553
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "קדימת נטילת ידיים לקידוש"
←שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש
| שורה 31: | שורה 31: | ||
===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש=== | ===שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש=== | ||
ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק. | ה'''רשב"ם''' מסביר {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה דחביבא}} את סוגיית הגמרא, בצורה כזאת; רב ברונא אמר את שיטתו, כשיטת רב שאמר שיש קידוש שלא במקום סעודה {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, ולכן הקידוש נחשב הפסק. אבל לעומת זאת, שמואל סובר שאין קידוש אלא במקום סעודה, ולפי זה יוצא שהקידוש לא נחשב הפסק. | ||
והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. | והגמרא מביאה את הנהגתו של רב, שאותה אפשר להסביר שרב תמיד היה נוטל את ידיו קודם הקידוש, ואז אם היה חביב לו הפת היה מקדש על הפת, ואם היה חביב לו היין היה מקדש על היין, כיוון שזה לא נחשב הפסק. בעצם הגמרא דוחה את המימרא של רב ברונא שסובר שהקידוש הוא הפסק, שרב סובר שהקידוש אינו נחשב הפסק, ויוצא ע"פ סברה זו שאפשר ומותר ליטול את הידיים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. | ||
ה'''תוס'''' | ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מקשים על הסברו של ה'''רשב"ם''', שאם הרי רב פסק שיש קידוש שלא במקום סעודה, איך יכול ליטול קודם קידוש והרי זה הפסק, ומתרצים שלשיטתו מדובר במקרה שהייתה דעתו לקדש על הפת ונמלך ורצה לקדש על היין שבדיעבד מותר. וכל זאת זה לשיטת רב, אבל לשמואל, לשיטתו הקידוש לא הפסק, הרי שמותר לכתחילה ליטול ואז לקדש. | ||
וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש. | וכיוון שקיימא לן כשמואל הרי שיוצא שאין הקידוש נחשב הפסק ואפשר ליטול לפני הקידוש. | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא). | ה'''רא"ש''' מסביר אף הוא מצורה כזאת {{ויקיטקסט|רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/פסחים/פרק י|פסחים י טז}} שדבר זה הוא לשיטתו של רב {{ויקיטקסט|פסחים ק ב|פסחים ק ב}}, וכן ה'''מהרש"א'''. ה'''רא"ש''' אף בפועל היה נוהג ליטול ידיו ואז לקדש ('''טור''' או"ח רעא). | ||
'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. | '''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. | ||
כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג). | כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג). | ||
ה'''תוס'''' | ה'''תוס'''' {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב ד"ה מקדש אריפתא}} מוסיפים שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת. | ||
ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל. | ה'''טור''' (או"ח רעא) כותב שהוא תמה על מנהג אביו ה'''רא"ש''', שלפי שיטתו צריך להוציא את המימרא של רב ברונא מפשטה. ה'''ב"ח''' מסביר (ס"ק יא) את התמיהה; שהרי משמע מדבריו שתמיד מקדשים ורק לאחר מכן נוטלים, אך ראשונים אלו סבורים שדברים אלו הם רק לפי שיטת רב ולא לפי דעת שמואל. | ||