46
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מקור הקדיש ומדוע נאמר בארמית"
אין תקציר עריכה
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{תחרות כתיבה}} | |||
{{מקורות||ברכות (ג, א)<BR/>שבת (קיט, ב)<BR/>סוטה (ט, יב)<BR/>||סדר התפילות - נוסח הקדיש||}} | |||
מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע. | מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע. | ||
קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים". | קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים". | ||
| שורה 15: | שורה 19: | ||
בקדיש אנו מתפללים שיתקדש שם ה' בעולם, וניתן להבין מכך כי הקדיש נתקן כתגובה למאורע גדול מאוד של חילול ה'. ולדעת כל הפוסקים מאורע זה היה חורבן בית המקדש וארץ ישראל, ופיזור עם ישראל בגלות. | בקדיש אנו מתפללים שיתקדש שם ה' בעולם, וניתן להבין מכך כי הקדיש נתקן כתגובה למאורע גדול מאוד של חילול ה'. ולדעת כל הפוסקים מאורע זה היה חורבן בית המקדש וארץ ישראל, ופיזור עם ישראל בגלות. | ||
הערוך השולחן (או"ח נה, א) מביא ראיה לכך ממה שמסופר בגמרא בברכות (ג, | הערוך השולחן (או"ח נה, א) מביא ראיה לכך ממה שמסופר בגמרא בברכות (ג, א), שפעם אחת שמע ר' יוסי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות". ועל כך אומר לר' יוסי אליהו הנביא שלא פעם אחת בלבד אומרת זאת, אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך. ומוסיף אליהו הנביא שלא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". | ||
ראיה נוספת מן המשנה בסוטה (ט, יב), שבה אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. ובגמרא שם (מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה, בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. וכן בתוספות הרא"ש (ברכות ג, א ד"ה מיד) כתב שמה שאנו אומרים "ונחמתא" בקדיש, הוא תנחומים על צער החורבן. | ראיה נוספת מן המשנה בסוטה (ט, יב), שבה אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. ובגמרא שם (מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה, בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. וכן בתוספות הרא"ש (ברכות ג, א ד"ה מיד) כתב שמה שאנו אומרים "ונחמתא" בקדיש, הוא תנחומים על צער החורבן. | ||
מדברים אלו רואים אנו שיש קשר הדוק בין אמירת הקדיש לחורבן הבית וגלות ישראל. אך עדיין יש לשאול על איזה חורבן מדובר, האם על חורבן בית המקדש הראשון, מה שאומר שהקדיש נתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה, או שנתקן בעקבות חורבן בית המקדש השני ונתקן על ידי התנאים? | מדברים אלו רואים אנו שיש קשר הדוק בין אמירת הקדיש לחורבן הבית וגלות ישראל. אך עדיין יש לשאול על איזה חורבן מדובר, האם על חורבן בית המקדש הראשון, מה שאומר שהקדיש נתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה, או שנתקן בעקבות חורבן בית המקדש השני ונתקן על ידי התנאים? | ||
| שורה 27: | שורה 31: | ||
בסידור הרשב"ן (חלק א' סעיף עו) כתב שבתחילה נתקן שהשליח ציבור יאמר תפילה זו בסוף אחת מן התפילות, ולאחר דרשת החכם בבית הכנסת. | בסידור הרשב"ן (חלק א' סעיף עו) כתב שבתחילה נתקן שהשליח ציבור יאמר תפילה זו בסוף אחת מן התפילות, ולאחר דרשת החכם בבית הכנסת. | ||
וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש לאחר הדרשה, מן הגמרא בסוטה (מט, א) האומרת שאחד מן שני הדברים שעליהם מתקיים העולם הוא בזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. ומסביר רש"י (שם ד"ה אקדושא) שהיו נוהגים בכל שבת שאומר הדרשן דרשה בענייני אגדה. ובמדרש משלי (פרשה יד סימן כח) אומר ר' ישמעאל: "בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר כך עונין 'אמן, יהא שמיה רבא מברך', באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי כמה הן משבחין אותי". | וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש לאחר הדרשה, מן הגמרא בסוטה (מט, א) האומרת שאחד מן שני הדברים שעליהם מתקיים העולם הוא בזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. ומסביר רש"י (שם ד"ה אקדושא) שהיו נוהגים בכל שבת שאומר הדרשן דרשה בענייני אגדה. ובמדרש משלי (פרשה יד סימן כח) אומר ר' ישמעאל: "בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר כך עונין 'אמן, יהא שמיה רבא מברך', באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי כמה הן משבחין אותי". | ||
וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש בסיום אחת מן התפילות, מן הגמרא בברכות (ג, | וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש בסיום אחת מן התפילות, מן הגמרא בברכות (ג, א) האומרת בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" וכו'. וכן במסכת סופרים (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש נהגו שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. | ||
== נוסחי הקדיש == | == נוסחי הקדיש == | ||