הבדלים בין גרסאות בדף "נטילת ידיים בשנים"

'''הרמב"ן''' (בחידושיו לחולין קז א) הסביר, שהמשנה במסכת ידים דיברה באופן ששניהם נוטלים ידיהם כאחד, דהינו שהשני מניח את ידיו מתחת לידי הראשון, והמים שנופלים על ידי הראשון נופלים גם על ידי השני ללא הפסק הקילוח, וכיוון שהקילוח לא מפסיק יש לומר בזה את דין ניצוק (כדאמרינן לגבי מקואות במסכת מקואות ז ו), כיוון שהמים שמגיעים לידי השני הם מגיעים משירי טהרה. וכ"כ '''הרשב"א''' (חולין קז א), וכ"כ '''הריטב"א''' (חולין קז א), וכ"כ '''הנימוק"י''' (חולין קז א), וכ"כ '''הרא"ה''' (ברכות ח. ובחולין קז א), וכ"כ '''בספר השלחן''' (הל' נטילת ידים עמוד שיב). ובספר '''תורת הבית לרשב"א''' (בית ו' שער ב') כתב שכן דעת רבותיו. וע"ע '''בשו"ת הרשב"א''' (ח"ז ס' תקל"ה).

שיטת '''תלמידי רבינו יונה''' (ברכות סוף פ"ח - דף מב ע"א בדפי הרי"ף) שנטילה מבלי שיש לכל נוטל רביעית - זו אינה נטילה, בין אם הם נוטלים בזה אחר זה, ובין אם נוטלים בבת אחת. ומה שאמרו בגמרא בחולין שלשני מהני גם אם אין לו רביעית מים הואיל ובאו משירי טהרה, אין הכוונה שיטול בפחות מרביעית מים, אלא הכוונה שאם היה כלי שהיה בו קצת יותר מרביעית, ואדם אחד נטל ממנו ידים והשאיר באותו הכלי מים, ובא השני ונטל מכלי זה את ידיו ולאחר מכן נתן עוד מים בכלי וחזר ונטל את ידיו, וביחד היה במים שנתן על ידיו רביעית, עלתה לו הנטילה. ולמרות שבדך כלל צריך שתהיה רביעית שלמה בכלי בשעת הנטילה, במקרה הזה כיוון שהמים באו משירי טהרה מועיל  אפילו אם בשעת הנטילה לא היה בכלי רביעית מים בבת אחת. וכתב בחידושי הרמב"ן שכן פירש '''הראב"ד'''. וכ"כ רבינו ירוחם (נטיב ט"ז ח"ו) בשם '''הראב"ד'''. וכן כתב הר"א מלוניל '''בספר המנהגות''' בשם הרב ר' דוד (ואולי זה ג"כ הראב"ד).

'''הבית יוסף''' [http://beta.hebrewbooks.org/tursa.aspx?a=oc_x777 (קס ד"ה ודע שלדעת הרמב"ם)] הסביר את דעת הרמב"ם, שלדעתו יש להחמיר וליטול ברביעית שלמה לכל אדם. ומה שכתוב במשנה במסכת ידים ש"מי רביעית נותנים לידים לאחד אף לשנים וכו'" מדובר על נטילת מים שניים, שזו נטילה שניה של הידים לעניין תרומה, שנטילה זאת אפשר ליטול גם בפחות מרביעית. והקלנו בנטילה השניה שאפשר ליטול שניים ברביעית אחת כיוון שהידים כבר נטהרו במים הראשונים. לפי הרמב"ם בתרומה שצריך שתי נטילות אפשר להקל בנטילה השניה, אבל בחולין שצריך נטילה אחת (כמו שמשע במשנה תורה פ"ו מהל' ברכות ה"ד) חייבים רביעית מים לנטילת ידים ולא פחות. מה שכן כתב בהלכות מקוואות (פי"א ה"ג) שלתרומה בעינן נטילת שני ידיו ואחרי זה עוד נטילה. וכן ב'''חידושי הרשב"ץ''' (ברכות ספ"ח) הביא בשם הרמב"ן שפירש את דברי הרמב"ם כב"י. ע"ש. וכן כתב ב'''ספר הבתים''' (הלכות נטילת ידים שער שלישי סימן א ד ו) לבאר את דברי הרמב"ם כדברי הב"י. וכ"כ '''רבינו מנוח''' (הלכות ברכות שם).

'''הרב יוסף קאפח''' (בפירושו לרמב"ם ליד החזקה פ"ו מהלכות ברכות אות לא) מסתפק מה דעת הרמב"ם לדוגמא במקרה שעשרה בני אדם נוטלים ידים, האם צריך שיהיה בכלי עשרה רביעיות מים (רביעית לכל אדם), או שמספיק שיהיה כמות המספקת לכך שגם אחרי שיטלו לתשעה שמעליו ישאר לאחרון רביעית מים שתגיע לידיו. וכתב שנראה לו, שלדעת הרמב"ם צריך שיהיה בכלי כדי רביעית לכל אחד (כלומר מספר רביעיות כמספר האנשים). והוכיח זאת מהמשנה בתחילת מסכת ידים שכתבה שחצי לוג מספיק לשלושה וארבעה אנשים, ובמקרה זה ודאי לאחרון (לשלישי או לרביעי) יפול עליו יותר מרביעית מים, ובכ"ז מעמיד הרמב"ם משנה זו במים שניים.

'''הלחם משנה''' (פ"ו מהל' ברכות ה"י ד"ה נוטלין) הקשה על הרמב"ם – איך הרמב"ם רוצה לומר שתחילת המשנה מדברת על מים שניים, הרי משנה זו בסופה מחלקת בין מים ראשונים לשניים, ואם גם תחילת המשנה עוסקת במים שניים, המשנה הייתה צריכה לכתוב את זה. עוד הקשה הקשה הלחם משנה ממסכת גיטין (טו ב) שהסתפק שם אילפא (אמורא) האם ידים טהורות לחצאים או לא. והגמרא ביררה במה הוא הסתפק – הגמרה אומרת שלא ניתן להעמיד את ספקו של אילפא במקרה ששני אנשים נטלו את ידיהם בזה אחר זה מרביעית אחד של מים, כי אם כן זה סותר משנה מפורשת (בידים א א) שכותבת שאפשר ששנים יטלו ברביעית מים. אך לפי הרמב"ם שאמר שהמשנה בידים מדברת על מים שניים, לא ברור מדוע הגמרא מקשה מהמשנה שם שלא הלא הגיוני ששכח משנה, הרי משנה זו עוסקת במים שניים, ולא במים ראשונים. וכתב הלחם משנה שנראה לתרץ, שלדעת הרמב"ם למרות שהסוגיה בגיטין העמידה שהמשנה במסכת ידים עוסקת במים ראשונים, הסוגיה בחולין העמידה את המשנה במים שניים, ואנחנו פוסקים כמו הסוגיה בחולין כיוון ששם הסוגיה במקומה, ואילו בגיטין זה מובא כדרך אגב. בנוסף מתוך שהגמרא בחולין דוחה את ההוה אמינא ומגיעה למסקנה "ולא היא שאני התם" משמע שזו המסקנה להלכה.