154
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "נותן טעם בר נותן טעם (דגים שעלו בקערה)"
אין תקציר עריכה
| שורה 39: | שורה 39: | ||
והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו. | והוסיף לבאר '''הרא"ש''' בדעתו שגם כשעלו לקערה יש נתינת טעם חלש (כדי קליפה) ורק כך התירו חכמים נ"ט בר נ"ט, אך בנתינת טעם חזק אסרו. | ||
הוכחה | הוכחה לשיטתו: הגמרא בהמשך הסוגיא (קיב.) אומרת סכין שחתך איתו בשר ואח"כ חתך איתו צנון, אסור לאכול את הצנון עם חלב. מסביר רש"י שלמרות שזה נ"ט בר נ"ט (בשר בסכין, סכין בצנון והצנון בחלב) כיוון שהצנון חריף, הוא אסור (קיבל טעם חזק של בשר). | ||
מדייק מכך | מדייק מכך שאם הצנון שחתכו אסור, כ"ש שבבישול ייאסר התבשיל. | ||
ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור | ראיה נוספת: הגמ' בפסחים (ל:) אומרת שאסור לשמן את התנור באליה ולאפות בו לחם (שמא יוכל אותו עם חלב). אם אפה את הלחם, נאסר הלחם באכילה. אא"כ יוסק התנור ויוכשר לפרווה, וצריך להסיק בדווקא כי ניקיון אינו מועיל. | ||
ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע | ולכאורה אם נ"ט בר נ"ט מותר בבישול (או במקרה שלנו אפיה) מדוע לא מספיק ניקוי? הרי השומן נתן טעם בתנור והתנור בלחם, זה נ"ט בר נ"ט קלאסי. מוכח שנ"ט בר נ"ט בבישול אסור. | ||
'''תוס'''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, מדבריו (רש"י) משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר. | '''תוס'''' - דברי ריב"ן אינם פשט רש"י, מדבריו (רש"י) משמע שאין הבדל בין דגים שעלו לבין דגים שהתבשלו בסיר בשרי, שכן כתב (הובא לעיל) שלכו"ע דג שבושל עם בשר, או חלב שבושל בסיר בשרי, אסורים באכילה. כלומר דווקא הם אסורים אבל לבשל את הדג בסיר בשרי מותר. | ||