הבדלים בין גרסאות בדף "שלושה אילנות לבית סאה"

שלושה אילנות לבית סאה (עריכה)

גרסה מ־13:39, 24 בנובמבר 2017

נוספו 14,752 בתים , 13:39, 24 בנובמבר 2017

אין תקציר עריכה

גלעד אליחי

31

עריכות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 {{מקורות
 |שביעית א, א - ה
 |בבא בתרא כו: - כז.
 |שביעית א, ג
 |הלכות שמיטה ויובל ג, א - ד}}
@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 ה'''רמב"ם''' (הלכות שמיטה ויובל ג, ב) כותב שצריך שבין באילנות יהיה מרחק כדי שהבקר יכול לעבור בכליו דהיינו ארבע אמות.<BR/><BR/>'''''רדב"ז וספר דבר השמיטה בשיטת הרמב"ם'''''<BR/>ה'''רדב"ז''' (על הרמב"ם שם) וספר '''דבר השמיטה''' (פרק א' משנה ב' ד"ה וחזינא בהא פלוגתא) סוברים שכיוון שה'''רמב"ם''' לא מזכיר שצריך מרחק מיוחד בין האילנות רק כותב שלא יהיו קרובים זה לזה יותר מארבע אמות, משמע שאין צורך שהאילנות יהיו מפוזרים בבית סאה כדי שינקו מכולו אלא רק צריך שיהיו שלושה אילנות בתוך שטח של בית סאה ושהמרחק ביניהם לא יהיה פחות מארבע אמות כדי שהבקר יוכל לעבור בכליו. <BR/>ואם קשה לפי הרמב"ם שהרי במקרה זה האילנות לא יונקים מכל הבית סאה, יש לתרץ כדברי ספר '''משנת יעקב''' ו'''ספר ניר''' לעיל בשיטת רש"י, או כדברי ה'''רש"ש''' לעיל בתירוציהם לשיטת רש"י.<BR/>
 '''''החזון איש בשיטת הרמב"ם'''''<BR/>אבל ה'''חזון איש''' (זרעים יז, ז) סובר שכמו '''רש"י''' גם לפי ה'''רמב"ם''' צריך שיהיו האילנות עומדים בשווה כמו שמשמע מן הגמרא, וסובר החזו"א שנפלה טעות סופר בדברי הרמב"ם בהלכה ב' (עיין בהערה <ref>ה'''חזו"א''' סובר שאין לגרוס את מה שכתוב בסוף הלכה ב' – "והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו" ויש לגרוס את המילים הללו בהמשך הפרק בהלכה ה' - "היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר בין עושין בין אינם עושין חורשין כל בית סאה בשבילן [והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו]" והסביר בדרך אמונה (ביאור הלכה ד"ה והוא שיהיה) שהמילים הללו מוסבות על מה שכתב הרמב"ם "או יתר" שאם יש אילנות רבים עד שממלאים את כל השדה צריך שהמרחק ביניהם יהיה לפחות ארבע אמות כדי שהבקר יוכל לעבור בכליו בין כל האילנות שבשדה, וחישב החזו"א שצריך שיהיו 208 אילנות בתוך בית סאה כדי שהמרחק יהיה רק ארבע אמות וגם יינקו כל האילנות מכל הבית סאה, שאם היו פחות אילנות בבית סאה צריך שהמרחק בין האילנות יהיה יותר גדול, וזה כשיטתו גם לפי רש"י</ref>).
+==שישים מנה==
+===התנאי של המשנה===
+ה'''משנה''' (שביעית א, ב – ג) מוסיפה עוד תנאי כדי שיהיה אפשר לחרוש את שדה האילן עד העצרת והוא - שכאשר יש שלושה אילנות בשדה צריך שהאילנות יהיו ראויים לעשות פירות במשקל של שישים מנה. <BR/>
+הראשונים והאחרונים נסתפקו בדין המשנה - '''האם צריך שכל האילנות יעשו יחד שישים מנה או שכל אילן יעשה שישים מנה'''?
+ה'''תלמוד ירושלמי''' (שביעית א, ג) כותב דברים שקצת קשה להבינם ונתקשו הראשונים והאחרונים בהבנתם, ופירשו פירושים שונים, ובתוך פירושיהם על הירושלמי גם נחלקו בשאלה זו האם צריך שכל אילן יעשה שישים מנה או שכל האילנות יעשו יחד שישים מנה.
+==הר"ש משאנץ==
+ה'''ר"ש משאנץ''' (במשנה ד' ד"ה אחד עושה ככר דבילה) סובר שצריך שכל אילן משלושת האילנות יעשה שישים מנה, וכן אם יש ארבע אילנות צריך שכל אחד יעשה שישים מנה וכן עד תשעה אילנות צריך שכל אחד מהאילנות יעשה שישים מנה.
+על ה'''ר"ש משאנץ''' הקשה '''תוספות יום טוב''' (משנה ד' ד"ה עד שיהיו) - אם לשדה שיש לה רק שלוש אילנות מספיק ששלושת האילנות יעשו שישים מנה כל אחד, כאשר יש יותר אילנות בשדה ק"ו שיספיק ששלושה אילנות יעשו שישים מנה בשביל להחשיב את השדה שדה אילן, וכל השאר יוכלו לעשות פחות ולא צריך שכל אילן יעשה שישים מנה!
+'''מהר"י קורקוס''' (הלכות שמיטה ויובל ג, ד) פירש בדעת ה'''ר"ש''' שבאמת כאשר יש יותר משלוש אילנות לא צריך שכל האילנות יעשו שישים מנה כל אחד, אלא מספיק ששלושה אילנות יעשו כל אחד שישים מנה, ושאר האילנות יכולים לעשות פחות. הסבר זה מעט דחוק בלשונו של הר"ש שכתב – "וכן ד' וה' עד תשעה אם כל אחד ואחד עושה ככר דבילה חורשין כל הבית סאה" ומשמע בפשט דברי הר"ש שצריך שכל אילן יעשה שישים מנה.
+ו'''חזון איש''' (זרעים, שביעית יז,ה) פירש את דעת ה'''ר"ש''' על פי שיטתו לעיל, שצריך שהאילנות יעמדו בשווה בבית סאה כדי שינקו מכל הבית סאה, וברגע שיש כמה אילנות בשדה אחת של בית סאה, כל אילן תופס לעצמו שטח של השדה שממנו הוא יונק וברגע שהאילן לא עושה שישים מנה השטח שבו הוא נמצא לא חשוב חלק משדה האילן מפני שאין ממנו יניקה, ואם כן השדה כבר איננה בית סאה. לדוגמא אם בשדה של בית סאה יש חמישה אילנות, כל השדה מתחלקת לחמישה חלקים שווים שבכל שטח עומד אילן אחר, ואם אחד האילנות לא עושה שישים מנה השטח שלו מסולק מבית סאה, ונמצא שאין כאן כבר בית סאה כי חמישית מהבית סאה לא נחשב. לכן לפי הר"ש אפילו אם יש בשדה תשעה אילנות ששמונה מהם עושים שישים מנה ואחד שאינו עושה - השדה אינה חשובה בית סאה.
+הרמב"ם
+בשיטת הרמב"ם נחלקו האחרונים מה סובר ואיך מסביר את הירושלמי.
+בפירוש המשנה משמע מדברי הרמב"ם שצריך שיתקבץ מכל האילנות יחד שישים מנה ולא שכל אחד יעשה שישים מנה אבל מכל מקום צריך שכולם יעשו פירות ולא יהיה אילן ש'אינו ראוי לעשות' (ענין 'אינו ראוי לעשות' יתבאר בהמשך), ובחיבורו (הלכות שמיטה ויובל ג, ב-ד) ניתן להבין את שתי האפשרויות.
+המפרשים של הרמב"ם במשנה תורה (כסף משנה, רדב"ז ומהר"י קורקוס) מבינים שלפי הרמב"ם יש הבדל בין כאשר יש שלושה אילנות לבין כאשר יש יותר אילנות: כאשר יש שלושה אילנות צריך שיהיו ראויים לעשות שישים מנה וכאשר יש יותר לא צריך שיהיו ראויים לעשות שישים מנה.
+יש דעות שראו להסביר את שיטת הרמב"ם במשנה תורה בתיאום לפירוש המשנה ויש שלא חשו לכך. נרחיב כאן על הדעות השונות לגבי שיטת הרמב"ם במשנה תורה ובפירוש המשנה:
+כסף משנה
+דעת הרמב"ם במשנה תורה:
+כאשר יש שלושה אילנות - צריך ששלושתם יעשו יחד שישים מנה ולא שכל אחד יעשה שישים מנה.
+לא מבואר לפי הכסף משנה אם צריך שכל אחד יעשה עשרים מנה או שרק צריכים לעשות יחד שישים מנה ואין הקפדה אם אחד יעשה לדוגמא ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד.
+כאשר יש מארבעה אילנות עד תשעה – צריך עדיין שיעשו יחד שישים מנה, אבל אפשר שיהיה אחד מהם - לא ראוי לעשות. והכוונה במה שאמרנו שהוא 'לא ראוי לעשות' תלוי במה שהסברנו כאשר יש שלושה אילנות, אם הסברנו שצריך בשלושה אילנות שכל אחד יעשה עשרים ניתן לפרש ש"אינו ראוי לעשות" הכוונה שלא ראוי לעשות עשרים, ואם אין הקפדה כאשר יש שלושה אילנות שכל אחד יעשה עשרים - "אינו ראוי לעשות" פירושו, אינו ראוי לעשות כלל.
+דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
+הכסף משנה לא מתייחס לדברי הרמב"ם בפירוש המשנה.
+הרב יוסף קפאח (שביעית פרק א' הערה 26 בפירוש המשנה הוצאת מוסד הרב קוק) הסכים לשיטת הכסף משנה בדברי הרמב"ם במשנה תורה והסביר שכאשר יש שלושה אילנות דעת הרמב"ם במשנה תורה שאמנם לא צריך שכל אחד מהאילנות יעשה שישים מנה אלא יעשו ביחד שישים מנה, אבל מכל מקום צריך שכל אחד מן האילנות יעשה עשרים מנה ולא יהיה אילן שלא ראוי לעשות שישים מנה.
+ובכך מתרץ את דעת הרמב"ם במשנה תורה עם מה שכתב בפירוש המשנה שבפירוש המשנה מדבר הרמב"ם כאשר יש יותר משלושה אילנות שאז לא צריך שכל אילן יעשה עשרים אלא מספיק שכל אחד יעשה אפילו קצת רק שבין כולם יצא שישים מנה.
+אם נאמר שהכסף משנה סובר כדברי הרב קפאח שלפי הרמב"ם כאשר יש שלושה אילנות צריך שכל אילן יעשה עשרים יכול לפרש את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה כמותו. ואם לא סובר שצריך שכל אחד יעשה עשרים צריך לעיין איך לתרץ את דברי הרמב"ם עם מה שכתב בפירוש המשנה או שנאמר שחזר בו במשנה תורה לענין שצריך שכולם יעשו.
+רדב"ז
+דעת הרמב"ם במשנה תורה:
+כאשר יש שלושה אילנות – גם הרדב"ז סובר שצריך ששלושתם יעשו יחד שישים מנה ולא שכל אחד יעשה שישים מנה.
+וכן גם לפי הרדב"ז לא מבואר אם כאשר יש שלושה אילנות צריך שכל אחד יעשה עשרים מנה או שרק צריכים לעשות יחד שישים מנה ואין הקפדה אם אחד יעשה ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד.
+כאשר יש מארבעה עד תשעה אילנות  – צריך עדיין שיעשו יחד שישים מנה, אבל אפשר שיהיה אחד מהם 'שאינו ראוי לעשות' דהיינו שאפשר שאחד מהם לא יעשה כלל, העיקר שיעשו יחד שישים מנה.
+כיוון שלפי הרדב"ז 'אינו ראוי לעשות' פירושו לא ראוי לעשות כלום אפשר שלפי דעתו סובר שגם כאשר יש שלושה אילנות אין הקפדה על סכום מסויים אלא רק שיעשו יחד שישים מנה.
+דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
+הרדב"ז לא מתייחס לדברי רבנו בפירוש המשנה וכיוון שסובר ש'אינו ראוי לעשות' הכוונה לא ראוי לעשות כלום, צריך לעיין איך לתרץ את דברי הרמב"ם עם מה שכתב בפירוש המשנה או שנאמר שחזר בו במשנה תורה לענין שצריך שכולם יעשו.
+מהר"י קורקוס
+דעת הרמב"ם במשנה תורה:
+כאשר יש שלושה אילנות – צריך שיעשו יחד שישים מנה ושכל אחד יעשה קצת אפילו פחות מעשרים ואין הקפדה אם אחד יעשה ארבעים והשניים האחרים עשר כל אחד, העיקר שיעשו יחד שישים מנה מכל מקום. ורק אם אחד מהם לא עושה כלום ממש אז זה נחשב שאינו קיים בשדה.
+מארבעה ועד תשעה – צריך שיעשו יחד שישים מנה, ונחשב שדה אילן גם אם יש בהם כאלה שלא עושים כלום.
+דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
+מהר"י קורקוס מסכים שמשמע מפירוש הרמב"ם במשנה שגם כאשר יש תשעה צריך שכל אחד יעשה משהו, אבל אומר שהעיקר כפי שכתב הרמב"ם בחיבורו שאפשר שיהיו כאלה שלא עושים כלום.
+חזון איש
+דעת הרמב"ם במשנה תורה:
+חזון איש (זרעים שביעית יז,ז) חולק על כל המפרשים בדעת הרמב"ם במשנה תורה בשני דברים:
+א. החזו"א סובר שאין הבדל לפי הרמב"ם בין כאשר יש שלושה אילנות לבין כאשר יש יותר משלושה אילנות, שבין כך ובין כך צריך שכל האילנות יעשו פירות.
+ב. האילנות בשדה צריך שיעשו שישים מנה כל אחד .
+וגם כאשר יש יותר משלושה אילנות צריך שכל אילן יעשה שישים מנה מפני שכל אילן נחשב שהוא תופס לעצמו שטח של השדה וברגע שהאילן לא עושה שישים מנה השטח שבו הוא נמצא לא חשוב חלק משדה האילן, והשדה כבר איננה בית סאה. לדוגמא אם בשדה של בית סאה יש חמישה אילנות, כל השדה מתחלקת לחמישה חלקים שווים שבכל שטח עומד אילן אחר שהרי לפי החזו"א (בסוגיא הראשונה) צריך שהאילנות יעמדו בשווה, ואם אחד האילנות לא עושה שישים מנה השטח שבו נמצא האילן נחשב כמסולק מהבית סאה, ונמצא שאין כאן כבר בית סאה כי חמישית מהבית סאה לא נחשב. לכן לפי הרמב"ם אפילו אם יש בשדה שמונה אילנות שעושים ואחד שאינו עושה השדה אינה חשובה בית סאה.
+ומה שכתב הרמב"ם בהלכה ד' – "היו מג' ועד תשעה וראויין לעשות ששים מנה חורשין כל בית סאה בשבילן ואף על פי שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות" הכוונה, שכאשר יש אילן אחד בשדה שאינו עושה שישים מנה אבל יש עוד אילנות - משלושה עד תשעה אילנות בשדה שהם מפוזרים על פני כל השדה בשווה ויונקים מכולה - רואים את האילן הזה כמי שאינו ולא פוסל את השדה אע"פ שאינו ראוי לעשות שישים מנה. אבל אם שאר האילנות בשדה אינם מפוזרים על פני כל השדה ואינם יונקים מכל השדה, אין חורשים להם אלא כדי צרכן. ואפילו אם יש תשעה אילנות בנוסף לאותו אחד שאינו עושה שישים מנה ונמצא שהם עשרה אילנות בבית סאה רק שהאילנות לא פרוסים על פני כל השדה - אין חורשים להם כל אחד אלא כדי צרכן, שמה שנאמר (במשנה שביעית א, ד) שאם היו עשרה אילנות לא צריך שיעשו כל אחד שישים מנה לא נאמר אלא כאשר עשרת האילנות מפוזרים על פני כל השדה, אבל אם לא – אין חורשים להם אלא כדי צרכן.
+דעת הרמב"ם בפירוש המשנה:
+החזו"א כותב שדברי הרמב"ם בפירוש המשנה לא מוכרעים, וכוונתו שיש אפשרות להבין בפירוש המשנה שצריך שכל אחד יעשה שישים מנה. ובספר שערי אמונה (שביעית א, ד) כתב שלפי החזו"א יש לומר שחזר בו הרמב"ם במשנה תורה ממה שכתב בפירוש המשנה, או שיש לומר שמה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה - "ומתקבץ מפירותיהן ככר של ששים מנה" הכוונה שמתקבץ מכל אחד ככר של שישים מנה.
+הראב"ד
+הראב"ד (בהשגות, הלכות שמיטה ג, ד) סובר שכל האילנות יחד צריכים לעשות שישים מנה, וכל אחד צריך לעשות חלקו משישים מנה דהיינו שכל אחד משלושת האילנות יעשה בעצמו עשרים מנה לפחות, ואם יש יותר משלושה אילנות צריך שכל אילן יעשה את הכמות שמתחלקת ביניהם כדי שיהיה שישים מנה בין כולם, לדוגמא - אם יש חמש אילנות צריך שכל אילן יהיה ראוי לעשות שתים עשרה מנה.
+הגר"א
+הגר"א (בשנות אליהו משנה ב' ו- ד') סובר כראב"ד.