הבדלים בין גרסאות בדף "סחיטת פירות בשבת"

====תירוץ רב פפא====

רב פפא דוחה תירוץ זה ואומר, לפי שהטעם שבגללו מי תרדין פוסלים את המקוה הוא משום שכל דבר שאין עושים ממנו מקוה לכתחילה פוסל את המקוה בשינוי מראה, וכן הדין במי תרדין.

<BR />לפי הסבר זה של רב פפא, חזרה קושיית הגמרא לדוכתה, מדוע הלכה כבית מנשיא בן מנחם שמותר לסחוט רימונים, שהרי אין דעת כל אחד קובעת לעצמו לומר שכיון שאחשבינהו חשיב כמשקה, ואם כן בטלה דעתם של בית מנשיא אצל כל אדם. ואין לזה מענה בגמרא.

ה'''רי"ף''' פסק הלכה כר' יהודה וכפי שביארו שמואל ורבה, שזיתים ורימונים אסור לסחוט ואם יצאו מעצמן לכולי עלמא אסור. פירות שלאו בני סחיטה נינהו לכולי עלמא מותר אף לסוחטן לכתחילה, וכל שכן להינות מן היוצא מהן מאליו. בתותים ורימונים לפי חכמים אסור לסוחטן לכתחילה ואם יצאו מעצמן אסורים, ולפי ר' יהודה תלוי הדבר בדעתו למה ייעדם, שאם ייעדן למשקין הדין כחכמים, אבל אם ייעדן לאוכלין, אף שאסור לסוחטן לכתחילה, מכל מקום היוצא מהם מותר. כדברי הרי"ף כתבו להלכה גם ה'''רא"ש''' (שבת כב ב) וה'''רמב"ם''' (שבת כא יב).

וב'''דרישה''' (שכ א) כתב שקושיית הבית יוסף אינה קשה, לפי שבאמת לדינא גם רב פפא סובר כרב נחמן שברימונים אסור, אלא שתמהה הגמרא איך תולה זאת בבית מנשיא שם מיעוטא דעלמא, ומסביר הדרישה שעיקר התמיהה של הגמרא אינה על עצם הדין שברימונים אסור, אלא על מה שתלתה זאת במנהגם של בית מנשיא, אבל לעצם הדין יש לו טעם אחר, וכמו שמשמע פשט הברייתא שאין הדין תלוי במנהגם של בית מנשיא. לכן הגם שדחאו רב פפא מ"מ עיקר הדין קיים.

<BR />באופן קצת אחר כתב ב'''ביאור הגר"א''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22268&st=&pgnum=216 (אורח חיים שכ ד"ה ושאר)], שבאמת רב נחמן שפסק כבית מנשיא אין כוונתו שתנא קמא חולק ואומר שרימונים מותר, שהרי להדיא שנינו בברייתא 'אבל לא ברימונים', אלא שתנא קמא סבר שרימונים דרכם להיסחט בכל מקום ורב נחמן מצדד כאידך תנא שרק בבית מנשיא היו סוחטין, וכוונתו לומר שאף שרק שם היו סוחטים כולם אסורים בסחיטה וכן כל פרי שיש מקום אחד שנוהגים לסחוט אסור לכולם, אבל תנא קמא סובר שמקום שנוהגים לסחוט רק שם אסור. ורב פפא סובר כתנא קמא שברימונים אסור מפני שסוחטים בכל מקום.