553
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "קדימת נטילת ידיים לקידוש"
←שיטת הרשב"ם, ר"י, ר"ת והרא"ש
| שורה 43: | שורה 43: | ||
'''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. | '''ר"ת''' ו'''ר"י''' סוברים {{ויקיטקסט|פסחים קו ב|קו ב}} כה'''רשב"ם''', וכותבים שמותר ליטול את היידים קודם הקידוש ואף לקדש לאחר מכן על היין. לדעתם לפי שיטת שמואל דבר זה אפשרי ומותר אף לכתחילה, ואינם סוברים כה'''רשב"ם''' שעדיף לכתחילה לקדש ואז ליטול. | ||
כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' ( | כשיטה זו פסקו עוד מהראשונים, ה'''הגהות מיימוניות''' (הלכות שבת כט ק), '''הרשב"א''' ('''שו"ת הרשב"א''' ח"א; קפח, תשנב, תתכו), וה'''מרדכי''' (רסא א לז ע"ג). | ||
ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת. | ה'''תוס'''' (ד"ה מקדש אריפתא) מוסיף שנראה ל'''ר"ת''', שא"א בכלל לקדש על הפת. וכן כותבים ה'''תוס'''' שבהתחלה לפי רב ברונא בשם רב אסור ליטול קודם קידוש כיוון שיש קידוש שלא במקום סעודה, וחוששים שמא יצא לחוץ ויהיה הפסק, ועל כך מביאה הגמרא את הנהגתו של רב שבכוונתו הייתה לאכול מיד את הפת משום שהייתה חביבה עליו. ולשמואל ק"ו שיכול ליטול ידיו לפני הקידוש ללא חשש הפסק, וזה שלב"ה שאומרים שקודם מוזגין את הכוס ואז נוטלים ידיים, זה דווקא בחול שיש חשש שיתעסק בדברים אחרים אבל בשבת לא חוששים לכך ולכן יכול ליטול ואז לקדש. '''ר"י''' מביא עוד חילוק וכותב ששם ב"ה מדברים על חמין והוי היסח הדעת ואילו פה על קידוש ואינו נחשב היסח הדעת. | ||