10,098
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "סוף זמן קריאת שמע של ערבית"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
| שורה 122: | שורה 122: | ||
ב'''תוספות''' לעומת זאת, מבואר ששתי הלשונות בגמרא חלוקות הן. שכתבו [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8b&format=pdf (ח ב ד"ה לא לעולם)] שלפי לישנא קמא זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות (כמבואר במגילה כ.), לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות (ט א ד"ה לעולם) דבר הפוך, שזמן זה הוא יום לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא אינו יום, כיון שיש אנשים שקמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | ב'''תוספות''' לעומת זאת, מבואר ששתי הלשונות בגמרא חלוקות הן. שכתבו [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=1&daf=8b&format=pdf (ח ב ד"ה לא לעולם)] שלפי לישנא קמא זמן זה שבין עלות השחר לנץ החמה, אף שנחשב הוא לילה לענין שאר מצוות (כמבואר במגילה כ.), לענין קריאת שמע נחשב הוא יום כיון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של ערבית. לעומת זאת לגבי הברייתא השניה כותבים התוספות (ט א ד"ה לעולם) דבר הפוך, שזמן זה הוא יום לענין שאר מצוות, אך לענין קריאת שמע הוא אינו יום, כיון שיש אנשים שקמים בזמן זה, ולכן אין יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של שחרית. | ||
<BR />עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות ושתי הלישנות בגמרא פליגי אהדדי, האם זמן זה שבין עלות השחר לנץ, הוא זמן קריאת שמע של ערבית או של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק. | <BR />עולה מדברי התוספות שסוברים הם כבעל המאור שהברייתות ושתי הלישנות בגמרא פליגי אהדדי, האם זמן זה שבין עלות השחר לנץ, הוא זמן קריאת שמע של ערבית או של שחרית. אך לא הכריעו התוספות כפי איזו לישנא יש לפסוק. | ||
ה'''רשב"א''' (ח ב ד"ה הכי גרסינן) כתב תחילה לבאר שמה שאמרה הגמרא 'לעולם לילה הוא' ו'לעולם יממא הוא' אינו לעניין שאר מצוות ששנינו במגילה, אלא לענין קריאת שמע בלבד דתליא בזמן שכיבה וקימה. שכיון שרוב העולם ישנים בזמן זה, הרי זה נחשב לזמן שכיבה ומותר לקרוא קרית שמע של ערבית, ובנוסף מכיוון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולא בדרך מקרה, אלא דרך קבע זהו זמן קימתן, אף שהם מיעוט, בכל זאת חשיב גם הוא זמן קימה, ולכן ראוי הוא לקריאת שמע של שחרית. | ה'''רשב"א''' (ח ב ד"ה הכי גרסינן) כתב תחילה לבאר שמה שאמרה הגמרא 'לעולם לילה הוא' ו'לעולם יממא הוא' אינו לעניין שאר מצוות ששנינו במגילה, אלא לענין קריאת שמע בלבד דתליא בזמן שכיבה וקימה. שכיון שרוב העולם ישנים בזמן זה, הרי זה נחשב לזמן שכיבה ומותר לקרוא קרית שמע של ערבית, ובנוסף מכיוון שיש אנשים שכבר קמים בזמן זה, ולא בדרך מקרה, אלא דרך קבע זהו זמן קימתן, אף שהם מיעוט, בכל זאת חשיב גם הוא זמן קימה, ולכן ראוי הוא לקריאת שמע של שחרית. | ||
| שורה 152: | שורה 127: | ||
ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) כתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, שאם כן היה לה לגמרא להקשות מזו על זו ולתרץ הא דידיה הא דרביה. ולענין עצמו, היאך אפשר לקרוא באותו זמן גם קריאת שמע של שחרית וגם של ערבית, ביאר הריטב"א, שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה, אלא כיון שיש שקמים בזמן זה, מותר לקרוא. ומ"מ הוסיף זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר.<BR />כדברים אלו כתב גם ה'''מאירי''' (ב א ד"ה והוספנו) שקריאת שמע אינה נקבעת לפי הגדרת יום ולילה, אלא לפי זמן שכיבה וקימה. אמנם לענין ההכרעה, משמע בדבריו כהראב"ד, שללישנא בתרא רשב"י מתיר לקרוא לכתחילה אחר עלות השחר, אך אנן פסקינן כוותיה רק בשעת הדחק, כלומר באנוס, וכדברי ר' יהושע בן לוי. | ה'''ריטב"א''' (ט א ד"ה אמר ר' אחא) כתב שהברייתות לא פליגי אהדדי, שאם כן היה לה לגמרא להקשות מזו על זו ולתרץ הא דידיה הא דרביה. ולענין עצמו, היאך אפשר לקרוא באותו זמן גם קריאת שמע של שחרית וגם של ערבית, ביאר הריטב"א, שכיון שתלה הכתוב הדבר בזמן שכיבה וקימה, אין זה חשוב האם מוגדר זמן זה כיום או כלילה, אלא כיון שיש שקמים בזמן זה, מותר לקרוא. ומ"מ הוסיף זהו דווקא בדיעבד, אבל לכתחילה פסקינן כרבן גמליאל שיש לקרוא עד עלות השחר.<BR />כדברים אלו כתב גם ה'''מאירי''' (ב א ד"ה והוספנו) שקריאת שמע אינה נקבעת לפי הגדרת יום ולילה, אלא לפי זמן שכיבה וקימה. אמנם לענין ההכרעה, משמע בדבריו כהראב"ד, שללישנא בתרא רשב"י מתיר לקרוא לכתחילה אחר עלות השחר, אך אנן פסקינן כוותיה רק בשעת הדחק, כלומר באנוס, וכדברי ר' יהושע בן לוי. | ||
====== הסבר האגרות משה בתוספות ====== | |||
ה'''אגרות משה''' (אורח חיים ד נ) שואל מה הטעם שאחת הברייתות הולכת אחר אלה שישנים, וקובעת שהזמן בין עלות השחר לנץ הוא זמן לקריאת שמע של ערבית, ואילו השניה מתייחסת דווקא לאותם שקמים בזמן זה, וקובעת אותו להיות זמן לקריאת שמע של שחרית? ומבאר, שלשון 'קימה' הוא לא מצב נמשך אלא פעולת הקימה, ולכן בעת שהתחילו לקום מהמטה, אפילו שאין זה הרוב אלא יחידים בלבד, מקרי כבר זמן קימה (וכן מתאחר עד ג' שעות שהוא זמן שהמאחרים קמים, אפילו שהם יחידים). מה שאין כן לשון 'שכיבה' הוא לשון מתמשך, ומקרי זמן שכיבה רק בזמן שהוא עת השכיבה ולא רק בזמן התחלתו או סופו. לכן לישנא קמא סובר שמעלות השחר עד הנץ כיון שיש שכבר קמים בזמן זה, אי אפשר לקרוא אותו זמן שכיבה, אפילו שהרוב עדיין שוכבים דלא מקרי זמן שכיבה אלא בששוכבים כולם. אך לישנא בתרא סובר שאין מיעוט הקמים משנים שם 'שכיבה', כיון שהרוב שוכבים נמשך זמן השכיבה דכל הלילה עד הנץ החמה. | |||
<BR/>על פי הסבר זה, מוסיף האג"מ לבאר שאפשר שהברייתות פליגי גם בזמן התחלת קריאת שמע, שללישנא קמא הסובר שיחידים הקמים קובעים את הזמן לזמן קימה, יסבור שזמן תחילת הקריאה הוא צאת הכוכבים, ומיעוט הישנים אחרי השקיעה אינם קובעים אותו לזמן שכיבה. אמנם ללישנא בתרא יש להסתפק אם הוא מזמן צאת הכוכבים, או שהוא סובר שזמן שכיבה מתחיל אפילו ממיעוט שוכבים, כיון שאפקיה הכתוב בלשון יחיד 'ובשכבך'. | |||
==== הכרעה וסיכום השיטות ==== | ==== הכרעה וסיכום השיטות ==== | ||