8
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"
שיחה:נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה) (עריכה)
גרסה מ־15:36, 6 באפריל 2016
, 15:36, 6 באפריל 2016←נ"ט בר נ"ט באוכלין
ידידיה סטרוק (שיחה | תרומות) |
ידידיה סטרוק (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
זה מותר אפי' לכתחלה דהא נותן טעם בר נותן טעם הוא החלב בקדרה והקדרה במים והמים בביצ'. וכן ירקות שנתבשלו בקדר' חולבת מותר לאכלן עם בשר הדגים שעלו בקדרה של בשר. ומאי עלו נתבשלו. אבל בצים שנתבשלו בקדרה עם בשר ואפי' עם קליפתן אסור לאוכלן בכותח. שקליפת הביצים בבירור מנוקבת היא. וכשאדם מבשלה בתוך יורה של צבעים תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע." 2 ראיות ניתן לדלות מתשובה זו:''' א)''' הרשב"א מחשיב את המים שבקדירה כנ"ט נוסף, א"כ אפשר לומר כך לכאורה על כל מאכל, יחס זה למים נמצא גם '''ברא"ש'''(חולין פ"ח כט -ל),''' בספר התרומה'''(סי' נ"ז) '''ובש"ד'''(שם). (אלא שיש לתמוה על התרומה וש"ד שהרי הוכח לעיל שהם סוברים שאין נ"ט בר נ"ט באוכלים ומסתירה זו ניתן לפרוך את הדמיון בין 2 הדינים). '''ב)''' הרשב"א כתב שביצה בקליפתה שנתבשלה עם בשר אסור לאכלה בגבינה, דין זה נפסק גם '''בשו"ע'''(צ"ה ב') בטעם הדבר הסביר שהקליפה אינה נחשבת לחוצץ בין הבשר לביצה, נראה לדייק מדבריו שלו יצויר שהקליפה היתה מהווה חוצץ היה כאן דין נ"ט בר נ"ט, והרי לפנינו נ"ט בר נ"ט באוכלין! אלא שראיה זו רחוקה(אולי הקליפה נחשבת כלי ולא אוכל, ואם תאמר שהיא אוכל אולי לא כתב דין זה לגבי ביצה דווקא אלא כוונתו לכל אוכל וקליפת הביצה היא רק דוגמא ודין כל האוכלין כמוה). | זה מותר אפי' לכתחלה דהא נותן טעם בר נותן טעם הוא החלב בקדרה והקדרה במים והמים בביצ'. וכן ירקות שנתבשלו בקדר' חולבת מותר לאכלן עם בשר הדגים שעלו בקדרה של בשר. ומאי עלו נתבשלו. אבל בצים שנתבשלו בקדרה עם בשר ואפי' עם קליפתן אסור לאוכלן בכותח. שקליפת הביצים בבירור מנוקבת היא. וכשאדם מבשלה בתוך יורה של צבעים תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע." 2 ראיות ניתן לדלות מתשובה זו:''' א)''' הרשב"א מחשיב את המים שבקדירה כנ"ט נוסף, א"כ אפשר לומר כך לכאורה על כל מאכל, יחס זה למים נמצא גם '''ברא"ש'''(חולין פ"ח כט -ל),''' בספר התרומה'''(סי' נ"ז) '''ובש"ד'''(שם). (אלא שיש לתמוה על התרומה וש"ד שהרי הוכח לעיל שהם סוברים שאין נ"ט בר נ"ט באוכלים ומסתירה זו ניתן לפרוך את הדמיון בין 2 הדינים). '''ב)''' הרשב"א כתב שביצה בקליפתה שנתבשלה עם בשר אסור לאכלה בגבינה, דין זה נפסק גם '''בשו"ע'''(צ"ה ב') בטעם הדבר הסביר שהקליפה אינה נחשבת לחוצץ בין הבשר לביצה, נראה לדייק מדבריו שלו יצויר שהקליפה היתה מהווה חוצץ היה כאן דין נ"ט בר נ"ט, והרי לפנינו נ"ט בר נ"ט באוכלין! אלא שראיה זו רחוקה(אולי הקליפה נחשבת כלי ולא אוכל, ואם תאמר שהיא אוכל אולי לא כתב דין זה לגבי ביצה דווקא אלא כוונתו לכל אוכל וקליפת הביצה היא רק דוגמא ודין כל האוכלין כמוה). | ||
ראיה נוספת למתירים ניתן להביא מפירוש '''רש"י''' שפוסק לגבי חלב שנקרש בקיבת בהמה, כדי להבין את רש"י נציין שלשיטתו חלב זה הוא חלב גמור, בשאלה אם מותר לערב חלב זה בחלב אחר כותב רש"י(חולין קטז: ד"ה הרי זו אסורה):'' "הרי זו אסורה - וחלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר | ראיה נוספת למתירים ניתן להביא מפירוש '''רש"י''' שפוסק לגבי חלב שנקרש בקיבת בהמה, כדי להבין את רש"י נציין שלשיטתו חלב זה הוא חלב גמור, בשאלה אם מותר לערב חלב זה בחלב אחר כותב רש"י(חולין קטז: ד"ה הרי זו אסורה): ''"הרי זו אסורה - וחלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין שנותנין עמו חלב אחר ובין שמולחין אותה עמה נראה בעיני איסור גמור כבשר בחלב ממש לאסור הגבינה איסור גמור ואין בידי כח להתיר. | ||
ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו (לעיל /חולין/ דף קיא:) שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב הקבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם | ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו (לעיל /חולין/ דף קיא:) שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם שחלב הקבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם וכי הדר יהיב טעמא בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם. | ||
ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור כדקיימא לן (לעיל /חולין/ דף קח) חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה | ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב מהאי טעמא דדגים שעלו בקערה אע"פ שבלעו את טעמה עדיין היתר גמור הן לאוכלן וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסר עליו מפני טעם בשר שלה ההוא טעם בשר לאו טעם הוא שהרי לא בא מן הממש אלא מנ"ט אחר אבל חלב הנמלח בבשר משנתנו טעם זה בזה נעשו שניהם איסור כדקיימא לן (לעיל /חולין/ דף קח) חתיכה עצמה נעשית נבלה וכל טעם היוצא עוד מן החלב בין טעם חלב שבו בין טעם בשר שבו הכל אסור לפי שכולה נבלה. | ||
וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינות הוה ליה מין במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים (דף כט:) הלכה דמין במינו בכל שהוא."'' | וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינות הוה ליה מין במינו חלב נבלה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן ולא אמרינן נותן טעם בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שבו שהיה מתחלה נעשה כולו נבלה וכן הלכה כרב וגם פסקנו בפסחים (דף כט:) הלכה דמין במינו בכל שהוא."'' | ||
רש"י מתמודד עם טענה שאם החלב הראשון נתן טעם בחלב אחר הרי זה נ"ט בר נ"ט ומותר, רש"י לא דוחה את עיקר הסברא לגבי נ"ט בר נ"ט אלא טוען שהחלב הראשון נאסר מהבשר ונעשה איסור בפני עצמו(חתיכה נעשית נבלה) ולכן אין זה נ"ט בר נ"ט אלא טעם ראשון ממש. נראה לפי זה שרש"י סובר שיש נ"ט בר נ"ט באוכלין. | |||
:שכוייעח! שונה ל'נותן טעם בר נותן טעם' [[משתמש:מערכת|מערכת]] 10:32, 6 באפריל 2016 (IDT) | :שכוייעח! שונה ל'נותן טעם בר נותן טעם' [[משתמש:מערכת|מערכת]] 10:32, 6 באפריל 2016 (IDT) | ||