92
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ספק ספיקא"
אין תקציר עריכה
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
]] | ]] | ||
=== מבואות לסוגיית ספק ספיקא === | === מבואות לסוגיית ספק ספיקא === | ||
==== א. מח' הראשונים בדעת רבי אליעזר וחכמים | ==== א. מח' הראשונים בדעת רבי אליעזר וחכמים ==== | ||
<BR/> | |||
בגמ' בפסחים (י.) הגמ' מביאה ברייתא ביחס לנכנס לבקעה בימות הגשמים שאז היא | בגמ' בפסחים (י.) הגמ' מביאה ברייתא ביחס לנכנס לבקעה בימות הגשמים שאז היא נחשבת כרשות היחיד כיוון שאין רשות לכל אדם להכנס, והיתה טומאה באחת השדות שבבקעה. ולא ידע האם נכנס לשם אם לאו. לדעת רבי אליעזר טהור ולפי חכמים טמא. <BR/> | ||
הגמ' בעבודה זרה (ע.) מביאה שני מקרים נוספים מקבילים והראשונים נחלקים בחלוקה | הגמ' בעבודה זרה (ע.) מביאה שני מקרים נוספים מקבילים והראשונים נחלקים בחלוקה ביניהם. המקרה הראשון, גנבים בפומבדיתא שפתחו חביות רבות והיה ספק יין נסך- רבא הכשיר והגמ' תמהה וכי סובר כרבי אליעזר? ועונה הגמ' שבמקרה של רבא יש עוד סיבה להקל כיוון שזה ספק ספיקא. רש"י מסביר שזהות הגנבים הוא ספק ישראל ספק גוי וגם אם גוי ספק נגע ביין. ולכן מותר משא"כ במקרה של רבי אליעזר יש רק ספק אחד והוא ספק ביאה לשדה, אך אם נכנס לשדה וודאי נגע ולכן חלקו חכמים על רבי אליעזר.<BR/> | ||
מקרה שני שמובא בגמרא בעבודה זרה (ע:) היה על שהגיע ראש גייס הצבא עם לוחמים לנהרדעא ופתחו חביות רבות ורב דימי אמר בשמו של רבי אלעזר שמותר, והסתפק רק דימי אם סיבת ההיתר כיוון שסובר כרבי אליעזר או כיוון שסובר שרוב החיילים יהודים. הגמ' שואלת אם כן הספק הוא ביחס לביאה ולא ביחס למגע? ומיישבת שנכון שהפסק הוא ספק מגע אך זהו ספק טוב כיוון שפתחו המון חביות א"כ ברור שהמטרה שלהם הוא הגניבה ולא שתייה ולכן יש מקום גדול לתלות שלא התכוונו לניסוך, ולכן אין לחשוש שניסכו היין. תוס' שואל מדוע במקרה של גנבים הגמ' מסתפקת שמא יהודים הם, ואילו בפולמוס נקטה שוודאי גוים הם? התוס' בב"ב (נה:) מיישב שבאמת יש הבדל בין המקרים- במקרה של הפולמוס היה רק ספק אחד שהיה שם ידוע אם היו יהודים או גויים משא"כ גבי הגנבים שלא ידוע הרי זה ספק ספיקא.<BR/> | מקרה שני שמובא בגמרא בעבודה זרה (ע:) היה על שהגיע ראש גייס הצבא עם לוחמים לנהרדעא ופתחו חביות רבות ורב דימי אמר בשמו של רבי אלעזר שמותר, והסתפק רק דימי אם סיבת ההיתר כיוון שסובר כרבי אליעזר או כיוון שסובר שרוב החיילים יהודים. הגמ' שואלת אם כן הספק הוא ביחס לביאה ולא ביחס למגע? ומיישבת שנכון שהפסק הוא ספק מגע אך זהו ספק טוב כיוון שפתחו המון חביות א"כ ברור שהמטרה שלהם הוא הגניבה ולא שתייה ולכן יש מקום גדול לתלות שלא התכוונו לניסוך, ולכן אין לחשוש שניסכו היין. תוס' שואל מדוע במקרה של גנבים הגמ' מסתפקת שמא יהודים הם, ואילו בפולמוס נקטה שוודאי גוים הם? התוס' בב"ב (נה:) מיישב שבאמת יש הבדל בין המקרים- במקרה של הפולמוס היה רק ספק אחד שהיה שם ידוע אם היו יהודים או גויים משא"כ גבי הגנבים שלא ידוע הרי זה ספק ספיקא.<BR/> | ||
עכ"פ מחמת השאלה הזאת, ר"ת חלק על רש"י וסובר שבאמת ר"א מטהר משום ספק ספיקא. ומה שהגמ' מעמידה בספק ביאה הוא כיוון שסתם פולמוס באים על דעת לאכול ולשתות וא"כ אם פתחו וודאי נגעו וקשה הרי יש רק ספק אחד? ומיישבת שכיוון שפתחו הרבה חביות יותר מכדי שתייה יש סיכוי סביר שבאו כדי לגנוב ולא לנסך ולכן יש פה שתי ספיקות ספק באו ספק פתחו לשם ממון ולכן מתירים. וביחס לגנבים גם חולק על רש"י בגמ' ומסביר שזה מדין ספק ספיקא.<BR/> | עכ"פ מחמת השאלה הזאת, ר"ת חלק על רש"י וסובר שבאמת ר"א מטהר משום ספק ספיקא. ומה שהגמ' מעמידה בספק ביאה הוא כיוון שסתם פולמוס באים על דעת לאכול ולשתות וא"כ אם פתחו וודאי נגעו וקשה הרי יש רק ספק אחד? ומיישבת שכיוון שפתחו הרבה חביות יותר מכדי שתייה יש סיכוי סביר שבאו כדי לגנוב ולא לנסך ולכן יש פה שתי ספיקות ספק באו ספק פתחו לשם ממון ולכן מתירים. וביחס לגנבים גם חולק על רש"י בגמ' ומסביר שזה מדין ספק ספיקא.<BR/> | ||