26
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נתן הוא ואמרה היא"
←הספק מחכמים, כי מדאורייתא אין הקידושין חלים כלל
מ (ויקיזציה) |
|||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== מדוע הספק מ"דרבנן"? == | == מדוע הספק מ"דרבנן"? == | ||
=== הספק מחכמים, כי מדאורייתא אין הקידושין חלים כלל === | === הספק מחכמים, כי מדאורייתא אין הקידושין חלים כלל === | ||
'''הרי"ף'''(ב א בדפי הרי"ף) בסוגיא משמיט את המילים "ספיקא היא"- אלא רק חיישינן מדרבנן. הר"ן (א ב בדפי הרי"ף ד"ה תנו) מוכיח שלדעת הרי"ף מדאורייתא פשוט שבמקרה כזה אין האישה מקודשת וכל החשש מחכמים הוא "חומרא דערווה" (כנראה שזהו גם דעתו של תוס' בדף ד ע"ב ד"ה היכא). לביטוי הזה ישנם שני פירושים: א' מהתורה אין מציאות של ספק קידושין במצב זה וחכמים נטו להחמיר בגלל הצד לחייב. ב' כדי שאנשים לא יקלו במקרה של 'עסוקים באותו עניין' (פני יהושע). אולם האבני מילואים (סימן כ"ז סקי"ח) | '''הרי"ף'''(ב א בדפי הרי"ף) בסוגיא משמיט את המילים "ספיקא היא"- אלא רק חיישינן מדרבנן. '''הר"ן''' (א ב בדפי הרי"ף ד"ה תנו) מוכיח שלדעת הרי"ף מדאורייתא פשוט שבמקרה כזה אין האישה מקודשת וכל החשש מחכמים הוא "חומרא דערווה" (כנראה שזהו גם דעתו של תוס' בדף ד ע"ב ד"ה היכא). לביטוי הזה ישנם שני פירושים: א' מהתורה אין מציאות של ספק קידושין במצב זה וחכמים נטו להחמיר בגלל הצד לחייב. ב' כדי שאנשים לא יקלו במקרה של 'עסוקים באותו עניין' (פני יהושע). אולם '''האבני מילואים''' (סימן כ"ז סקי"ח) מסביר שהטעם של הרי"ף הוא שמכיוון שאין אנו יודעים את דעת המקדש, ובלי דעתו מדאורייתא אין לחשוש בכלל. בניגוד אליהם, '''התוס' יום הכיפורים''' (חידושים על מסכת יומא דף עג ע"ב) מסביר שהרי"ף סובר כמו המאירי (עיין בהמשך), שהספק הוא מדאורייתא, פשוט כאן הוא מקור לטעמו של הרמב"ם שהכלל "ספק דאורייתא לחומרא" הינו מדרבנן. | ||
'''הר"ן'''(א ב בדפי הרי"ף ד"ה תנו) מפרש בסוגיא, שכל ספק קידושין הם מדרבנן, שכל הסיבה שהיא צריכה גט בכל ספק קידושין, היא מפני חומרא דערוה, אבל מדאורייתא לא קיימת מציאות של ספק קידושין. הסיבה לכך שלאישה יש חזקה על עצמה (על החופש שלה להינשא לאחר), וכל עוד לא התבצעה פעולת ודאי- אין יכולת להוציא את האישה מחזקה זו ( | |||
'''הר"ן'''(א ב בדפי הרי"ף ד"ה תנו) מפרש בסוגיא, שכל ספק קידושין הם מדרבנן, שכל הסיבה שהיא צריכה גט בכל ספק קידושין, היא מפני חומרא דערוה, אבל מדאורייתא לא קיימת מציאות של ספק קידושין. הסיבה לכך שלאישה יש חזקה על עצמה (על החופש שלה להינשא לאחר), וכל עוד לא התבצעה פעולת ודאי- אין יכולת להוציא את האישה מחזקה זו (לא ברור אם הר"ן מדבר על החזקת האישה בעצמה כמו החזקת ממון או על חזקה דמעיקרא שהאישה פנויה). כלומר, מדאורייתא חומרא של אשת איש לא גוברת על חזקת הפנויה של האישה, אולם שכיוון שאכן יש כאן ספק, חכמים גזרו שהחומרא של אשת איש חזקה יותר מהחזקת פנויה ולכן היא תהיה מקודשת מספק. | |||
'''הרשב"א''' (ד"ה ספיקא היא)(לפי חלק מהפרשנים עליו), מסביר שללא עדות על דעת הגבר בזמן הקידושין אין הקידושין חלים מדאורייתא. הגרנ"ט (מאמר ה' על מסכת קידושין) מרחיב דבריו שלפיו האמירה היא חלק ממעשה הקידושין ובלי האמירה שלו אין מעשה קידושין, חוץ משאין אנו יודעים את דעת האישה שהיא בעיה נוספת. | '''הרשב"א''' (ד"ה ספיקא היא)(לפי חלק מהפרשנים עליו), מסביר שללא עדות על דעת הגבר בזמן הקידושין אין הקידושין חלים מדאורייתא. הגרנ"ט (מאמר ה' על מסכת קידושין) מרחיב דבריו שלפיו האמירה היא חלק ממעשה הקידושין ובלי האמירה שלו אין מעשה קידושין, חוץ משאין אנו יודעים את דעת האישה שהיא בעיה נוספת. | ||
'''הריטב"א''' מפרש שהטעם שהגמרא כאן מסתפקת רק לחכמים היא ש'הדין יותר נותן להתיר'- שמעיקר הדין צריך אמירה של הגבר שכתוב 'כי יקח' אולם יש חשש שהנתינה שלו אולי מתפרשת כאילו הוא אמר עכשיו הנה אני נותן לך על פי ציוויך. במילים אחרות, ספק הגמרא הינו האם הסברא שהנתינה על פי ציוויה מתפרשת כאמירה – ומכיוון שמצד הדין סברא זו יותר חלשה האישה מקודשת רק מחכמים. | '''הריטב"א''' מפרש שהטעם שהגמרא כאן מסתפקת רק לחכמים היא ש'הדין יותר נותן להתיר'- שמעיקר הדין צריך אמירה של הגבר שכתוב 'כי יקח' אולם יש חשש שהנתינה שלו אולי מתפרשת כאילו הוא אמר עכשיו הנה אני נותן לך על פי ציוויך. במילים אחרות, ספק הגמרא הינו האם הסברא שהנתינה על פי ציוויה מתפרשת כאמירה – ומכיוון שמצד הדין סברא זו יותר חלשה האישה מקודשת רק מחכמים. | ||
=== הספק הוא האם אמירת הבעל היא חלק מדין 'כי יקח' אבל הכלל כל ספק דאורייתא לחומרא הוא כלל מדרבנן === | === הספק הוא האם אמירת הבעל היא חלק מדין 'כי יקח' אבל הכלל כל ספק דאורייתא לחומרא הוא כלל מדרבנן === | ||
'''המאירי''' בסוגייתינו מפרש: שספק הגמרא הוא מהתורה (האם האמירה בקידושין היא חלק מ'כי יקח'), אולם כל ספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן (כשיטת הרמב"ם)- ולכן הלשון חוששים מדרבנן נוח לשיטתו. | '''המאירי''' בסוגייתינו מפרש: שספק הגמרא הוא מהתורה (האם האמירה בקידושין היא חלק מ'כי יקח'), אולם כל ספק דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן (כשיטת הרמב"ם)- ולכן הלשון חוששים מדרבנן נוח לשיטתו. | ||