הבדלים בין גרסאות בדף "ספק ספיקא"

ספק ספיקא (עריכה)

גרסה מ־11:23, 26 בנובמבר 2021

נוספו 5,544 בתים , 11:23, 26 בנובמבר 2021

אין תקציר עריכה

צבי אליעזר

92

עריכות

@@ שורה 139: / שורה 139: @@
   <BR/>
 '''ספק ספיקא לקיום מצווה:''' ראה בספר 'מקראי קודש' לרב הררי שליט"א בעמ' 33 מה שדן בדברי הביכורי יעקב שאומר- שמי שרוצה להחמיר לקיים מצוות עשה מהתורה של נטילת לולב במקום המקדש, אין לו להחמיר אלא במקומות הידועים שהתקדשו בקדושת ירושלים ובינהם: מקום המקדש וסביב לו קברי מלכי בית דוד בציון וקבר חולדה הנביאה, אבל במקומות המסופקים יש להקל מספק ספיקא- שמא לא נתקדשו, ושמא הלכה כראב"ד שקדושת ירושלים בטלה לאחר החורבן. ותמה הביכורי יעקב מדוע שאר האחרונים לא העירו כן. <BR/>
+הפרי מגדים בספרו שושנת העמקים (כלל יא, מהווה מקבוץ חידושים מספרו הגינת וורדים): מחלק את כל הספיקות לשמונה חלקים: שם המקרה, שם המציאות, שם הרגיל, שם הכמות, ספק פלוגתא, ספק בעיא דלא אפשטא, ספק עדים, ספק עד אחד. ונביא בקצרה מתוך ביאורו שם:
+א.ספק המקרה- הכוונה שאכל חתיכה ספק חלב וספק שומן. או שספק נפל איסור לתבשיל ספק לא נפל. במקרים הללו באופן שאין חזקה, לדעת הרמב"ם והראב"ד האיסור מדרבנן כיוון שמהתורה הספיקות מותרים [למעט מקרה שניכר האיסור- איקבע איסורא, כמו אשתו ואחותו עמו בבית, בא על אחת מהן ואינו יודע איזו היא]. ולרשב"א ותוס' משמע שהספיקות הללו אסורים מהתורה. והנפקא מינא לחולה שיש בו סכנה ועוד.
+[ספק ספיקא באיסור דאורייתא נגד חזקה- מסתפק אם לוקה, שהרי הרשב"א כתב שחזקה עדיפא מרוב, אך לא הכריע.  והראה שם עוד הדין בספק ספיקא דרבנן נגד חזקה, יע"ש]
+ב.ספק המציאות- דוג' לדבר הם דברי חכמים בגמרא בחולין (פו.) שאסרו לשחוט אותו ואת בנו, אם חרש שוטה וקטן שחטו. והתוס' שם (ד"ה מאי טעמא) מסביר שזה בעצם ספק של חכמים בהערכת המציאות, האם רוב הקטנים והחרשים שחיטתן טובה או מקולקלת. והתוס' שם מסיימים שבזה לא מועילה חזקה. ומסביר הפרי מגדים שהכוונה כדברי הכנסת הגדולה, שאמר שספק שנוצר בגלל מח' בין החכמים, החזקה לא פושטת, משום שבשביל החזקה לא ישתנה הדין, א"כ גם ביחס לחרשים והקטנים לא שייך לדון על פי חזקה, כיוון שהחזקה לא מועילה לספק.
+ג. ספק הרגיל- אם יש יותר צדדים לאיסור מאשר להיתר, לא אומרים בזה ספק ספיקא. כ"כ הב"ח (יו"ד נז) והמקור שלו מדברי התוס' בכתובות (ט.) שאי אפשר לתלות במוכת עץ אלא רק משום שהדבר מצוי. ובהמשך דן מהסוגיות בתחילת פסחים, ורוצה לומר ששם הדין שונה כיוון שבדיקת חמץ החמירו חכמים יותר מאשר שאר האיסורים. והפרי מגדים תולה זאת במחלוקת תירוצים בתוספות (פסחים ט. ד"ה ואם) האם אומרים שבאמת בחמץ יש להחמיר או שדינו כשאר הספיקות.
+ד. ספק הכמות- מקדים הפרי מגדים, שספק של חסרון חכמה לא אומרים ספק דרבנן לקולא, וכן ביחס לדין תורה לא אומרים בזה ספק ספיקא. כמו חתיכת נבילה שנפלה לסיר עם רוב בשר שחוטה ולא יודע אם יש שישים. לא מקילים בזה, אך אם נשפך מקילים.
+ה. ספק פלוגתא- אם שני חכמים ששווים בחכמה ומניין נחלקים בדין מסויים, א"כ זהו ספק שקול. ואם יש שתי מחלוקות, מי שמקל לעת הצורך ואומר שזהו ספק ספיקא לא הפסיד. ואף כאן כתב הפרי מגדים, כפי שהבאנו קודם את דברי כנסת הגדולה, שלא שייך להעמיד על חזקה דין זה, כיוון שהחזקה לא גורמת לדין להשתנות.
+ו. ספק בעיא – כל מקום שהגמ' מסיימת בתיקו, בדין תורה יש להחמיר ובדין דרבנן יש להקל. והיש"ש מסביר שאין זה נקרא חסרון חכמה, אלא אומרים בזה ספק לקולא. בניגוד לפר"ח שסובר שספק זה לא נכלל בגדר הספק, סוברים שאר הפוסקים שניתן להחשיבו כספק, ואפילו בעת הצורך לצרף שתי בעיות כשני ספיקות.
+הפרי מגדים שם מאריך לחקור בספק פלוגתא (ה) ובספק בעיא (ו) האם ספיקות אלו הם מדברי תורה או מדברי חכמים. ומביא ראיה שבספיקות אלו מדברי חכמים מחמירים. וכתב כן גם בשם הפר"ח. אלא שאי"ז כ"כ פשוט ותלוי במחלוקת האם בשביל להתחייב באשם תלוי צריך חתיכה אחת משתי חתיכות או שאפי' בחתיכה אחת מתחייב להביא קרבן, שזה אומר שאפילו בספק אחד כבר מתחייב מהתורה.
+ז. ספק עדים- מדובר במקרה של שתי כיתות עדים שמעידים עדות סותרת כמו אלו אומרים נתקדשה ואלו אומרים לא נתקדשה. ומסקנת הגמרא ביבמות ובתוס' שזהו ספק דרבנן, ומהתורה העמידנו על חזקתו.
+ח. ספק עד אחד- עד אחד לאדם אכלת חלב ואחד אומר שומן היה. אם העדים באו בבת אחת נידון כספק תורה לחומרא, אך אם זה אחר זה, זוהי מחלוקת האם העד הראשון שבא נחשב כשניים או שאומרים דבר כזה רק בעדות אשה.