הבדלים בין גרסאות בדף "שבועת החנווני על פנקסו"

הראשונים נחלקו מהן הסיבות לתקנות של המשנה, כאשר ניתן לפרטן לשלש נקודות:<br/>  למה תיקנו שהחנווני ייטול? <br/>  למה תיקנו שהפועלים יצטרכו להישבע? <br/> למה החנווני נשבע? <br/> הר"ן נותן הסבר למה החנווני נוטל ע"פ גמרא בבבא מציעא ג ע"א.<br/>  "בין לרבנן ובין לרבי יוסי, התם גבי חנוני על פנקסו דקתני זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל, מאי שנא דלא אמרינן נפקיה לממונא מבעל הבית, ויהא מונח עד שיבא אליהו, דהא בודאי איכא רמאי?  אמרי: התם היינו טעמא, דאמר ליה חנוני לבעל הבית: אנא שליחותא דידך קא עבדינא מאי אית לי גבי שכיר? אף על גב דקא משתבע לי לא מהימן לי ,  בשבועה, את האמנתיה, דלא אמרת לי בסהדי הב ליה ושכיר נמי אמר ליה לבעל הבית: אנא עבדי עבידתא גבך, מאי אית לי גבי חנוני? אף על גב דמשתבע לי לא מהימן לי, הלכך תרוייהו משתבעי ושקלי מבעל הבית.<br/>"הגמרא שואלת מדוע בחנווני על פנקסו לא מוציאים את הכסף מבעל הבית , המוסבר על 4ויהא מונח עד שיבא אליהו כמו במקרה של "מנה שלישי" ידי הגמרא בכך שבכל מקום שיש ודאי רמאי הדין הוא "יהא מונח" ואם כן הואיל וגם בחנווני על פנקסו יש ודאי רמאי, יש לפסוק כי גם כאן יהא המנה מונח עד שיבוא אליהו. הגמרא עונה שלש תשובות אותן היא שמה בפי החנוני:  א. את שליחות בעל הבית ולא את שליחות הפועלים, ולכן בעל הוא עשה הבית הוא בעל דינו ולא הפועלים.  ב. מעולם לא התקשר עם הפועלים מרצונו ולכן הוא לא מאמין לשבועתם.  כנגד טענות אלו יכולים לטעון הפועלים טענות זהות:  א. על הבית ולא אצל החנוני, ולכן בעל הבית הוא בעל דינם הם עבדו אצל ב ולא החנ וני.  ב. ם לא התקשרו עם החנוני מרצונם ולכן הם לא מאמינים לו מעול בשבועתו.  אולם לחנוני קיימת טענה נוספת:  ג. בעל הבית האמינו שהורה לו לתת לפועלים שלא בעדים וכך הוא עשה.  טענה זו היא שהובילה את חכמים לאפשר לחנווני ליטול  -בזכות יחס י האמון שנוצרו בין בעל ה בית לחנווני. יש להעיר כי לדעת הריטב"א )בבא מציעא ג ע"א( סברא זו כוחה רב לה להוציא מבעל הבית אפילו . אולם לדעת הרמב"ן )במלחמות סוף שבועות ל"ג ע"א 5מדאורייתא באלפס( קשה להוציא ממון מן התורה על סמך סברא זו בלבד:  : משום דלא אמר ליה בסהדי הב ליה, טעמא 6 ההוא טעמא דפירשו סבוראי דתקנתא הוא ולאו דינא דמ"מ פטור דאע"ג דלא אמר ליה בסהדי הב להו הוה ליה לתקוני ולא לעוותי  כלומר זהו הסבר לתקנת חכמים ולא לדין תורה, מכיוון שכנגד טענתו של החנוני יכול בעל הבית לטעון 'לתקוני שדרתיך ולא לעוותי' ולכן צריך היית לתת בעדים גם בלי אמירה מפורשת מצידי.