92
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ספק ספיקא"
אין תקציר עריכה
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תחרות כתיבה}} | {{תחרות כתיבה}} | ||
מקורות: זבחים עג.- עד. ביצה ד: פסחים י. טור בית יוסף יורה דעה סי' קי<BR/> | מקורות: זבחים עג.- עד. ביצה ד: פסחים י. טור בית יוסף יורה דעה סי' נט בסופו וסי' קי<BR/> | ||
==== פתיחה לנושא ==== | ==== פתיחה לנושא ==== | ||
<BR/> | <BR/> | ||
מאמר מעמיק מאת הגאון רב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל: הוא דן בעצם להבין מדוע מקילים בספק ספיקא האם זה מצד שיש פה רוב צדדים להיתר או משום שכיוון שכל מה שאוסרים בספק הוא מדברי חכמים אזי כשמצטרף ספק נוסף, הוא מועיל להתיר. בהמשך שם דן בנקודות נוספות שיובאו בהמשך בעזר ה', ספיקות שאינם שקולים, והבנות מעמיקות של השב שמעתתא ועוד באופנים שונים של הספק ספיקא, ההפניה כאן: #הפניה [[https://www.yeshiva.org.il/midrash/1051]] | |||
==== ספק ספיקא מדין רוב או שבזה לא אסרה התורה ==== | ==== ספק ספיקא מדין רוב או שבזה לא אסרה התורה ==== | ||
<BR/> | <BR/> | ||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
לריטב"א שיטה רביעית בביאור הסוגיא, ראשית הוא מגדיר שלדעת כולם כשיש וודאי ביאה, אפי' שתי ספיקות לא יועילו, אלא שנחלקו במקרה שיש ספק ביאה, ורבי אליעזר סובר כיוון שלומדים מסוטה, א"כ דווקא כמו סוטה שיש וודאי ביאה למקום אך כשיש ספק, שוב אין בזה איסור. וחכמים חולקים כיוון שבסוטה זה מהותי שצריך וודאי ביאה, דאחרת מדוע יש לאוסרה. משא"כ במקום שהוחזקה טומאה, שוב אפי' יש ביאה למקום יותר כללי, לכלל הבקעה ולא לשדה הספיציפי, אין זה משנה, כיוון שסוף סוף יש ביאה למקום. ומה שהגמ' מדמה פתיחת חביות לספק ביאה, הרי זה מוסכם גם לר"א וגם לחכמים. כיוון שאם פתחו חביות רבות אזי הספק שיהיה איסור הוא קלוש ונחשב לרבי אליעזר כספק ביאה, ולחכמים כספק ספיקא. <BR/> | לריטב"א שיטה רביעית בביאור הסוגיא, ראשית הוא מגדיר שלדעת כולם כשיש וודאי ביאה, אפי' שתי ספיקות לא יועילו, אלא שנחלקו במקרה שיש ספק ביאה, ורבי אליעזר סובר כיוון שלומדים מסוטה, א"כ דווקא כמו סוטה שיש וודאי ביאה למקום אך כשיש ספק, שוב אין בזה איסור. וחכמים חולקים כיוון שבסוטה זה מהותי שצריך וודאי ביאה, דאחרת מדוע יש לאוסרה. משא"כ במקום שהוחזקה טומאה, שוב אפי' יש ביאה למקום יותר כללי, לכלל הבקעה ולא לשדה הספיציפי, אין זה משנה, כיוון שסוף סוף יש ביאה למקום. ומה שהגמ' מדמה פתיחת חביות לספק ביאה, הרי זה מוסכם גם לר"א וגם לחכמים. כיוון שאם פתחו חביות רבות אזי הספק שיהיה איסור הוא קלוש ונחשב לרבי אליעזר כספק ביאה, ולחכמים כספק ספיקא. <BR/> | ||
=== הסוגיא בביצה=== | === הסוגיא בביצה=== | ||
==== '''ספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין'' ==== | |||
<BR/> | |||
'''בגמ' במסכת ביצה''' הובאה ברייתא(ג:): "אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות". הטעם של הברייתא שהביצה אוסרת באלף הוא משום שיש לה מתירין לאכלה לאחר יו"ט, ודבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל. <BR/> | '''בגמ' במסכת ביצה''' הובאה ברייתא(ג:): "אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וספיקא אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות". הטעם של הברייתא שהביצה אוסרת באלף הוא משום שיש לה מתירין לאכלה לאחר יו"ט, ודבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטל. <BR/> | ||
נחלקו הראשונים על מה חוזרות המלים בברייתא "ואם נתערבה באלף" האם על "ספיקא אסורה", שאפי' נתערבה ספק הביצה באלף מ"מ אסורות- כיוון שאין פה שתי ספיקות מכח שני תערובות, זהו דעת '''ר"י בתוס'''' שכל עוד שאין פה שתי ספיקות שונים לגמרי אי"ז ספק ספיקא והרי זה אסור. ואילו לדעת '''ר"ת''' "ואם נתערבה באלף" חוזר על תחילת הברייתא, על ביצה וודאית שהתערבה, שהיא אסורה, אך באמת בספק ביצה שהתערבה הדין הוא שמותרת. (בירושלמי משמע כר"ת). <BR/> | נחלקו הראשונים על מה חוזרות המלים בברייתא "ואם נתערבה באלף" האם על "ספיקא אסורה", שאפי' נתערבה ספק הביצה באלף מ"מ אסורות- כיוון שאין פה שתי ספיקות מכח שני תערובות, זהו דעת '''ר"י בתוס'''' שכל עוד שאין פה שתי ספיקות שונים לגמרי אי"ז ספק ספיקא והרי זה אסור. ואילו לדעת '''ר"ת''' "ואם נתערבה באלף" חוזר על תחילת הברייתא, על ביצה וודאית שהתערבה, שהיא אסורה, אך באמת בספק ביצה שהתערבה הדין הוא שמותרת. (בירושלמי משמע כר"ת). <BR/> | ||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
בתורת חטאת הביא דברי '''הר"ן''' שהתיר בספק ספיקא בדרבנן- כגון ספק ביצה ביו"ט שני '''ושהארוך''' חולק על זה והמנהג כמותו. והתקשה '''הט"ז''' במה מדובר, אם באיסור דאורייתא וכי הר"ן יתיר, ואם באיסור דרבנן האם גם בזה הארוך יאסור? משמע שדעת הט"ז (והובא בפת"ש ס"ק יא שגם כך סוברים המג"א והפר"ח והוכיחו שגם דעת הרמב"ם כן). שלכו"ע יש להקל בספק ספיקא בדרבנן בדבר שיש לו מתירין. ודעת '''נקודות הכסף''' וכ"כ הגר"א בשיטת '''הרמ"א''', דלא כט"ז, שבאמת גם בדאורייתא - שהר"ן שמקל, מקל גם בדאורייתא ואילו האיסור והיתר הארוך שמחמיר גם בדרבנן. <BR/> | בתורת חטאת הביא דברי '''הר"ן''' שהתיר בספק ספיקא בדרבנן- כגון ספק ביצה ביו"ט שני '''ושהארוך''' חולק על זה והמנהג כמותו. והתקשה '''הט"ז''' במה מדובר, אם באיסור דאורייתא וכי הר"ן יתיר, ואם באיסור דרבנן האם גם בזה הארוך יאסור? משמע שדעת הט"ז (והובא בפת"ש ס"ק יא שגם כך סוברים המג"א והפר"ח והוכיחו שגם דעת הרמב"ם כן). שלכו"ע יש להקל בספק ספיקא בדרבנן בדבר שיש לו מתירין. ודעת '''נקודות הכסף''' וכ"כ הגר"א בשיטת '''הרמ"א''', דלא כט"ז, שבאמת גם בדאורייתא - שהר"ן שמקל, מקל גם בדאורייתא ואילו האיסור והיתר הארוך שמחמיר גם בדרבנן. <BR/> | ||
=== הסוגיא בזבחים === | === הסוגיא בזבחים === | ||
==== | ==== אכילה מהתערובת השניה ==== | ||
<BR/> | |||
'''בגמ' בזבחים''' (עד.) אומר רב שטבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות ואח"כ נחלקה התערובת לשניים – התערובת עם רוב הטבעות, תוחזק כמי שיש בה האיסור ואם תחזור ותיפול לתערובת אחרת תאסרנה אך התערובת עם מיעוט הטבעות לא תאסור, ושמואל חולק . והגמ' בהמשך תולה את מחלוקתם במח' תנאים. <BR/> | '''בגמ' בזבחים''' (עד.) אומר רב שטבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות ואח"כ נחלקה התערובת לשניים – התערובת עם רוב הטבעות, תוחזק כמי שיש בה האיסור ואם תחזור ותיפול לתערובת אחרת תאסרנה אך התערובת עם מיעוט הטבעות לא תאסור, ושמואל חולק . והגמ' בהמשך תולה את מחלוקתם במח' תנאים. <BR/> | ||
נחלקו התנאים- בדבר איסורים חשובים כמו רימוני באדן שהתערבו האם יש להם ביטול או לא. לדעת רבי יהודה אין להם ביטול ור' שמעון סובר שיש להם ביטול, אלא שבהבנת דברי ר"ש נפלה מח' ראשונים האם גורסים בדבריו "מריבוא לשלשה ומשלושה למקום אחר מותר" ואז הפי' '''לרש"י''' הוא שאיסור שנפל לשלוש פירות ומהשלושה לתערובת שלישית ניתן לאכול גם מהתערובת השניה, וגם מהתערובת השלישית. אך לפי דעת '''התוס'''' ניתן לאכול רק מהתערובת השלישית בבת אחת כיוון שבתערובת הזאת הכל כבר מותר אך בתערובת השניה אסור לאכול בבת אחת כיוון שאם יאכלם בבת אחת יתבטל הספק ספיקא ולכן יש לאסרם בבת אחת. רש"י גם מסכים שאם המועטים התערבו בתערובת אחרת אין לאכלם בבת אחת כיוון שהספק ספיקא צריך להתבסס על שמא האיסור לא הוא שנפל לכאן. חשוב לציין שהגר"א (יורה דעה קי ס"ק י) ביאר שיטת רש"י שכדי להתיר ספק ספיקא צריך שיפרוש אחד אחרי התערבות בתערובת השניה <BR/> | נחלקו התנאים- בדבר איסורים חשובים כמו רימוני באדן שהתערבו האם יש להם ביטול או לא. לדעת רבי יהודה אין להם ביטול ור' שמעון סובר שיש להם ביטול, אלא שבהבנת דברי ר"ש נפלה מח' ראשונים האם גורסים בדבריו "מריבוא לשלשה ומשלושה למקום אחר מותר" ואז הפי' '''לרש"י''' הוא שאיסור שנפל לשלוש פירות ומהשלושה לתערובת שלישית ניתן לאכול גם מהתערובת השניה, וגם מהתערובת השלישית. אך לפי דעת '''התוס'''' ניתן לאכול רק מהתערובת השלישית בבת אחת כיוון שבתערובת הזאת הכל כבר מותר אך בתערובת השניה אסור לאכול בבת אחת כיוון שאם יאכלם בבת אחת יתבטל הספק ספיקא ולכן יש לאסרם בבת אחת. רש"י גם מסכים שאם המועטים התערבו בתערובת אחרת אין לאכלם בבת אחת כיוון שהספק ספיקא צריך להתבסס על שמא האיסור לא הוא שנפל לכאן. חשוב לציין שהגר"א (יורה דעה קי ס"ק י) ביאר שיטת רש"י שכדי להתיר ספק ספיקא צריך שיפרוש אחד אחרי התערבות בתערובת השניה <BR/> | ||
אומנם '''הרשב"א''' גורס "לריבוא אסור לשלש ומשלש למקום אחר- מותר". ומסביר הב"י שכוונתו שאסורה התערובת השניה אלא א"כ פירש מהשלושה ונפל לתערובת אחרת אזי אינו אוסר. אך התערובת השניה אסורה. [ובנקודה הזאת גם רש"י מסכים שעד שלא פירש למקום אחר התערובת השניה אסורה] והטור נקט בעקבות דברי הרשב"א להתיר בפירש מיעוט למקום אחר- אך דעת הרמב"ם כגי' רש"י ותוס'. <BR/> | אומנם '''הרשב"א''' גורס "לריבוא אסור לשלש ומשלש למקום אחר- מותר". ומסביר הב"י שכוונתו שאסורה התערובת השניה אלא א"כ פירש מהשלושה ונפל לתערובת אחרת אזי אינו אוסר. אך התערובת השניה אסורה. [ובנקודה הזאת גם רש"י מסכים שעד שלא פירש למקום אחר התערובת השניה אסורה] והטור נקט בעקבות דברי הרשב"א להתיר בפירש מיעוט למקום אחר- אך דעת הרמב"ם כגי' רש"י ותוס'. <BR/> | ||
==== הצורך ברוב בתערובת השניה ====<BR/> | ==== הצורך ברוב בתערובת השניה ==== | ||
<BR/> | |||
הרשב"א שואל כאן על הגמרא שהצריכה רוב כדי להתיר, מדוע לא נאמר ספק ספיקא אפי' אין רוב הרי סוף סוף יש שתי ספיקות? ומיישב או שבאמת יש צורך בשני תערובות בדווקא כדי להתיר כדעת ר"י או אפי' לר"ת כיוון שהתערב בתערובת הראשונה וודאי איסור לא שייך להתיר אלא"כ בטל ברוב. מסביר הפרמ"ג (ס"ק יא משב"ז) שכוונת הרשב"א בדעת ר"י היא שתערובת חד בחד זהו ספק איסור תורה ואפי' ר"ת מודה שכיוון שנחשב כוודאי איסור לכן גרוע מספק איסור ויהיה הדבר אסור. | הרשב"א שואל כאן על הגמרא שהצריכה רוב כדי להתיר, מדוע לא נאמר ספק ספיקא אפי' אין רוב הרי סוף סוף יש שתי ספיקות? ומיישב או שבאמת יש צורך בשני תערובות בדווקא כדי להתיר כדעת ר"י או אפי' לר"ת כיוון שהתערב בתערובת הראשונה וודאי איסור לא שייך להתיר אלא"כ בטל ברוב. מסביר הפרמ"ג (ס"ק יא משב"ז) שכוונת הרשב"א בדעת ר"י היא שתערובת חד בחד זהו ספק איסור תורה ואפי' ר"ת מודה שכיוון שנחשב כוודאי איסור לכן גרוע מספק איסור ויהיה הדבר אסור. | ||
הב"י הסיק מדברי הרשב"א הללו, שלדעת הרשב"א בתערובת השניה א"צ רוב אך הרמב"ם חולק עליו ומצריך רוב. וכך פסק בשו"ע (סעיף ח) שאפילו בתערובת השלישית צריך שיפול האיסור לרוב כדי שאח"כ לא יחזור ויאסור. (וראה עוד שפתי דעת אות נה)<BR/> | הב"י הסיק מדברי הרשב"א הללו, שלדעת הרשב"א בתערובת השניה א"צ רוב אך הרמב"ם חולק עליו ומצריך רוב. וכך פסק בשו"ע (סעיף ח) שאפילו בתערובת השלישית צריך שיפול האיסור לרוב כדי שאח"כ לא יחזור ויאסור. (וראה עוד שפתי דעת אות נה)<BR/> | ||
| שורה 51: | שורה 53: | ||
הש"ך שואל על מרן מדוע הכריע שבתערובת השניה אסור באכילה, והרי הרבה ראשונים כתבו שבתערובת השניה מותר ובראשם רבינו התוס'? ונשאר בצ"ע על השו"ע. ומוסיף שאפי' בשיטת רש"י יודה שבתערובת השניה מותר. ועל כן מסקנתו שאם אינו אוכל התערובת השניה כאחת [שזה לכו"ע אסור כי הבסיס של ספק ספיקא הוא שיש תערובת שניה] יש לסמוך על זה להקל במקום הפסד מרובה וכיו"ב.<BR/> | הש"ך שואל על מרן מדוע הכריע שבתערובת השניה אסור באכילה, והרי הרבה ראשונים כתבו שבתערובת השניה מותר ובראשם רבינו התוס'? ונשאר בצ"ע על השו"ע. ומוסיף שאפי' בשיטת רש"י יודה שבתערובת השניה מותר. ועל כן מסקנתו שאם אינו אוכל התערובת השניה כאחת [שזה לכו"ע אסור כי הבסיס של ספק ספיקא הוא שיש תערובת שניה] יש לסמוך על זה להקל במקום הפסד מרובה וכיו"ב.<BR/> | ||
למעשה יוצא שעפ"י השו"ע והט"ז רק בתערובת השלישית יהיה מותר לאכול, ומ"מ ראוי להשליך אחד מהם, ולפי ר' מרדכי אשכנזי התערובת השניה מותרת בהנאה. ולפי דעת הש"ך אפי' את התערובת השניה ניתן לאכול ובלבד שלא אוכל הכל כאחד. | למעשה יוצא שעפ"י השו"ע והט"ז רק בתערובת השלישית יהיה מותר לאכול, ומ"מ ראוי להשליך אחד מהם, ולפי ר' מרדכי אשכנזי התערובת השניה מותרת בהנאה. ולפי דעת הש"ך אפי' את התערובת השניה ניתן לאכול ובלבד שלא אוכל הכל כאחד. | ||
הרמ"א מביא את דברי הרב האיסור והיתר שאם נתערב ספק איסור אזי התערובת השניה תהיה מותרת. הש"ך חולק על הרמ"א בזה משום שלפי דבריו התערובת השניה אסורה לאוכלה כאחת ואילו דעת האיסור והיתר הארוך מפורש שמותר. <BR/> | |||
==== ספק ספיקא בדין קבוע ====<BR/> | ==== ספק ספיקא בדין קבוע ==== | ||
<BR/> | |||
יסוד הסוגיא נמצא '''בזבחים''' (עג:) שלגמרא שם קשה מדוע אין פתרון לאותם זבחים שהתערבה בהם חטאת מתה, הרי יכול לפזרם ולבטל את הקביעות על ידי כך? והגמ' שם מביאה למסקנה את דברי רבא שהחשש הוא שיטול אפילו לא פיזרם ואז זהו איסור מהתורה. | יסוד הסוגיא נמצא '''בזבחים''' (עג:) שלגמרא שם קשה מדוע אין פתרון לאותם זבחים שהתערבה בהם חטאת מתה, הרי יכול לפזרם ולבטל את הקביעות על ידי כך? והגמ' שם מביאה למסקנה את דברי רבא שהחשש הוא שיטול אפילו לא פיזרם ואז זהו איסור מהתורה. | ||
שואל '''התוס'''' היאך הגמ' הציעה שיבטלם, הרי אם פירשו בפנינו אי"ז מועיל כמו שמוכח מהגמ' בפסחים (ט:)? ומיישב תוס' (עג: ד"ה ונכבשינהו) שמדובר באמת בפירש שלא בפנינו, אך רש"י לא כתב זאת אלא אפילו פירש בפנינו, וצ"ע שיטתו מהגמ'. השיטה מקובצת על שאלה זאת מביא דברי '''השר מקוצי''' שכל מה שהגמ' בפסחים אסרה הוא איסור ידוע כמו עריות, חמץ וכו' משא"כ כשהאיסור אינו ניכר וידוע במקומו כמו גבי בהמות מועיל פירש אפי' בפנינו, כיוון שאי"ז נחשב איסור קבוע.<BR/> | שואל '''התוס'''' היאך הגמ' הציעה שיבטלם, הרי אם פירשו בפנינו אי"ז מועיל כמו שמוכח מהגמ' בפסחים (ט:)? ומיישב תוס' (עג: ד"ה ונכבשינהו) שמדובר באמת בפירש שלא בפנינו, אך רש"י לא כתב זאת אלא אפילו פירש בפנינו, וצ"ע שיטתו מהגמ'. השיטה מקובצת על שאלה זאת מביא דברי '''השר מקוצי''' שכל מה שהגמ' בפסחים אסרה הוא איסור ידוע כמו עריות, חמץ וכו' משא"כ כשהאיסור אינו ניכר וידוע במקומו כמו גבי בהמות מועיל פירש אפי' בפנינו, כיוון שאי"ז נחשב איסור קבוע.<BR/> | ||
| שורה 77: | שורה 80: | ||
הש"ך (כללי ספק ספיקא א) נקט בדעת האיסור והיתר שבנודע אחרי הספק הראשון אסור כדברי הדרכי משה, ובמקום הפסד מרובה יש להתיר. | הש"ך (כללי ספק ספיקא א) נקט בדעת האיסור והיתר שבנודע אחרי הספק הראשון אסור כדברי הדרכי משה, ובמקום הפסד מרובה יש להתיר. | ||
<BR/> | <BR/> | ||
====ספק ספיקא משם אחד==== <BR/> | ====ספק ספיקא משם אחד==== | ||
<BR/> | |||
ספק ספיקא מוגדר דווקא אם שני הספיקות הם נפרדים לגמרי, אבל אם יש חפיפה בינהם אי"ז נחשב ספק ספיקא. יסוד הדברים מהתוס' בכתובות (ט.) שאמר שאם הבעל בא וטוען שפתח פתוח מצא ואביה קידשה פחות מבת ג' מתבטל ספק שלא היה תחתיו שהרי בתוליה חוזרים ושואל תוס' עדיין יתכן שיהיו פה שני ספיקות ספק באונס ספק ברצון ועוד ספק שהיה כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא? ומיישב התוס' ששם אונס אחד הוא. | ספק ספיקא מוגדר דווקא אם שני הספיקות הם נפרדים לגמרי, אבל אם יש חפיפה בינהם אי"ז נחשב ספק ספיקא. יסוד הדברים מהתוס' בכתובות (ט.) שאמר שאם הבעל בא וטוען שפתח פתוח מצא ואביה קידשה פחות מבת ג' מתבטל ספק שלא היה תחתיו שהרי בתוליה חוזרים ושואל תוס' עדיין יתכן שיהיו פה שני ספיקות ספק באונס ספק ברצון ועוד ספק שהיה כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא? ומיישב התוס' ששם אונס אחד הוא. | ||
בפסקי מהרא"י (סימן קל) חידש שכל מה שדיבר התוס' הוא בדווקא אם שתי הספיקות שווים אך אם הספיקות אינם שווים, לדוג' עז שספק אם ביכרה וילדה שני זכרים ולא ידוע מי יצא ראשון- נמצא שאם ילדה כבר- שניהם פשוטים אך אם לא ילדה יש ספק מי הבכור. ונמצא שלכל אחד מהספיקות יש השלכה אחרת ובזה שני הספיקות נחשבים שעומדים לעצמם וע"כ אומרים בזה ספק ספיקא. [הוא מסיים שלמעשה א"י לסמוך על זה כיוון שהספק הראשון מהתורה. והפר"ח באות יב כתב סיבה נוספת מפני שהספיקות כאן הם בשני גופים ולכן אי אפשר לצרפם] | בפסקי מהרא"י (סימן קל) חידש שכל מה שדיבר התוס' הוא בדווקא אם שתי הספיקות שווים אך אם הספיקות אינם שווים, לדוג' עז שספק אם ביכרה וילדה שני זכרים ולא ידוע מי יצא ראשון- נמצא שאם ילדה כבר- שניהם פשוטים אך אם לא ילדה יש ספק מי הבכור. ונמצא שלכל אחד מהספיקות יש השלכה אחרת ובזה שני הספיקות נחשבים שעומדים לעצמם וע"כ אומרים בזה ספק ספיקא. [הוא מסיים שלמעשה א"י לסמוך על זה כיוון שהספק הראשון מהתורה. והפר"ח באות יב כתב סיבה נוספת מפני שהספיקות כאן הם בשני גופים ולכן אי אפשר לצרפם] | ||
| שורה 85: | שורה 89: | ||
הפרי מגדים (שפתי דעת אות יא) מסתפק בדין זה האם הצורך בשתי ספיקות שונים הוא מדאורייתא ולולא זה אין פה ספק ספיקא או שמדרבנן בלבד. ומוכיח מדברי הרא"ה שעוסק בשאלה האם האשה אסורה לבעלה כשיש אפשרות לטעון ספק ספיקא, כיוון שעוסק באיסור האישה לבעלה בהכרח מדובר במישור הדאורייתא, אומנם נשאר בצ"ע שאולי אם זה ממש משם אחד אי"ז ספק ספיקא אפי' מהתורה. | הפרי מגדים (שפתי דעת אות יא) מסתפק בדין זה האם הצורך בשתי ספיקות שונים הוא מדאורייתא ולולא זה אין פה ספק ספיקא או שמדרבנן בלבד. ומוכיח מדברי הרא"ה שעוסק בשאלה האם האשה אסורה לבעלה כשיש אפשרות לטעון ספק ספיקא, כיוון שעוסק באיסור האישה לבעלה בהכרח מדובר במישור הדאורייתא, אומנם נשאר בצ"ע שאולי אם זה ממש משם אחד אי"ז ספק ספיקא אפי' מהתורה. | ||
<BR/> | <BR/> | ||
====ספק ספיקא במציאות==== <BR/> | ====ספק ספיקא במציאות==== | ||
<BR/> | |||
הפר"ח [קי אות יב] דייק מדברי המהרא"י שגם תוספת ספק מציאותית יכולה להצטרף לספק, ולמדו כן ממה שכתב שעז שספק ביכרה וילדה זכר ונקיבה וספק מי ימצא ראשון. אומר הוא שזהו ספק ספיקא אע"פ שכל הספיקות כאן הם במציאות. אומנם מביא הפרי מגדים [שפתי דעת יא] הביא אחרונים שפקפקו בדבר זה. <BR/> | הפר"ח [קי אות יב] דייק מדברי המהרא"י שגם תוספת ספק מציאותית יכולה להצטרף לספק, ולמדו כן ממה שכתב שעז שספק ביכרה וילדה זכר ונקיבה וספק מי ימצא ראשון. אומר הוא שזהו ספק ספיקא אע"פ שכל הספיקות כאן הם במציאות. אומנם מביא הפרי מגדים [שפתי דעת יא] הביא אחרונים שפקפקו בדבר זה. <BR/> | ||
====ספיקות שאינם שקולים==== <BR/> | ====ספיקות שאינם שקולים==== | ||
<BR/> | |||
מהתוס' בכתובות ט. [ד"ה ואבעית] למדו שבמקרה שהספיקות אינם שקולים אלא נוטים לצד אחד לא מתירים ע"פ ספק ספיקא. שואל הפני יהושוע לפי דברי הרשב"א שטעם ספק ספיקא שהולכים אחר הרוב, מדוע ספק אחד שקול לא מועיל, הרי המיעוט מצטרף אליו וביחד הם רוב? ובקונטרס אחרון מיישב הפני יהושע שבמקום שיש ספק ויש מיעוט ורוב, המיעוט לא חשוב כלל ואין פה ספק כל עיקר. | מהתוס' בכתובות ט. [ד"ה ואבעית] למדו שבמקרה שהספיקות אינם שקולים אלא נוטים לצד אחד לא מתירים ע"פ ספק ספיקא. שואל הפני יהושוע לפי דברי הרשב"א שטעם ספק ספיקא שהולכים אחר הרוב, מדוע ספק אחד שקול לא מועיל, הרי המיעוט מצטרף אליו וביחד הם רוב? ובקונטרס אחרון מיישב הפני יהושע שבמקום שיש ספק ויש מיעוט ורוב, המיעוט לא חשוב כלל ואין פה ספק כל עיקר. | ||
השב שמעתתא [שער א פרק יח] הביא ראיה לדין זה מהגמ' בנידה (נט:) שאומרת שאם נמצא דם בבית הכסא תולים באשה אע"פ שהיה מקום לומר שדם מכה הוא ועוד דשמא בא מן האיש- בכל אופן איננו חוששים למיעוט שהדם בא מן האיש. מוכח מפה שספק שאינו שקול אנו ספק ספיקא. | השב שמעתתא [שער א פרק יח] הביא ראיה לדין זה מהגמ' בנידה (נט:) שאומרת שאם נמצא דם בבית הכסא תולים באשה אע"פ שהיה מקום לומר שדם מכה הוא ועוד דשמא בא מן האיש- בכל אופן איננו חוששים למיעוט שהדם בא מן האיש. מוכח מפה שספק שאינו שקול אנו ספק ספיקא. | ||
| שורה 102: | שורה 108: | ||
הצבי לצדיק אומר שזה גופא מח' ר"א וחכמים ביחס לספק ביאה למקום טומאה, שהסיבה להתיר לפי תוס' בספק ספיקא כיוון שספק אם נכנס לשדה כלל. | הצבי לצדיק אומר שזה גופא מח' ר"א וחכמים ביחס לספק ביאה למקום טומאה, שהסיבה להתיר לפי תוס' בספק ספיקא כיוון שספק אם נכנס לשדה כלל. | ||
להלכה, כותב הפרי מגדים (שפתי דעת אות טו) שבאמת פוסקים שספק ספיקא שאינו מתהפך אינו ספק ספיקא. אך הפר"ח (כללי ספק ספיקא אות יג) הביא ראיות רבות נגד כלל זה של הש"ך וחלק עליו מכח זה. <BR/> | להלכה, כותב הפרי מגדים (שפתי דעת אות טו) שבאמת פוסקים שספק ספיקא שאינו מתהפך אינו ספק ספיקא. אך הפר"ח (כללי ספק ספיקא אות יג) הביא ראיות רבות נגד כלל זה של הש"ך וחלק עליו מכח זה. <BR/> | ||
==== ספק ספיקא כרוב בדיני ממונות==== <BR/> | ==== ספק ספיקא כרוב בדיני ממונות==== | ||
<BR/> | |||
רבינו הש"ך כתב בספרו תקפו כהן (קכג) שלא ניתן להוציא ממוחזק על ידי רוב וכן ע"י ספק ספיקא. והשב שמעתתא (שמעתתא ד פרק יט) חולק וסובר שוודאי שניתן להוציא, וכל המקומות שלא ניתן הוא במקרה שהיה מוחזק בהיתר קודם. ורוצה לומר השב שמעתתא שהוא הדין ספק ספיקא, שאם תפס, ואינו מוחזק מעיקרא, יהיה ניתן להוציא מידו על ידי ספק ספיקא. <BR/> | רבינו הש"ך כתב בספרו תקפו כהן (קכג) שלא ניתן להוציא ממוחזק על ידי רוב וכן ע"י ספק ספיקא. והשב שמעתתא (שמעתתא ד פרק יט) חולק וסובר שוודאי שניתן להוציא, וכל המקומות שלא ניתן הוא במקרה שהיה מוחזק בהיתר קודם. ורוצה לומר השב שמעתתא שהוא הדין ספק ספיקא, שאם תפס, ואינו מוחזק מעיקרא, יהיה ניתן להוציא מידו על ידי ספק ספיקא. <BR/> | ||
בעניין זה הובאה הגמ' בב"ק (יט) כראיה. שמסתפקת הגמרא מה דין צרורות בשינוי, כלומר בהמה שבעטה אבנים בכוונה, האם זה נידון כקרן או כרגל. והגמ' לא מכריעה. אומר שם הרא"ש אם תפס הניזק את הבהמה, יש לשלם לו. ולא יכול המזיק להפטר בטענת ספק ספיקא. <BR/> | בעניין זה הובאה הגמ' בב"ק (יט) כראיה. שמסתפקת הגמרא מה דין צרורות בשינוי, כלומר בהמה שבעטה אבנים בכוונה, האם זה נידון כקרן או כרגל. והגמ' לא מכריעה. אומר שם הרא"ש אם תפס הניזק את הבהמה, יש לשלם לו. ולא יכול המזיק להפטר בטענת ספק ספיקא. <BR/> | ||