שלושה אילנות לבית סאה

מקורות
משנה:	שביעית א, א - ה
בבלי:	בבא בתרא כו: - כז.
ירושלמי:	שביעית א, ג
רמב"ם:	שביעית ג, א - ד

בשנה שלפני שנת השמיטה מותרת החרישה בשדה אילן עד העצרת (שבועות) ובשדה הלבן (שדה תבואה) עד הפסח. אחרי זמנים אלו אסור לחרוש בשדה. המשנה בשביעית (א, א - ד) דנה מתי השדה נחשבת שדה אילן כדי להתיר לחרוש בה עד העצרת ואומרת שצריך שיהיו בשדה לפחות שלושה אילנות בתוך שטח של בית סאה כדי שתחשב שדה אילן, ואם לא הרי דינה כשדה לבן שמותר לחרוש אותה רק עד הפסח.
הגמרא בבבא בתרא (כו: -כז.) מביאה את המשנה שלנו ולומדת ממנה שכל אילן יונק סביבו שטח של 8331/3 אמות מרובעות (לשון הגמרא - "תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא"), שהרי התנאי של המשנה הוא שיהיו שלושה אילנות בבית סאה, ושטח בית סאה הוא 2500 אמות מרובעות (8331/3 = 3 : 2500). הגמרא אומרת למסקנה שאת השטח של יניקת האילן מחשבים בעיגול סביב האילן ויוצא שהשטח שהאילן יונק לכל צד הוא 162/3 אמה (ראה ציור 1). אם כן משמע מהגמרא שהטעם של המשנה הוא משום שאילן יונק סביבו 162/3 אמה לכל כיוון, ולכן כיוון שלפי החישוב הזה שלושה אילנות יונקים מכל השטח של בית סאה אמרו חכמים שאפשר לחרוש את כל הבית סאה הזו עד העצרת ולא רק עד הפסח כשדה הלבן (פרק ב') .

עפ"י זה נראה שצריך שהאילנות יהיו מפוזרים בשדה בשווה דהיינו שיהיה בין האילנות שבשדה 331/3 אמות (331/3 = 2/3 16 x 2), כדי שינקו יחדיו מכל הבית סאה (ראה ציור 4), ולא שכולם יהיו בצד אחד של השדה (ציור 5) שאם כן לא יונקים מכל הבית סאה. וכן כתב רש"י (בבא בתרא כו: ד"ה ואלא מדתנן) - "שלושה אילנות גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות ומפוזרים לארכו ולרחבו בשווה... ואם לאו אין חורשין אלא כל אחד כדי צרכו". אבל קשה לפי רש"י שהרי לקמן משנה ה' כתוב – "שלושה אילנות של שלושה אנשים, הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. וכמה יהא ביניהם? רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו", שיעור "כדי שיהא הבקר עובר בכליו" נתפרש בבבא בתרא (פג.) שהוא ארבע אמות. תוי"ט מפרש (וכן תפארת ישראל ומשנה ראשונה) שהשאלה של המשנה "וכמה יהא ביניהם" מוסבת לא רק על הכתוב במשנה זו לגבי "שלושה אילנות של שלושה אנשים" אלא גם על כל הכתוב מתחילת הפרק לגבי שלושה אילנות בבית סאה. אם כן משמע מתשובת רבן גמליאל שאין צורך ששלושת האילנות יהיו מפוזרים בכל הבית סאה אלא מספיק שרק יהיו רחוקים לפחות ארבע אמות אחד מהשני אבל אין בעיה ששלושתם יהיו בצד אחד של הבית סאה! בספר דבר השמיטה (פרק א' משנה ב' ד"ה וחזינא בהא פלוגתא) הסביר שלפי רש"י לא צריך שהמרחק בין האילנות יהיה דווקא 331/3 אמה, אלא צריך שהמרחק בין האילנות יהיה בין 331/3 אמות ל – 4 אמות, 331/3 אמות כמפורש בגמרא בבבא בתרא ו - 4 אמות כמו שמפורש לקמן במשנה ה' (ע"פ פירוש תוי"ט). ומה שכתב שצריך שיהיו האילנות "מפוזרים בבית סאה לארכו ולרחבו בשווה ואם לאו אין חורשים לכל אחד אלא כדי צרכו" אין הכוונה שאם המרחק בין כל אחד הוא פחות מ – 331/3 אין חורשים אלא לצרכם שהרי כתוב במפורש במשנה ה' שאפשר שיהיה המרחק ביניהם רק 4 אמות, אלא הכוונה שאם הם נמצאים בשיעור המקסימלי שאפשר שיהיה בין כל אחד, דהיינו 331/3, צריך שיעמדו בשווה בתוך הבית סאה באופן שינקו מכל השדה. אך עדיין קשה שאם האילנות קרובים אחד לשני ולא פרוסים על פני כל השדה הם לא יונקים מכל הבית סאה ונתבטל הטעם של המשנה! ספר ניר (פרק א, הלכה ה ד"ה עשר נטיעות מפוזרות) וספר משנת יעקב (ג,ב ד"ה ונראה בביאור דברי הירושלמי) מעלים אפשרות שכיוון שלקמן משנה ו' כתוב "עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה" ניתן לדייק שדווקא בעשר נטיעות צריך שיהיו מפוזרות, אבל באילנות אפשר שיהיו רחוקים הרבה או קרובים כל עוד שלושתם בתוך בית סאה אע"פ שלא יונקים עתה מכל הבית סאה שכיוון שמכל מקום שלושה מהם ראויים לינק מכל הבית סאה, תקנו חכמים שכל שיש בשדה שלושה אילנות בבית סאה בכל אופן שהוא, השדה כולה מותרת בחרישה עד העצרת. והרש"ש על רש"י (שם) כתב שיש לתרץ שכאשר שלושת האילנות קרובים זה לזה כל אחד מהאילנות מתפשט לכיוון אחר כדי להשלים את השטח שהוא צריך לינק וממילא יוצא שיונקים יחד מכל הבית סאה.

אבל החזו"א (זרעים יז, ד) לא הסכים לדבריהם וסובר שכאשר יש שלושה אילנות תמיד צריך שהאילנות יהיו מפוזרים על פני כל השדה בשווה ויהיה מרחק של 331/3 אמות בין אילן לחבירו לא יותר ולא פחות, לא יותר – שאם כן יש רווחים בין האילנות שיניקתם לא מגיעה אליהם ונמצא כל אילן כאילן הגודל יחידי ולא בתוך שדה אילנות, ולא פחות - שאם כן אין הם יונקים מבית סאה אלא יונקים משדה שהיא פחות מבית סאה שלא התירו חכמים אלא כאשר יש בית סאה שלם, אלא אם כן יש עוד אילנות בבית סאה שאז אפשר שתתחלק הבית סאה בהפרשים קטנים יותר בין אילן לאילן כל עוד האילנות יונקים מכל השדה ואין מקום בבית סאה שאין בו יניקה. החזו"א מעיר שאם יש בשדה יותר משלוש אילנות עדיין צריך שהאילנות יעמדו במרחקים שווים אחד מהשני, ולא יהיו מפוזרים באופן לא שווה בשדה אע"פ שבצורה זו כל הבית סאה תכוסה בעיגולים של 162/3 אמה של יניקה סביב האילנות ולכאורה תהיה יניקה מכל הבית סאה (ציור 6), כיוון שסובר החזו"א שכאשר האילנות עומדים זה בסמוך לזה, לדוגמא, במרחק של 8 אמות אחד מהשני - 4 אמות לכל אילן, גם לצד השני יינקו האילנות רק 4 אמות ולא 162/3 אמה, וממילא נמצא שאין יניקה מכל הבית סאה . החזו"א מביא לכך דוגמא שאם יש תשעה אילנות צריך שיהיו מפוזרים בשווה על פני השדה והמרחק ביניהם יהיה 191/3. ועל פי החזו"א ביאר הרב חיים קנייבסקי בדרך אמונה (ביאור הלכה ד"ה והוא שיהיה) שמה שכתוב לקמן משנה ה' - "וכמה יהא ביניהם? רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו" מוסב רק על סוף משנה ד' - "היו עשרה מעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן", כלומר רבן גמליאל מדבר על מקרה שיש כמות גדולה מאוד של אילנות בשדה - 208 אילנות (!) וכאשר יש כמות כזו של אילנות - כאשר הם במרחק 4 אמות אחד מהשני הם יונקים מכל הבית סאה, אבל אם יש פחות מ- 208 אילנות אם הם יהיו במרחק של 4 אמות אחד מהשני הם לא יינקו מכל הבית סאה . ורבן גמליאל בא לומר שבמקרה שיש 208 אילנות אילנות בשדה צריך לשמור שהמרחק בין האילנות לא יהיה פחות מ- 4 אמות שאם יהיו פחות מ- 4 אמות שהוא רוחב של צמד הבקר והמחרישה - אי אפשר יהיה לחרוש בין האילנות, ואם אי אפשר לחרוש בין האילנות הם נחשבים כמי שאינם כיוון שבסופו של דבר יעקרו אותם (עפ"י פירוש הר"ב) ונמצא שאין יניקה מכל הבית סאה. והשאלה של המשנה עפ"י זה תתפרש כך – וכמה המרחק הכי קטן שיכול להיות בין האילנות בשדה? "רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו". כל זה לפי דברי רש"י, אבל הרמב"ם כותב בחיבורו (הלכות שמיטה ויובל ג, ב) - "אי זו היא שדה האילן? כל שלשה אילנות לבית סאה, אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל ואפילו הן של שלשה אנשים רואין אותן כאילו הם תאנים, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה חורשין כל בית סאה בשבילם, והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו." אם כן לפי דברי הרמב"ם שלא מזכיר שצריך מרחק מסויים בין האילנות משמע שאין צורך שהאילנות יהיו מפוזרים בבית סאה כדי שינקו מכולו אלא צריך רק שיהיו שלושה אילנות בתוך שטח של בית סאה ושהמרחק ביניהם לא יהיה פחות מארבע אמות כדי שהבקר יוכל לעבור בכליו. וכן כתב הרדב"ז על אתר ובספר דבר השמיטה (שם) שזו כוונת הרמב"ם, ואם קשה לפי הרמב"ם שהרי במקרה זה האילנות לא יונקים מכל הבית סאה, יש לתרץ כדברי ספר משנת יעקב ספר ניר לעיל, או כדברי הרש"ש לעיל. אבל החזו"א (יז, ז) סובר שנפלה טעות סופר בדברי הרמב"ם בהלכה ב' ואין לגרוס את מה שכתוב בסוף ההלכה – "והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו" ויש לגרוס את המילים הללו בהמשך הפרק בהלכה ה' - "היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר בין עושין בין אינם עושין חורשין כל בית סאה בשבילן [והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו]" והסביר בדרך אמונה (שם) שהמילים הללו מוסבות על מה שכתב הרמב"ם "או יתר" שאם יש אילנות רבים עד שממלאים את כל השדה צריך שהמרחק ביניהם יהיה לפחות ארבע אמות כדי שהבקר יוכל לעבור בכליו בין כל האילנות שבשדה, וחישב החזו"א שצריך שיהיו 208 אילנות בתוך בית סאה כדי שהמרחק יהיה רק ארבע אמות וגם יינקו כל האילנות מכל הבית סאה, שאם היו פחות אילנות בבית סאה צריך שהמרחק בין האילנות יהיה יותר גדול .