הבדלים בין גרסאות בדף "נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"

אין תקציר עריכה
שורה 29: שורה 29:
המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).
המקרה שעליו מדברת הגמ': בישלו בשר בסיר בשרי ואחר כך העבירו אותו לקערה, אחרי ניקיון הקערה, הכניסו לתוכה דגים שגמרו להיצלות (חמים).


כתב '''רש"י''' (חולין קי"א:) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."  
כתב '''רש"י''' (חולין קיא, ב) '''ד"ה נ"ט בר נ"ט-''' "אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאוכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה ... אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר."  


יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).
יוצא שעל פי הפשט רב ושמואל חולקים '''רק''' כשהדגים עלו בקערה שקיבלה טעם מהבשר (רק כשיש 2 נטי"ם).
שורה 40: שורה 40:


==== ראיות לשיטתו ====
==== ראיות לשיטתו ====
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).
'''ראיה 1:''' הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב, א) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר).


מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.
מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל.


'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
'''ראיה 2:''' הגמ' בפסחים (ל, ב) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יאכל עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. משום כשמנקים את התנור הוא מתנקה אך לא נשארת השמנוניות הבלועה בו, כדי שיתנקה לגמרי צריך להסיק את התנור, יוצא שיש כאן נ"ט בר נ"ט.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור.


שורה 58: שורה 58:
== שיטת הרא"ש ודעימיה ==
== שיטת הרא"ש ודעימיה ==


הביא '''הרא"ש''' (חולין ח', כט-ל) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.
הביא '''הרא"ש''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A9%22%D7%A1/%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.9B.D7.98 חולין ח, כט-ל]) בשם '''בעל התרומה''' שיש חילוק בין בישול לצלייה: בישול מותר, צלייה אסור. טעמו הוא שכיוון שבבישול יש נ"ט שלישי והם המים, הותר הבישול (הבשר נותן טעם בסיר, הסיר במים, המים בדגים). ואע"פ שיתכן שהירק נוגע בסיר עצמו (ואז יש רק שני נטי"ם) מ"מ רוב הטעם מתפשט במים וכן הירק יכול לקבל טעם רק בגלל שהמים רותחים. אך בצלייה אין נ"ט שלישי לכן אסור. וכ"כ '''הטור, סמ"ג, וסמ"ק'''.


והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.
והוסיף '''הרא"ש''' בשם '''התוס'''' שהמקרה שעליו דיברה הגמ' הוא שהדגים חמים והקערה קרה, או שהדגים קרים והקערה חמה, (אין זה משנה מי החם ומי הקר). ולמרות שיש מחלוקת ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A4%D7%A1%D7%97%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%95_%D7%90 פסחים עו.]) האם תתאה גבר או עילאה גבר, לכו"ע יש מעבר טעם כדי קליפה (עובי קליפת המאכל, כ-2 מ"מ) מאחד לשני. ואע"פ כן לא מצאנו שהצריכו להוריד את הקליפה.
שורה 96: שורה 96:
== הפסיקה להלכה ==
== הפסיקה להלכה ==


'''השו"ע''' (יורה דעה צה,א) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).
'''השו"ע''' ([https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%93%D7%A2%D7%94_%D7%A6%D7%94_%D7%90 יורה דעה צה,א]) פסק כדעת רוב הראשונים- דגים שעלו, התבשלו או ניצלו בסיר בשרי הנקי מכל שמנונית מותר לאוכלם בכותח מכיוון שיש כאן נ"ט בר נ"ט. הבשר בסיר, הסיר בדגים ואת הדגים מותר לאכול עם חלב, אך אם יש ממשות כל שהיא של בשר יהיה אסור לאוכלם עם חלב אלא אם כן יהיה פי 60 בדגים (כדין תערובת רגילה).


'''הרמ"א''' (יורה דעה צה,א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).
'''הרמ"א''' (יורה דעה צה, א) פסק לכתחילה כדעת ריב"ן- עליה של דגים בכלי בשרי מותר לאוכלם עם חלב ואפילו שניהם רותחים, אך צליה ובישול אסורים. בדיעבד גם צלייה ובישול יהיו מותרים (כדעת רוב הראשונים).


ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.
ולאכול את הדגים בכלים חלביים מודה הרמ"א שמותר לכתחילה.