92
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ספק ספיקא"
אין תקציר עריכה
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
צבי אליעזר (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
ובב"י הביא דברי הרשב"א על הסוגיא בזבחים, שריש לקיש שם אמר שטבעת של עבודה זרה שהתערבה במאה טבעות ונפלה אחת לים הותרו כולם- ולמד מזה הרשב"א שה"ה לכל האיסורים שלא בטלים מחמת חשיבות, וכלל גם דבר שיש לו מתירים שאם נפל אחד מהם לים הותרו כולם. וביאר הרשב"א שהטעם הוא שכיוון שמדאורייתא בטל ברוב, א"כ בדרבנן ניתן לתלות ולומר שהאיסור נפל. וכ"כ השו"ע בסעיף ז. נמצאנו למדים שלמעשה פוסק השו"ע שתליה שהיא כספק ספיקא תועיל אפי' בדבר שיש לו מתירין.<BR/> | ובב"י הביא דברי הרשב"א על הסוגיא בזבחים, שריש לקיש שם אמר שטבעת של עבודה זרה שהתערבה במאה טבעות ונפלה אחת לים הותרו כולם- ולמד מזה הרשב"א שה"ה לכל האיסורים שלא בטלים מחמת חשיבות, וכלל גם דבר שיש לו מתירים שאם נפל אחד מהם לים הותרו כולם. וביאר הרשב"א שהטעם הוא שכיוון שמדאורייתא בטל ברוב, א"כ בדרבנן ניתן לתלות ולומר שהאיסור נפל. וכ"כ השו"ע בסעיף ז. נמצאנו למדים שלמעשה פוסק השו"ע שתליה שהיא כספק ספיקא תועיל אפי' בדבר שיש לו מתירין.<BR/> | ||
אומנם הרמ"א (סעיף ח) כתב שיש להחמיר לכתחילה בדבר שיש לו מתירין, אך כשיש צורך מותר. וכתב הש"ך שכ"ז בספק ספיקא, אך בספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין לא אומרים ספק דרבנן לקולא כיוון שהחמירו בו כבאיסור תורה (ראה בפרמ"ג, שפתי דעת אות נט), והט"ז חולק (בהרחבה בהמשך). ובפת"ש הביא דברי הצל"ח לחלק שבדבר שהיתה לו חזקת היתר ונולד ספק איסור דרבנן אומרים ספק דרבנן לקולא. <BR/> | אומנם הרמ"א (סעיף ח) כתב שיש להחמיר לכתחילה בדבר שיש לו מתירין, אך כשיש צורך מותר. וכתב הש"ך שכ"ז בספק ספיקא, אך בספק דרבנן בדבר שיש לו מתירין לא אומרים ספק דרבנן לקולא כיוון שהחמירו בו כבאיסור תורה (ראה בפרמ"ג, שפתי דעת אות נט), והט"ז חולק (בהרחבה בהמשך). ובפת"ש הביא דברי הצל"ח לחלק שבדבר שהיתה לו חזקת היתר ונולד ספק איסור דרבנן אומרים ספק דרבנן לקולא. <BR/> | ||
==ספק ספיקא בדרבנן== | ==ספק ספיקא בדרבנן== | ||
<BR/> | <BR/> | ||
| שורה 24: | שורה 23: | ||
נחלקו התנאים- בדבר איסורים חשובים כמו רימוני באדן שהתערבו האם יש להם ביטול או לא. לדעת רבי יהודה אין להם ביטול ור' שמעון סובר שיש להם ביטול, אלא שבהבנת דברי ר"ש נפלה מח' ראשונים האם גורסים בדבריו "מריבוא לשלשה ומשלושה למקום אחר מותר" ואז הפי' לרש"י הוא שאיסור שנפלה לשלושה פירות ומהשלושה לתערובת שלישית ניתן לאכול גם מהתערובת השניה, וגם מהתערובת השלישית. אך לפי דעת התוס' ניתן לאכול רק מהתערובת השלישית בבת אחת כיוון שבתערובת הזאת הכל כבר מותר אך בתערובת השניה אסור לאכול בבת אחת כיוון שאם יאכלם בבת אחת יתבטל הספק ספיקא ולכן יש לאסרם בבת אחת. רש"י גם מסכים שאם המועטים התערבו בתערובת אחרת אין לאכלם בבת אחת כיוון שהספק ספיקא הוא שמא האיסור לא הוא שנפל לכאן, ואם כן נפל מה שאכלתי לא זהו האיסור.<BR/> | נחלקו התנאים- בדבר איסורים חשובים כמו רימוני באדן שהתערבו האם יש להם ביטול או לא. לדעת רבי יהודה אין להם ביטול ור' שמעון סובר שיש להם ביטול, אלא שבהבנת דברי ר"ש נפלה מח' ראשונים האם גורסים בדבריו "מריבוא לשלשה ומשלושה למקום אחר מותר" ואז הפי' לרש"י הוא שאיסור שנפלה לשלושה פירות ומהשלושה לתערובת שלישית ניתן לאכול גם מהתערובת השניה, וגם מהתערובת השלישית. אך לפי דעת התוס' ניתן לאכול רק מהתערובת השלישית בבת אחת כיוון שבתערובת הזאת הכל כבר מותר אך בתערובת השניה אסור לאכול בבת אחת כיוון שאם יאכלם בבת אחת יתבטל הספק ספיקא ולכן יש לאסרם בבת אחת. רש"י גם מסכים שאם המועטים התערבו בתערובת אחרת אין לאכלם בבת אחת כיוון שהספק ספיקא הוא שמא האיסור לא הוא שנפל לכאן, ואם כן נפל מה שאכלתי לא זהו האיסור.<BR/> | ||
אומנם הרשב"א גורס "לריבוא אסור לשלש ומשלש למקום אחר- מותר". ומסביר הב"י שכוונתו שאסורה התערובת השניה אלא א"כ פירש מהשלוש ונפל לתערובת אחרת אזי אינו אוסר. אך התערובת השניה אסורה. [ובנקודה הזאת גם רש"י מסכים שעד שלא פירש למקום אחר התערובת השניה אסורה] והטור נקט בעקבות דברי הרשב"א להתיר בפירש מיעוט למקום אחר- אך דעת הרמב"ם כגי' רש"י ותוס'. <BR/> | אומנם הרשב"א גורס "לריבוא אסור לשלש ומשלש למקום אחר- מותר". ומסביר הב"י שכוונתו שאסורה התערובת השניה אלא א"כ פירש מהשלוש ונפל לתערובת אחרת אזי אינו אוסר. אך התערובת השניה אסורה. [ובנקודה הזאת גם רש"י מסכים שעד שלא פירש למקום אחר התערובת השניה אסורה] והטור נקט בעקבות דברי הרשב"א להתיר בפירש מיעוט למקום אחר- אך דעת הרמב"ם כגי' רש"י ותוס'. <BR/> | ||
== דין התערובת השניה למעשה == | == דין התערובת השניה למעשה ==<BR/> | ||
<BR/> | |||
מסקנת הב"י שהלכה כרב וכר"ש. ובשו"ע כתב כדעת הרמב"ם שרק התערובת השלישית מותרת. <BR/> | מסקנת הב"י שהלכה כרב וכר"ש. ובשו"ע כתב כדעת הרמב"ם שרק התערובת השלישית מותרת. <BR/> | ||
לשון השו"ע בסעיף זה (ח) הם הם דברי הרמב"ם. שואלים המפרשים על הרמב"ם (וגם על השו"ע) שיש כעין סתירה בדבריו האם בנתערב כוס עבודה זרה בין הכוסות, הדין שהתערובת מותרת או אסורה. והכסף משנה התקשה בזה, [והובאו דבריו בשפתי דעת ס"ק נב, וראה גם בצבי לצדיק בסעיף ח]. והש"ך הביא תשובת תלמידו ר' מרדכי אשכנזי שמה שכתוב אסורות הכוונה באכילה ומה שמתיר הרמב"ם הכוונה בהנאה.<BR/> | לשון השו"ע בסעיף זה (ח) הם הם דברי הרמב"ם. שואלים המפרשים על הרמב"ם (וגם על השו"ע) שיש כעין סתירה בדבריו האם בנתערב כוס עבודה זרה בין הכוסות, הדין שהתערובת מותרת או אסורה. והכסף משנה התקשה בזה, [והובאו דבריו בשפתי דעת ס"ק נב, וראה גם בצבי לצדיק בסעיף ח]. והש"ך הביא תשובת תלמידו ר' מרדכי אשכנזי שמה שכתוב אסורות הכוונה באכילה ומה שמתיר הרמב"ם הכוונה בהנאה.<BR/> | ||
| שורה 33: | שורה 31: | ||
כותב הרמ"א שאעפ"כ אין לאכלם כאחד. אומנם הש"ך תמה על זה הרי בתערובת השלישית וודאי מותר לאכלן כאחד לכו"ע וע"ז מדבר הב"י ומדוע כ"כ הרמ"א? <BR/> | כותב הרמ"א שאעפ"כ אין לאכלם כאחד. אומנם הש"ך תמה על זה הרי בתערובת השלישית וודאי מותר לאכלן כאחד לכו"ע וע"ז מדבר הב"י ומדוע כ"כ הרמ"א? <BR/> | ||
על כל פנים, אח"כ מביא הרמ"א את דברי הרב האיסור והיתר שאם נתערב ספק איסור אזי התערובת השניה תהיה מותרת. הש"ך חולק על הרמ"א בזה משום שלפי דבריו התערובת השניה אסורה לאוכלה כאחת ואילו דעת האיסור והיתר הארוך מפורש שמותר. <BR/> | על כל פנים, אח"כ מביא הרמ"א את דברי הרב האיסור והיתר שאם נתערב ספק איסור אזי התערובת השניה תהיה מותרת. הש"ך חולק על הרמ"א בזה משום שלפי דבריו התערובת השניה אסורה לאוכלה כאחת ואילו דעת האיסור והיתר הארוך מפורש שמותר. <BR/> | ||
=== דין תערובת המיעוט, ומה הדין כשאין רוב? === | === דין תערובת המיעוט, ומה הדין כשאין רוב? ===<BR/> | ||
<BR/> | |||
בהמשך הבית יוסף דן בדעת הרשב"א האם אכן 'איסורא ברובא איתיה', כלומר שאנו אומרים שהאיסור נמצא בתערובת המרובה, היא בתורת ספק וכמו שביארנו שהכוונה שאם נפל מהתערובת של המיעוט אינם אוסרות אחרות אך הטבעות מצד עצמן אסור לאכלם. או שהכוונה כהכרעה, ולכן יהיה מותר אפי' לאכול את התערובת המיעוט כוודאי. על כל פנים הרשב"א מסביר את הגמ' הנ"ל שנקטה מיעוט ורוב- כדי לאסור את הרוב אך באמת אפי' יש מחצה ומחצה הדין יהיה שכולם מותרים. | בהמשך הבית יוסף דן בדעת הרשב"א האם אכן 'איסורא ברובא איתיה', כלומר שאנו אומרים שהאיסור נמצא בתערובת המרובה, היא בתורת ספק וכמו שביארנו שהכוונה שאם נפל מהתערובת של המיעוט אינם אוסרות אחרות אך הטבעות מצד עצמן אסור לאכלם. או שהכוונה כהכרעה, ולכן יהיה מותר אפי' לאכול את התערובת המיעוט כוודאי. על כל פנים הרשב"א מסביר את הגמ' הנ"ל שנקטה מיעוט ורוב- כדי לאסור את הרוב אך באמת אפי' יש מחצה ומחצה הדין יהיה שכולם מותרים. | ||
בהמשך הרשב"א שואל על הגמ' שהצריכה רוב מדוע לא נאמר ספק ספיקא אפי' אין רוב הרי סוף סוף יש שתי ספיקות? ומיישב או שבאמת יש צורך בשני תערובות בדווקא כדי להתיר כדעת ר"י או אפי' לר"ת כיוון שהתערב בתערובת הראשונה וודאי איסור לא שייך להתיר אלא"כ בטל ברוב. מסביר הפרמ"ג (ס"ק יא משב"ז) שכוונת הרשב"א לעיל בדעת ר"י היא שתערובת חד בחד זהו ספק איסור תורה ואפי' ר"ת מודה שכיוון שנחשב כוודאי איסור לכן גרוע מספק איסור ויהיה הדבר אסור. | בהמשך הרשב"א שואל על הגמ' שהצריכה רוב מדוע לא נאמר ספק ספיקא אפי' אין רוב הרי סוף סוף יש שתי ספיקות? ומיישב או שבאמת יש צורך בשני תערובות בדווקא כדי להתיר כדעת ר"י או אפי' לר"ת כיוון שהתערב בתערובת הראשונה וודאי איסור לא שייך להתיר אלא"כ בטל ברוב. מסביר הפרמ"ג (ס"ק יא משב"ז) שכוונת הרשב"א לעיל בדעת ר"י היא שתערובת חד בחד זהו ספק איסור תורה ואפי' ר"ת מודה שכיוון שנחשב כוודאי איסור לכן גרוע מספק איסור ויהיה הדבר אסור. | ||