485
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "שיחה:מתה מחמת מלאכה"
אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== | ==פטור חיצוני שאינו בפרשית שומרים== | ||
נראה לי שכדאי להאיר נקודה נוספת בעניין הפטור ב"מתה מחמת מלאכה", שמחדדת יותר את יסודות הדין. | נראה לי שכדאי להאיר נקודה נוספת בעניין הפטור ב"מתה מחמת מלאכה", שמחדדת יותר את יסודות הדין. | ||
כל דיני השומרים לפרטיהם השונים נלמדו מ'''דרשות הכתובים''' בפרשת משפטים, ורק הפטור של "מתה מחמת מלאכה" לא נלמד מהתורה אלא נלמד מ'''סברה'''. יש להבין מה נשתנה פטור זה משאר דיני שומרים, שרק הוא לא נדרש מפסוקי התורה אלא נלמד מסברה? קשה לומר שזו סברה פשוטה כל כך עד שהתורה לא הייתה צריכה לכותבה, שהרי בגמרא יש ספק בדבר (וע"ע ב"מ צד: שגם אבדה שנלמדת מק"ו נכתבה בתורה משום ש"מילתא שאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא"). נראה שהפתרון לשאלה זו הוא, שפטור זה שונה מהותית משאר פטורי שומרים ולכן לא נכתב בתורה. צריך להבין מה מייחד את דין "מתה מחמת מלאכה" משאר דיני שומרים? | כל דיני השומרים לפרטיהם השונים נלמדו מ'''דרשות הכתובים''' בפרשת משפטים, ורק הפטור של "מתה מחמת מלאכה" לא נלמד מהתורה אלא נלמד מ'''סברה'''. יש להבין מה נשתנה פטור זה משאר דיני שומרים, שרק הוא לא נדרש מפסוקי התורה אלא נלמד מסברה? קשה לומר שזו סברה פשוטה כל כך עד שהתורה לא הייתה צריכה לכותבה, שהרי בגמרא יש ספק בדבר (וע"ע ב"מ צד: שגם אבדה שנלמדת מק"ו נכתבה בתורה משום ש"מילתא שאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא"). נראה שהפתרון לשאלה זו הוא, שפטור זה שונה מהותית משאר פטורי שומרים ולכן לא נכתב בתורה. צריך להבין מה מייחד את דין "מתה מחמת מלאכה" משאר דיני שומרים? | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
[[משתמש:תלמיד1|תלמיד1]] 11:58, 8 במאי 2016 (IDT) | [[משתמש:תלמיד1|תלמיד1]] 11:58, 8 במאי 2016 (IDT) | ||
== | ==בירור שיטת התוספות== | ||
נראה שיטת תוספות (צד ב ד"ה שומר) היא כשיטת הרשב"א. תוספות שואל מדוע במשנה "ארבעה שומרים הם" (ב"מ צג א) נאמר ש"שואל משלם את '''הכל'''", הרי הוא פטור במתה מחמת מלאכה? ועונה התוספות שכוונת המשנה היא ששואל משלם את כל מה שהוזכר בפרשה (פשיעה, גנבה ואבדה, אונסים), אבל "מתה מחמת מלאכה כיון '''ששואל יש לו רשות לעשות בה מלאכה''' פטור". דהיינו: מסביר התוספות שבמתה מחמת מלאכה פטור בגלל שכשאדם שואל חפץ, בתוך השאלה כלול גם פטור על "מתה מחמת מלאכה", ולכאורה כוונתו שפטור זה הוא מטעם מחילת המשאיל, כדברי הרשב"א; שהרי לדברי הרמב"ן הפטור לא קשור לכך שיש לשואל רשות לעשות מלאכה, אלא לפשיעת המשאיל. | נראה שיטת תוספות (צד ב ד"ה שומר) היא כשיטת הרשב"א. תוספות שואל מדוע במשנה "ארבעה שומרים הם" (ב"מ צג א) נאמר ש"שואל משלם את '''הכל'''", הרי הוא פטור במתה מחמת מלאכה? ועונה התוספות שכוונת המשנה היא ששואל משלם את כל מה שהוזכר בפרשה (פשיעה, גנבה ואבדה, אונסים), אבל "מתה מחמת מלאכה כיון '''ששואל יש לו רשות לעשות בה מלאכה''' פטור". דהיינו: מסביר התוספות שבמתה מחמת מלאכה פטור בגלל שכשאדם שואל חפץ, בתוך השאלה כלול גם פטור על "מתה מחמת מלאכה", ולכאורה כוונתו שפטור זה הוא מטעם מחילת המשאיל, כדברי הרשב"א; שהרי לדברי הרמב"ן הפטור לא קשור לכך שיש לשואל רשות לעשות מלאכה, אלא לפשיעת המשאיל. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
[[משתמש:שמעיה הרץ|בש''ם]] 23:27, 5 במאי 2016 (IDT) | [[משתמש:שמעיה הרץ|בש''ם]] 23:27, 5 במאי 2016 (IDT) | ||
== ישיבה על ספסל שלא מדעת בעליו== | |||
בגוף דף הסוגיה התייחסנו למקרה של ספסל כשאלה רגילה, אך יש להעיר שכלל לא ברור שבמקרה זה היושב על הספסל מוגדר כשואל, זאת משום שתי סיבות: א. כדי להיות שואל צריך לבצע פעולת קניין, ואדם שישב על ספסל לא ביצע כל פעולת קניין, ולכן לכאורה לא חלים עליו דיני שאלה. אומנם יתכן שעצם מעשה הישיבה נחשבת למעשה קניין, שכן הנתיבות (שמ ח) אומר ששימוש בחפץ נחשב למעשה קניין לגבי שומרים. ב. כיון שהמשאיל לא מקפיד על השימוש בספסל, אפשר לומר שהוא כלל לא מתכון שהמשתמש יהפך להיות שומר של הספסל, אלא שהוא מרשה להשתמש בחפציו גם ללא קבלת שמירה. הרי זה כאדם שנכנס לבית חברו והתיישב על כיסא, ברור שלא נאמר שהוא מוגדר כשומר על הכיסא עליו הוא יושב? משום שבעל הבית הרשה לו להיכנס והוא משתמש בחפציו של בית הבית ברשותו, וכך אפשר לומר גם לגבי ספסל.<BR/> | |||
מדברי הרא"ש (ב"ק א י) משמע שאין על היושב דין שואל: "סתם ספסל עשוי לכך לשבת עליו כל הנכנס לחצר ואין אדם מקפיד על כך, והוה ליה '''כ'''שואל שפטור כשמתה הבהמה מחמת מלאכה". נראה מדברי הרא"ש שהוא דומה לשואל (כ-שואל) בכך שהוא פטור על מתה מחמת מלאכה, אך אין עליו דיני שואל, וכנראה שהרא"ש מקבל לפחות אחת מהבעיות שהעלנו בהגדרת היושב על הספסל כשואל . | |||
אם נאמר שדיני שואל לא חלים על היושב על הספסל, צריך לומר שרבי עזריאל מחייב את היושב לשלם מדין '''אדם המזיק''' שהרי מדין שואל לא שייך לחייב. אך אם כן, לכאורה לא מובן מה הקשר בין פטור "מתה מחמת מלאכה" שמצינו בשואל, לאדם המזיק?<BR/> | |||
לפי מה שהתבאר לעיל בדף השיחה, שפטור "מתה מחמת מלאכה" אינו קשור ל"פרשיית שומרים", והוא נובע מסברות חיצוניות, מובן כיצד לוקח הרא"ש את הפטור של "מתה מחמת מלאכה" משואל לאדם המזיק, שהרי סברת מחילה שייכת גם באדם המזיק כמו בשואל ואין סיבה לחלק ביניהם, ולכן אומר הרא"ש שכיון שמתה מחמת מלאכה סברת המחילה גורמת לכך שהיושב על הספסל אינו חייב מדין אדם המזיק. <BR/> | |||
אך קשה, שאם כל סיבת החיוב היא מטעם אדם המזיק, לא מובן למה צריך הרא"ש לפטור מצד "מחמת מלאכה", הרי לשיטת הרא"ש בבבא קמא (ג א) אדם המזיק פטור באונס גמור, א"כ מדוע צריך הרא"ש להגיע ל"מתה מחמת מלאכה", ולא אומר שפטור בגלל שזה אדם המזיק באונס גמור? - צריך לומר שהרא"ש סבור ששבירת הספסל לא מוגדרת כאונס גמור אלא כאונס כעין אבדה שאדם המזיק חייב עליו, ולכן ללא הסברה שבמתה מחמת מלאכה פטור מצד מחילה היה השובר חייב לשלם מדין אדם המזיק. לפי זה יוצא ששיטת הרא"ש שגם באונס כעין גנבה ואבדה קיים דין "מתה מחמת מלאכה", ואכן כך התבאר בגוף הסוגיה מדברי הרא"ש בשו"ת (צב א). | |||