32
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "ספק הינוח וודאי הינוח"
←שיטת הרא"ש
| שורה 44: | שורה 44: | ||
===שיטת הרא"ש=== | ===שיטת הרא"ש=== | ||
'''הרא"ש''' (בבא מציעא ב', ח') כותב שבמקום המשתמר לגמרי אין זו אבידה שחייב להשיבה, וגם אם יש בו סימן לא יגע (והיינו כלי מוטל באשפה). | '''הרא"ש''' (בבא מציעא ב', ח') כותב שבמקום המשתמר לגמרי אין זו אבידה שחייב להשיבה, וגם אם יש בו סימן לא יגע (והיינו כלי מוטל באשפה). כך מסביר את הגמרא להלן (בבא מציעא לא, א) בדין טלית וקורדום בצד גדר (ו'''בתורא"ש''' (ד"ה "ואי שקיל") כתב הסבר נוסף שמדובר במקום המשתמר קצת, אך טלית וקורדום הם חפצים שדרך בעליהם להשאירם שם לשעת אחת ולשוב לקחתם, אך לא פסק כן- ואם יש סימן בחפץ במקום המשתמר קצת חייב להכריז). הרא"ש נקט בלשון "כגון ודאי הינוח", האם כוונתו דווקא בודאי הינוח אך בספק הינוח במקום המשתמר לגמרי יש ליטול ולהכריז כשיש סימן? '''הטור''' (חו"מ, רס') פוסק שבמקום המשתמר לגמרי אף ספק הינוח לא יגע, ובנו"כ שם מביאים שאלו דברי אביו הרא"ש, כ"כ להדיא '''הדרישה''' (חו"מ רס', ד"ה ..) ומשמע שסבור הרא"ש שבמקום המשתמר לגמרי כלל לא הוי אבידה, ומה שכתב "כגון ודאי הינוח" הסביר הדרישה לומר שהמציאות מתפרשת במקום המשתמר לגמרי '''כ'''ודאי הינוח. בדין מקום המשמר קצת כתב הרא"ש שלפץ המונח במקום המשתמר קצת יטול ויכריז- שנח לבעלים שהמוצא יכריז, אפילו אם הניחו שם, כיוון שמדובר במקום שמשתמר קצת ויתכן ותינטל האבידה ע"י אחרים (אמנם אין זו אבידה מדעת כיוון שסוף-סוף הוי מקום המשתמר קצת), שבכך קרוב יותר שממונו ישוב אליו ממונו, וכש"כ בספק הינוח. יוצא שהרא"ש חלוק על הר"ן בדין ודאי הינוח במקום המשתמר קצת, שהר"ן סבור שאין ליטול ולפי הרא"ש חייב להכריז, נראה שנחלקו בהערכת המציאות וסבור הרא"ש שאין דין אבידה ביד המשיב כדין מקום המשתמר קצת אלא עדיף טפי שבכך קרוב לוודאי תשוב האבידה לבעליה ע"י ההכרזה. ובמקום שאינו שמור כלל ואין באבידה סימן כתב הרא"ש שהרי אלו שלו (לאחר יאוש), אפילו ודאי הונח החפץ. | ||
===שיטת הרמב"ם=== | ===שיטת הרמב"ם=== | ||