הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:איתן ברוך/קריאת שמע מול ערווה/טור-בית יוסף"

|ר"י, רב אלפס, רבינו חננאל

'''א - ב'''  <u>'''היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו וכו''''</u>. פלוגתא דתנא קמא ויש אומרים בסוף פרק מי שמתו (כד:) וכתבו '''התוספות''' (כה: ד"ה והרי) '''והרא"ש''' (סי' לו) '''שה"ר שמעיה כתב בשם רש"י''' <u>דהלכה כתנא קמא</u> {{ש}}<u>ומיהו בסמוך משמע דאסור</u> וכן פסקו ה'''רי"ף''' (טו.) וה'''רמב"ם''' (ק"ש פ"ג הי"ז) <u>דאסור</u> וכן כתב ה'''רשב"א''' (כה: ד"ה היה ישן) בשם ה'''ראב"ד''' {{ציטוטון|ואע"פ שתמה עליו בסוף דבריו כתב כבר הורה זקן וראוי לחוש לדבריו}} עכ"ל '''וכיון שהרי"ף והרמב"ם ור"ח והתוספות והראב"ד והרא"ש <u>מסכימים לאסור כיש אומרים</u> פשיטא דהכי נקטינן''' וכתב הר'''א"ש''' (שם סוף הסי') {{ציטוטון|וכן היה נוהג ר"ת כשהיה רוחץ בחמין צלולין והיה רוצה לשתות מכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה}} וכתב ב'''תרומת הדשן''' סימן י' בשם אור זרוע (ח"א סי' קכח) {{ציטוטון|דדוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסויא}}*:

ומ"ש רבינו "ואין ריחן רע". פשוט הוא ולא היה צריך לכתבו אלא מפני ששנינו באותה משנה ולא יתכסה במים הרעים ולא במי משרה כתבו: וכתב ה'''רשב"א''' (שם ד"ה והלא) והלא לבו רואה את הערוה? כלומר שהוא עם הערוה בתוך המים, אבל לעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש דכיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ - אינו רואה הערוה ואוקימנא בעכורין הראב"ד ז"ל עכ"ל, וכן כתב '''ה"ר יונה ז"ל''' (טז: ד"ה אבל צלולין) ומ"ש דלעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש וכו' מבואר דהיינו לומר דכיון דאינו מסתכל בה אע"פ שהוא יכול לראותה מותר:

 

 

'''ג'''  וכתב '''ה"ר יונה''' (שם) בשם '''רבני צרפת''' <u>שאם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה כהפסקה מבגד ומותר</u> ואפילו לפי מה שכתבתי בסמוך בשם אור זרוע ותרומת הדשן שאם מכסה לבו בידיו כדי שלא יהא רואה את הערוה לא חשיב כיסוי אפשר דמודו בהא דשאני כיסוי ביד דכיון דלב ויד חד גופא אינון אין הגוף יכול לכסות את עצמו, אבל לענין הפסק אפשר דמפסיק אע"ג דחד גופא אינון:

'''ד'''  כתב ב'''ארחות חיים''' נראה שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אף ע"פ שאינן מפסיקות למטה מן החזה לפי שערותן למטה מאד ואין לבן רואה את הערוה ולא בעינן טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שתתכסה ערותן עכ"ל:

ו  היתה טליתו חגורה לו על מתניו וכו'. מימרא דרב הונא בסוף פרק מי שמתו (כד: כה.) ותניא כוותיה היתה טליתו חגורה על מתניו מותר לקרוא ק"ש אבל לתפילה עד שיכסה את לבו ופירש רש"י חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש אבל לתפילה צריך הוא לראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק"ש אינו מדבר לפני המלך: