הבדלים בין גרסאות בדף "מקור הקדיש ומדוע נאמר בארמית"

אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע.
מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע.
קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים"[[כן הוא בשו"ת הראב"ד (סימן קצג), והשיבולי הלקט (עניין תפילה סימן ח').]].
קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים".
אולם לאחר עיון מקיף במקורות הקדומים ובמחקרי האחרונים, עולה תמונה בהירה יחסית בקרב מקורו של הקדיש.
אולם לאחר עיון מקיף במקורות הקדומים ובמחקרי האחרונים, עולה תמונה בהירה יחסית בקרב מקורו של הקדיש.


שורה 56: שורה 56:
הקדיש נאמר כמעט כולו בלשון ארמית, והביאו הפוסקים מספר טעמים לכך:
הקדיש נאמר כמעט כולו בלשון ארמית, והביאו הפוסקים מספר טעמים לכך:


1) ישנם מהראשונים הכותבים שהקדיש נאמר בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים מה נאמר בו, שהרי המלאכים אינם מבינים אלא לשון הקודש. ואף בטעם מדוע אין המלאכים צריכים להבין מה נאמר בקדיש נחלקו הראשונים:
#ישנם מהראשונים הכותבים שהקדיש נאמר בלשון ארמית כדי שלא יבינו המלאכים מה נאמר בו, שהרי המלאכים אינם מבינים אלא לשון הקודש. ואף בטעם מדוע אין המלאכים צריכים להבין מה נאמר בקדיש נחלקו הראשונים:


המחזור ויטרי (סימן פז) כותב שאילו היו המלאכים מבינים לשון הקדיש היו מבלבלים את האומרים אותו ודוחים אותו מלעלות למעלה. וזאת משום שבשעת אמירת הקדיש יש עיצבון רב להקב"ה, וכמו שאומרת הגמרא בברכות (ג, א) בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". ולכן כדי שלא יפסיקו אותנו המלאכים מלומר את הקדיש אומרים אותו בלשון ארמית כדי שלא יבינו.
המחזור ויטרי (סימן פז) כותב שאילו היו המלאכים מבינים לשון הקדיש היו מבלבלים את האומרים אותו ודוחים אותו מלעלות למעלה. וזאת משום שבשעת אמירת הקדיש יש עיצבון רב להקב"ה, וכמו שאומרת הגמרא בברכות (ג, א) בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". ולכן כדי שלא יפסיקו אותנו המלאכים מלומר את הקדיש אומרים אותו בלשון ארמית כדי שלא יבינו.
שורה 65: שורה 65:
ודוחים התוספות תירוץ זה, שהרי ישנם כמה תפלות יפות שהם בלשון הקודש, ומדוע גם אותם אין אנו אומרים בלשון ארמית?  
ודוחים התוספות תירוץ זה, שהרי ישנם כמה תפלות יפות שהם בלשון הקודש, ומדוע גם אותם אין אנו אומרים בלשון ארמית?  


2) התוספות (ברכות ג, א ד"ה ועונין) כותבים שמכיוון שבזמן שנתקן הקדיש היו עמי הארצות שלא היו מבינים לשון הקודש אלא רק ארמית, לכן תקנוהו בלשון זה שיהיו כולם מבינים את לשון הקדיש ויוכלו לכוון באמירתו.
#התוספות (ברכות ג, א ד"ה ועונין) כותבים שמכיוון שבזמן שנתקן הקדיש היו עמי הארצות שלא היו מבינים לשון הקודש אלא רק ארמית, לכן תקנוהו בלשון זה שיהיו כולם מבינים את לשון הקדיש ויוכלו לכוון באמירתו.
והעיר בשו"ת הרשב"א (חלק ה' סימן נד) שלפי טעם זה, היום שחזרו לדבר בלשון הקודש אין חשש לומר הקדיש בין בלשון הקודש בין בלשון ארמית, שחזרו כל הלשונות להיות אחד.
והעיר בשו"ת הרשב"א (חלק ה' סימן נד) שלפי טעם זה, היום שחזרו לדבר בלשון הקודש אין חשש לומר הקדיש בין בלשון הקודש בין בלשון ארמית, שחזרו כל הלשונות להיות אחד.


3) השיבולי הלקט (עניין תפילה סימן ח') כותב בשם אחיו הר"ר בנימין, שבתחילה היו אומרים הקדיש בלשון הקודש, אך בימי השמד גזרו על היהודים שלא יאמרו "שמו הגדול מבורך" ולכן הנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירים בו. ואף לאחר שנתבטלו גזירות השמד לא רצו להחזיר הנוסח ליושנו בלשון הקודש כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות, וכן כדי לעשות זכר לדבר בפומבי. ואכן במקורות הקדומים מוצאים אנו פעמים רבות חלקים מהקדיש בלשון עברית.
#השיבולי הלקט (עניין תפילה סימן ח') כותב בשם אחיו הר"ר בנימין, שבתחילה היו אומרים הקדיש בלשון הקודש, אך בימי השמד גזרו על היהודים שלא יאמרו "שמו הגדול מבורך" ולכן הנהיגו לאומרו בלשון ארמי שלא היו האויבים מכירים בו. ואף לאחר שנתבטלו גזירות השמד לא רצו להחזיר הנוסח ליושנו בלשון הקודש כדי שלא ישתכחו הניסים והנפלאות, וכן כדי לעשות זכר לדבר בפומבי. ואכן במקורות הקדומים מוצאים אנו פעמים רבות חלקים מהקדיש בלשון עברית.


והוסיף בספר הקדיש [לר' אהרן כהן] (פרק ב' עמוד 24) שאפשר שזו גם הייתה כוונתם של הפוסקים שכתבו שהטעם הוא כדי שלא יבינו המלאכים, שכוונתם האמתית הייתה שלא יבינו האויבים, אך מפני פחד מלכות הרשעה כתבו "מלאכים" במקום "אויבים". כי באמת קשה איך לא יבינו המלאכים מה שאנו אומרים, ועוד איזה קנאה יש בהם.  
והוסיף בספר הקדיש [לר' אהרן כהן] (פרק ב' עמוד 24) שאפשר שזו גם הייתה כוונתם של הפוסקים שכתבו שהטעם הוא כדי שלא יבינו המלאכים, שכוונתם האמתית הייתה שלא יבינו האויבים, אך מפני פחד מלכות הרשעה כתבו "מלאכים" במקום "אויבים". כי באמת קשה איך לא יבינו המלאכים מה שאנו אומרים, ועוד איזה קנאה יש בהם.  
או שאולי החליפו תיבת "מלכים" בתיבת "מלאכים". ורמזו בזה על מלכי הגויים שהיו בימיהם, שכידוע חשבו את עצמם גם לאל.  
או שאולי החליפו תיבת "מלכים" בתיבת "מלאכים". ורמזו בזה על מלכי הגויים שהיו בימיהם, שכידוע חשבו את עצמם גם לאל.  


4) הזוהר (פרשת תרומה דף קכט עמוד ב') כותב שמעלת הקדיש היא מעל כל שאר הקדושות, ויש בכוחו לשבר מנעולים טבעות ברזל וקליפות רעות, ולקדש כבוד ה' בכל העולמות. ואנו אומרים אותו בלשון ארמית שהוא בלשון הסיטרא אחרא, ועונים בקול "אמן יהא שמיה רבא מברך" כדי שישבר כוח הסיטרא אחרא והקב"ה יתעלה בכבודו על הכל, ואז הקב"ה זוכר את בניו שהם בגלות וזוכר את שמו המחולל בגויים.
#הזוהר (פרשת תרומה דף קכט עמוד ב') כותב שמעלת הקדיש היא מעל כל שאר הקדושות, ויש בכוחו לשבר מנעולים טבעות ברזל וקליפות רעות, ולקדש כבוד ה' בכל העולמות. ואנו אומרים אותו בלשון ארמית שהוא בלשון הסיטרא אחרא, ועונים בקול "אמן יהא שמיה רבא מברך" כדי שישבר כוח הסיטרא אחרא והקב"ה יתעלה בכבודו על הכל, ואז הקב"ה זוכר את בניו שהם בגלות וזוכר את שמו המחולל בגויים.


== חשיבות הקדיש ==
== חשיבות הקדיש ==
46

עריכות