הבדלים בין גרסאות בדף "קידושין בעד אחד"

==== מהו חב לאחריני בקידושין ====

פירש '''רש"י''' (ד"ה הכא קא חייבה) שבדבריהם הם אוסרים את קרובותיה בו ואת קרובותיו בה, וכן פירש ב'''יד רמה''' (סה ב ד"ה מאי הוי עלה)<ref>אמנם ראה להלן מובא שלעיל מיניה כתב הרמ"ה (סה א ד"ה אמר רב נחמן) את שני הדברים, היינו שאוסרת עצמה אכולי עלמא וגם שנאסרים בקרובים. אמנם שם כתב זאת רק להראות שקידושין הוא דבר שבערוה ולא מצד חב לאחריני.</ref> והוסיף לבאר שכיון שהודאתה לא מועיל לחלות הקידושין לגבי אחרים, אין הוא מועיל גם לגבי עצמה, כיון שאין קידושין לחצאין. מה שאין כן כשמודה שהיו קידושין בפני שנים, נאמנת היא לאסור עצמה, מדין [[שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא]]. וביאור דבריו, שכאשר ההודאה נצרכת רק לומר מה היה, יש לה תועלת לענין איסור על המודה עצמו, אבל כאשר ההודאה נצרכת לעצם קיום הדבר, אין הקידושין יכול לחול, כיון שאינם חלים לחצאין.

<BR/>אך גם על תירוץ זה הקשה הרשב"א, שהרי אין זה באמת חוב לאחרים, אלא הוי כמוכר שדהו לחבירו, דאין בזה חוב לאחריני לפי שהרשות בידו לעשות בה ככל שירצה, כן האישה בידה לקדש עצמה למי שרוצה. ועוד שכל שיכולה לחוב עצמה עכשיו בפנינו ולקבל קידושין, נאמנת במיגו לומר שקיבלה, והרי בידה לקדש עצמה.

<BR/>לכן מתרץ הרשב"א באופן אחר, שלגבי ממון כתוב 'אשר יאמר כי הוא זה', שמזה לומדים שהודאת בעל דין מהני בממון, ולולי פסוק זה, גם בממון היינו אומרים דלא מקיימא מילתא אלא בסהדי. ואם כן הפסוק 'על פי שנים עדים יקום דבר' איירי במקום שיש חוב לאחרים דווקא, וממנו הוקש לעריות דהיינו באיכא חוב לאחריני, ולכן בעינן עדים קיום וחלות.

==== כשהעד מוכחש ====

<BR/>כן כתב גם ה'''דרכי משה''' וה'''רמ"א'''. וב'''בית חדש''' (מב ג) הראה שכן מוכח בגמרא (סה.) שאף למ"ד חוששין זהו דווקא כששניהם מודים.

==== טענת השטאה ====

<BR/>אבל ה'''חלקת מחוקק''' (מב ב) כתב שאין הדברים מוכרחים להקל לכתחילה, שכשם שאין חוששים להשטאה בשנים, כן אין לחשוש להשטאה בעד אחד. ומה שהיו נאמנים במיגו דלהד"ם להכחיש את העד, אין זה ענין לכאן, שהרי אין הטעם מפני שאין מאמינים להם נגד העד, אלא מפני שדברים שבלב אינם דברים, וכיון שפירשו בפה לשם קידושין, יש לחשוש לקידושין כדברי העד.