הבדלים בין גרסאות בדף "הליכה בשבת לצורך דבר האסור"

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
שורה 32: שורה 32:


ולכאורה היה נראה לומר שהאיסור הוא במה שחשב עליה לגודרה, שהרי על זה הוא מיצר שם [בגירסת המדרשים] ואומר 'הואיל וחשבתי עליה לגודרה'. כן משמע ב'''פסיקתא''' (כג עשרת הדיברות תליתאה), וכן מתבאר מתוך ה'''חכמת שלמה''' וה'''מהרש"א''' בחידושי אגדות שם, שביארו שאף שבמחשבה אין איסור, שהרי קיי"ל ש[[דיבור אסור והרהור מותר]], מ"מ החמיר על עצמו ממידת חסידות, וכעין זה פירש גם ה'''טורי זהב''' (שז יד) בפירוש אחד. וב'''שפת אמת''' (שבת קיג ב ד"ה ודבר) גם כן הבין שעשה איסור במחשבה, ונתקשה מזה על שיטת רש"י שכתב שהרהור במקח וממכר מותר, ותירץ על פי הט"ז הנ"ל דזו היתה חומרתו.
ולכאורה היה נראה לומר שהאיסור הוא במה שחשב עליה לגודרה, שהרי על זה הוא מיצר שם [בגירסת המדרשים] ואומר 'הואיל וחשבתי עליה לגודרה'. כן משמע ב'''פסיקתא''' (כג עשרת הדיברות תליתאה), וכן מתבאר מתוך ה'''חכמת שלמה''' וה'''מהרש"א''' בחידושי אגדות שם, שביארו שאף שבמחשבה אין איסור, שהרי קיי"ל ש[[דיבור אסור והרהור מותר]], מ"מ החמיר על עצמו ממידת חסידות, וכעין זה פירש גם ה'''טורי זהב''' (שז יד) בפירוש אחד. וב'''שפת אמת''' (שבת קיג ב ד"ה ודבר) גם כן הבין שעשה איסור במחשבה, ונתקשה מזה על שיטת רש"י שכתב שהרהור במקח וממכר מותר, ותירץ על פי הט"ז הנ"ל דזו היתה חומרתו.
<BR/>אבל מתוך המדרש רבה וילקו"ש שם משמע שעבר על איסור במה שהלך כדי לראות צרכי הכרם [ובאמת בבבלי הושמט פרט זה], וכעין הברייתא בעירובין, אלא שממידת חסידות שהיתה בו, לא גדר את הכרם גם בצאת השבת, שזו ודאי חומרא יתרה. וכן כתב הט"ז שם שזהו הפירוש עיקר ושכן הוא בירושלמי [וצ"ע בדבריו, שבתחילה בא להביא ממעשה זה ראיה לר' ירוחם שבדיעבד אסור משום קנס, זהו רק לפירושו הראשון שם, אך לפירושו השני שכתב עליו שהוא עיקר הוא ראיה איפכא, שהרי החסיד רק ממידת חסידות לא גדר].
<BR/>אבל מתוך המדרש רבה וילקו"ש שם משמע שעבר על איסור במה שהלך כדי לראות צרכי הכרם [ובאמת בבבלי הושמט פרט זה], וכעין הברייתא בעירובין, אלא שממידת חסידות שהיתה בו, לא גדר את הכרם גם בצאת השבת, שזו ודאי חומרא יתרה. וכן כתב ה'''ט''' שם שזהו הפירוש עיקר ושכן הוא ב'''ירושלמי''' (שבת טו ג). [וצ"ע בדבריו, שבתחילה בא להביא ממעשה זה ראיה לר' ירוחם שבדיעבד אסור משום קנס, זהו רק לפירושו הראשון שם, אך לפירושו השני שכתב עליו שהוא עיקר הוא ראיה איפכא, שהרי החסיד רק ממידת חסידות לא גדר].


לכן נראה שהאיסור הוא, בין בהחשכה ובין בהולך לראות צרכי שדהו, הצירוף של הליכה ומחשבה, שהליכה לבד אינה אסורה, וכן מחשבה לבד. אך כשהולך '''על מנת''' לראות עסקיו או לעסוק בהם בצאת השבת, זהו שאסור.
לכן נראה שהאיסור הוא, בין בהחשכה ובין בהולך לראות צרכי שדהו, הצירוף של הליכה ומחשבה, שהליכה לבד אינה אסורה, וכן מחשבה לבד. אך כשהולך '''על מנת''' לראות עסקיו או לעסוק בהם בצאת השבת, זהו שאסור.

תפריט ניווט