולישנא בתרא''' בביאור המשנה זה במקרה שקרע קצת, שבזה לכתחילה אסור, ובדיעבד שרי ללישנא קמא.   

כזכור, ר"ת חולק על רש"י וסובר שכל הבעיה בבישול כחל הוא רק כשמבשל את הכחל עם בשר אחר. ישנה '''מחלוקת נוספת בדעת רש"י, האם לשיטת רש"י יש חומרא נוספת כשמבשל כחל עם בשר אחר'''. כלומר: לשיטת רש"י בישול כחל אוסר את הכחל אף בשיעבד, גם אם אין איתו עוד בשר אחר. אבל אם קרע את הכחל שתו"ע וטח בכותל לפני הבישול - זה מותר כשבישלו לבדו. ונחלקו הדעות האם כשקרע וטח כדין ובישל את הכחל '''עם בשר הנוסף''', האם לרש"י זה יהיה חמור יותר מבישול כחל לבדו - והאם רש"י יאסור במקרה כזה גם אם טח וקרע את הכחל כדין לפני הבישול.  

'''רמב"ם''' כתב שבצליה צריך לכתחילה לקרוע "כלשהו" לפני הצליה{{הערה|המקור לזה הוא פירוש רש"י לדברי ר' אלעזר דבעי קריעה קצת, דקאי על צליה.}}, ובבישול צריך לכתחילה לקרוע כדינו גם אם מבשל את הכחל לבדו. '''ב"י''' כתב שמסתבר שכך גם דעת ה'''רי"ף''', ולא כ'''רשב"א ור"ן''' שכתבו שלרי"ף אין צריך כלל קריעה.

יש לציין שלגבי חתיכה שלא נמלחה, שאסורה אם התבשלה כי הדם שבה יצא ונבלע חזרה, הדין הוא שצריך 60 כנגדה כבר בפעם הראשונה שהתערבה, ולא כמו כחל דסגי ב-59. ואף שכחל בעקרון לא נאסר מהחלב שבו עד שיוצר וחוזר, וכן חתיכה שלא נמלחה לא נאסרת מהדם שבה אא"כ הדם יוצא וחוזר, ואם כן לכאורה גם בחתיכה שלא נמלחה היה אמור להתבטל ב-59 כמו כחל, '''דרכי משה''' מסביר שזה חמור מכחל, כי כחל הוא איסור דרבנן, ולא כדם בחתיכה שזה דאורייתא. '''ט"ז''' מעיר שגם בחתיכה שלא נמלחה, הדיון האו שאוסרת על ידי בישול, והדין הוא שדם שהתבשל אסור באכילה רק מדרבנן. אולם הש"ך ב'''נקודות הכסף''' מסביר את  כוונת הד"מ, שכחל עיקר איסורו הוא מדרבנן, משא"כ איסור דם עיקרו מדאוריתא.  

הראשונים כתבו, שכמו שמותר לצלות כחל ובשר על אותו שיפוד, כך גם מותר לחתוך אותם באותו סכין. וכמו בשיפוד: ל'''תוס'''' ו'''רא"ש''' שרי דוקא כשקרע וטח את הכחל כדין, ול'''רשב"א''' שרי גם כשלא קרע.  

כך גם נפסק בשולחן ערוך, '''המחבר''' {{ויקיטקסט|שולחן ערוך יורה דעה צ ג|סעיף ג}} כתב שמותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר, וכן להיפך, וכן מותר לאכול אחד בכלי שאכלו בו את השני. וגם כאן משמע מלשונו שכך הדין גם אם הכחל אינו קרוע, וכשיטת הרשב"א. אולם '''הרמ"א''' פסק כשיטת התוס' והרא"ש שלכתחילה זה מותר רק אם קרע וטח כדינו, אמנם בדיעבד גם הרמ"א שרי אפילו לא קרע כלל, (וכמו דשרי לעיל את העליון כשצלה בשיפוד אחד - ולא אומרים שנבלע דרך השיפוד או הסכין).  ה'''ש"ך''' מביא ש'''מהרש"ל''' כתב שאם נצלה כל צרכו מותר לחתוך בסכין בשרי אפילו קרע ולא טח כלל.