10,107
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "טיוטה:עיקר וטפל בברכות"
אין תקציר עריכה
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
ה'''מאירי''' (ד"ה ומכל מקום) דן על כמה מאכלים שהיו בזמנו, שהיו עושים לחם או מצה כדי לשים עליה דבר טיבול הנקרא נוגא"ט. ואומר המאירי, שאע"פ שעושים אותו כדי להניח עליו את הנוגא"ט, מ"מ יש לברך עליו, ואין זה נחשב טפל. לפי שלא אמרו עיקר וטפל אלא כשהוא טפל מצד האכילה, אך כאן אינו טפל אלא מצד ההנחה, שהרי אין צורך במצה לצורך אכילת הנוגא"ט, אלא רק לצורך הנחתו. ולגבי פאנאד"ש (כעין לחם ממולא) כותב שהמנהג בזמנו היה לברך עליהם המוציא, אך פסק שלא לברך עליהם המוציא במקום שיש לחם אחר מחמת הספק. | ה'''מאירי''' (ד"ה ומכל מקום) דן על כמה מאכלים שהיו בזמנו, שהיו עושים לחם או מצה כדי לשים עליה דבר טיבול הנקרא נוגא"ט. ואומר המאירי, שאע"פ שעושים אותו כדי להניח עליו את הנוגא"ט, מ"מ יש לברך עליו, ואין זה נחשב טפל. לפי שלא אמרו עיקר וטפל אלא כשהוא טפל מצד האכילה, אך כאן אינו טפל אלא מצד ההנחה, שהרי אין צורך במצה לצורך אכילת הנוגא"ט, אלא רק לצורך הנחתו. ולגבי פאנאד"ש (כעין לחם ממולא) כותב שהמנהג בזמנו היה לברך עליהם המוציא, אך פסק שלא לברך עליהם המוציא במקום שיש לחם אחר מחמת הספק. | ||
<BR/>אמנם ה'''כלבו''' (כד ד"ה והאוכל אתרוג) כתב בשם הר"ר דוד ברבי לוי, שהנותנים מרקחת על רקיקין דקין, הרי הרקיקין טפלים למרקחת ואינם באים אלא לדבק עליהם המרקחת שלא ייטנפו הידיים, ולכן יש לברך על המרקחת ולפטור את הרקיקין. ב'''בית יוסף''' (ריב ד"ה כתב הכלבו) הביא דברי הכלבו כלשונם ולא השיג על דבריו. | <BR/>אמנם ה'''כלבו''' (כד ד"ה והאוכל אתרוג) כתב בשם הר"ר דוד ברבי לוי, שהנותנים מרקחת על רקיקין דקין, הרי הרקיקין טפלים למרקחת ואינם באים אלא לדבק עליהם המרקחת שלא ייטנפו הידיים, ולכן יש לברך על המרקחת ולפטור את הרקיקין. ב'''בית יוסף''' (ריב ד"ה כתב הכלבו) הביא דברי הכלבו כלשונם ולא השיג על דבריו. | ||
בספר '''ביאור חדש''' על הרמב"ם (ברכות ג ז) דייק מדברי המשנה שכתוב 'בתחילה', שדווקא אם אכל המליח קודם הפת, הא אם אכל הפת קודם מברך עליה ברכתה. | |||
== גדר טפל ועיקר == | |||
כתוב בשו"ת '''הלכות קטנות''' (א סו) נשאל אודות אדם שלא היה לו פנאי ליטול ידיו לפת, ולכן נטל צימוקים ועשאן עיקר ואת הפת הטפיל להן, וכתב על זה שלא טוב עשה כי לא בדידיה תליא מילתא לעשות העיקר טפל, אלא דווקא מליח שדרך הפת להיות טפלה לו. | |||