44
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שכוני גוואי"
←הסבר הרי"ף והרמב"ם
| שורה 60: | שורה 60: | ||
הרא"ש (אות ד ה) מקשה שגם אם מוטל על הקונה להוכיח היתכנות של מכירה, הרי מעשים שבכל יום שאדם מוכר על ידי שליח הבא בהרשאתו! | הרא"ש (אות ד ה) מקשה שגם אם מוטל על הקונה להוכיח היתכנות של מכירה, הרי מעשים שבכל יום שאדם מוכר על ידי שליח הבא בהרשאתו! | ||
בעזרת ה' בהמשך נתרץ קושיות אלה. | |||
=== באילו מקרים צריך המחזיק להוכיח שהיה המוכר במקום ביום המכר === | |||
מפשט דברי הרי"ף וכך מסביר הסמ"ע (קמו כד) משמע שתמיד יצטרך המחזיק בכל מכר להוכיח שהיה המוכר עימו ביום המכר. | |||
הר"י ברצלוני (מובא בטור קמו) סובר שרק כאשר המחזיק מעצמו מזכיר את יום המכר אז מוטל עליו להוכיח שהיה המוכר עימו ביום זה, הב"ח (קמו יח) אומר שזו בעצם דעת הרי"ף והרמב"ם. הראב"ד (מובא בשיטה מקובצת כט ב ד"ה אמא אברהם) מקשה על שיטה זו שאם אמר יום מסויים למה תופסים אותו על כך הרי הוא לא מחוייב לומר וכל דבר שלא מוטל עליו לומר יכול לטעון שלא דייק. | |||
=== פרטים בשיטה זו === | |||
מפשט דברי הטור (קמו) עולה שדין זה שצריך להוכיח את יום המכר הוא רק כאשר היה חירום כלומר לא היה מעבר בין המקום שטוען המערער שהיה בו לבין מקום הקונה. בפשט דבריו ניתן להבין שכך הבין את הרי"ף. הסמ"ע (קמו כז) מעיר שהטענה היא שהיה חירום רק בשעת המכירה כי הרי אם היה חירום גם בחלק מהשלוש שנים פשיטא שלא יהיה חזקה שהרי יטען שלא ידע שהחזיק הלה בנכסיו כמבואר בסימן קמג. | |||
אך מקשה הבני שמואל ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8591&st=&pgnum=217 קמו ד"ה טען]) שלכאורה מפשטות לשון הרי"ף לא משמע כלל שמדובר שהיה שעת חירום. והב"ח (קמו יח) כתב במפורש שדעת הרי"ף והרמב"ם שאפילו כשלא היה שעת חירום ביום המכר צריך המחזיק להוכיח את היתכנות המכירה. | |||
המגיד משנה (טוען ונטען טו י) אומר שדין זה הוא רק כאשר ידוע שהיה המערער בחו"ל בזמן המכר. וכן בתוספות רי"ד ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37894&st=&pgnum=41 כט א ד]) ומרחיב קצת ואומר שיש עדים על התקופה הזו שהיה המערער בחו"ל אך המחזיק טוען שביום המכר הגיע למקומו ולכן על המחזיק להוכיח זאת. ועל דרך זו אומר רבינו יהונתן בשיטה מקובצת (כט ב ד"ה וזה לשון ה"ר יהונתן) שמדובר שהמערער הינו אדם שדרכו לצאת לסחור במקומות רחוקים ולכן על המחזיק להוכיח שהיה במקום המכר. | |||
=== הסבר הר' מרדכי שטרנברג === | |||
הרב מרדכי שטרנברג שליט"א לומד מדברי הרי"ף הללו יסוד לדיני חזקת קרקעות. הרי"ף בלשונו הסביר שאם לא יוכיח המחזיק שהיה המערער עימו בזמן המכר אז זה נחשב כאילו יש לו חזקה בלי טענה. כלומר החזקה מצד עצמה ודיניה נעשתה כמו שצריך אלא שהטענה שטוען המחזיק שקנה את השדה אינה אמינה. מכאן אנו רואים שחזקה אינה דבר שעומד רק בפני עצמו אלא החזקה מועילה לטענה שנטענת להתקבל ולכן גם לאחר שיש חזקה כמו שצריך נשאר עדיין לבנות טענה שתשמע אמינה. | |||
לפי זה מתורצות הקושיות שהבאנו לעיל על שיטה זו. קושיית הרמב"ן היתה שהחזקה נעשתה כמו שצריך, ואכן החזקה טובה בפני עצמה אך אין היא מועילה לטענה. ולקושיית הרא"ש שניתן לקנות על ידי שליח נאמר גם כן שזה אפשרי אך היות וזה לא כל כך מצוי יצטרך המחזיק להוכיח שזה אכן מה שקרה כדי שתהיה לו טענה טובה. | |||
== סיכום == | |||
לסיכום ראינו שלוש שיטות בראשונים להסבר המקרה של שכוני גוואי והמסתעף מכל שיטה. | |||
העולה מכל השיטות הוא שלא מספיק רק לשבת בקרקע שלוש שנים כדי שנאמר שהיושב בו מוחזק. ברור שיש עוד דברים שצריך היושב בקרקע להוכיח כדי להיות מוחזק. | |||
לעניות דעתי דבר זה נובע מהבנת המושג מוחזק. כאשר אדם מחזיק בדבר מסויים אין זה אומר שיש הוכחה לכך שהוא הבעלים של הדבר שהרי ניתן להבין בדרכים אחרות מדוע הוא מחזיק. אז מדוע בית דין פוסק שהחפץ שייך למוחזק בו? האדם המוחזק הוא האדם שנראה כבעלים בפני בית דין | |||