שלושה אילנות לבית סאה
| משנה: | שביעית א, א - ה |
| בבלי: | בבא בתרא כו: - כז. |
| ירושלמי: | שביעית א, ג |
| רמב"ם: | הלכות שמיטה ויובל ג, א - ד |
התנאים לשדה אילנות כדי שיהיה ניתן לחרוש אותה עד העצרת (חג שבועות) בשנה השישית לשמיטה.
מרחק בין האילנות
בשנה שלפני שנת השמיטה מותרת החרישה בשדה אילן עד העצרת (חג השבועות) ובשדה הלבן (שדה תבואה) עד הפסח. אחרי זמנים אלו אסור לחרוש בשדה מן התורה.
המשנה בשביעית (א, א - ד) אומרת שכדי ששדה תחשב שדה אילן צריך שיהיו בשדה לפחות שלושה אילנות בתוך שטח של בית סאה כדי שתחשב שדה אילן, ואם לא הרי דינה כשדה לבן שמותר לחרוש אותה רק עד הפסח.
הגמרא בבבא בתרא (כו: - כז.) מביאה את המשנה ולומדת ממנה שכל אילן יונק סביבו שטח של 833 ושליש אמות מרובעות[1] , שהרי התנאי של המשנה הוא שיהיו שלושה אילנות בבית סאה, ושטח בית סאה הוא 2500 אמות מרובעות[2]. למסקנה הגמרא אומרת שאת השטח של יניקת האילן מחשבים בעיגול סביב האילן ויוצא שהשטח שהאילן יונק לכל כיוון הוא 16 ושני שליש אמה (ראה ציור 1).[3]
אם כן משמע מהגמרא שהטעם של המשנה להצריך שלוש אילנות כדי להתיר את החרישה עד העצרת הוא משום שכל אילן יונק סביבו 16 ושני שליש אמה לכל כיוון, וכיוון שלפי החישוב הזה שלושה אילנות יונקים מכל השטח של בית סאה אמרו חכמים ששדה זו חשובה כשדה אילן ואפשר לחרוש את כל הבית סאה הזו עד העצרת ולא רק עד הפסח כשדה הלבן (פרק ב')[4].
אם כן לפי הסבר הגמרא למשנה נראה שצריך שהאילנות יהיו מפוזרים בשדה בשווה דהיינו שיהיה בין האילנות שבשדה 33 ושליש אמות כדי שינקו יחדיו מכל הבית סאה (ראה ציור 4), ולא שכולם יהיו בצד אחד של השדה (ציור 5) שאם כן לא יונקים מכל הבית סאה.
אבל קשה שהרי המשנה בהמשך (משנה ה') שואלת "וכמה יהא ביניהם?" - כמה הפרש צריך להיות בין האילנות "רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו", שיעור "כדי שיהא הבקר עובר בכליו" נתפרש בבבא בתרא (פג.) שהוא ארבע אמות. אם כן משמע מתשובת רבן גמליאל שאין צורך ששלושת האילנות יהיו מפוזרים בכל הבית סאה אלא מספיק שרק יהיו רחוקים לפחות ארבע אמות אחד מהשני אבל אין בעיה ששלושתם יהיו בצד אחד של הבית סאה!
- ^ לשון הגמרא - "תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא"
- ^ 833 ושליש = 3 : 2500
- ^ עפ"י הנוסחא הידועה כיום לחישוב שטח עיגול:
שטח עיגול = פאי x רדיוס x רדיוס
833 ושליש = 3 x רדיוס x רדיוס (עפ"י שיטת הגמרא ש - פאי = 3) >>
16 ושני שליש = רדיוס.
בגמרא יש סתירה כי בהמשך הגמרא משמע ששיעור היניקה הוא 16 וחצי ולא 16 ושני שליש. אבל רש"י שם כבר העיר שהגמרא לא דקדקה כל כך ועוד הביא שיש גורסים "פש ליה תרי תילתי דאמתא" וכן גורס תוס' (שם ד"ה הכי גרס ר"ת). - ^ יש לעיין שלפי דברי הגמרא שאומרת שיניקת האילנות היא בעיגול סביב האילן – קצת קשה, שהרי בהכרח אי אפשר שינקו האילנות מכל השדה, מפני שכמעט ולא נמצאת שדה בגודל בית סאה בדיוק שעשויה בצורת שלושה עיגולים שסמוכים אחד לשני (ראה ציורים 2 ו-3) ובדרך כלל נראה שהשדות עשויות בצורת ריבוע. והנה כבר כתב החזו"א (זרעים יז, ד) שלא נתפרש אם אפשר לחרוש רק את השטח של הבית סאה שסביב האילנות (דהיינו החלק המפוספס שבציורים) מפני שרק ממנו יש יניקה או שלא הטריחו בכך וחורש את כל הריבוע שמקיף את העיגולים של יניקת אילנות והשאיר דבר זה בספק. בספר משנת יוסף (פרק א משנה ב הערה ד [ספר חידושים ועיונים בסוגיות על סדר המשנה לרב יוסף ליברמן]) העיר שעל פי ההבנה הזאת - כל מקום שנאמר בית סאה אין הכוונה לשטח השדה אלא לשטח היניקה של האילנות..