46
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מקור הקדיש ומדוע נאמר בארמית"
←תקנת הקדיש יתום
| שורה 41: | שורה 41: | ||
=== תקנת הקדיש יתום === | === תקנת הקדיש יתום === | ||
עד תקופת הראשונים לא מצאנו שהיתומים היו אומרים קדיש כלל, אמנם כן מצאנו מקורות המקשרים בין היתומים לקדיש. '''במסכת סופרים''' (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש היה נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש, ואם היה שם אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". וכן | עד תקופת הראשונים לא מצאנו שהיתומים היו אומרים קדיש כלל, אמנם כן מצאנו מקורות המקשרים בין היתומים לקדיש. '''במסכת סופרים''' (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש היה נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש, ואם היה שם אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". וכן בתשובות הגאונים [קורונל] (סימן צד) כתבו שלאחר ההספד או צידוק הדין שאומרים על המת - אומר החזן קדיש, שכל מקום שיש שם דברי תורה יש לומר לאחריהם קדיש. | ||
המקור הראשון שבו מצאנו שהיתום אומר קדיש הוא '''פירושי סידור התפילה לרוקח''' (סימן קז - ויתן לך, עמוד תרב), שם כתב שמשום מעשה שהיה (יובא להלן) תיקנו חכמים שהיתומים יאמרו קדיש. וכן תלמידו | המקור הראשון שבו מצאנו שהיתום אומר קדיש הוא '''פירושי סידור התפילה לרוקח''' (סימן קז - ויתן לך, עמוד תרב), שם כתב שמשום מעשה שהיה (יובא להלן) תיקנו חכמים שהיתומים יאמרו קדיש. וכן תלמידו האור זרוע (חלק ב' סימן נ') כותב שמנהג ארץ כנען ובני רינוס שהיתום אומר קדיש לאחר "אין כאלוהינו". אך מוסיף שבצרפת לא נוהגים כן, אלא הקדיש שלאחר "אין כאלוהינו" היו אומרים שם הנערים ואפילו שלא היו יתומים. ומכאן רואים אנו שרק בתקופת הראשונים החל המנהג שהיתומים יאמרו קדיש, וגם אז זה לא היה נפוץ בכל המקומות. אמנם כיום כבר נפוץ בכל המקומות שהיתומים אומרים קדיש לעילוי נשמת קרוביהן. | ||
המעשה שהיה הוא המעשה ברבי עקיבא, שראה אדם אחד ערום ושחור כפחם, וחבילת עצים גדולה על כתפו, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, ושאלו למה אתה עושה עבודה קשה כזאת? והשיב לו מת אנכי, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני מה הייתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? השיב לו גבאי המס הייתי, והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. אמר לו כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאם היה לו לזה עני בן שעומד בתוך הקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך" ועונים אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר "יתגדל ויתקדש" וכו' ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" - מיד היו מתירים אותו מן הפורענות. והוא לא הניח בן בעולם, אלא עזב אשתו מעוברת ואינו יודע אם ילדה זכר, ומי מלמדו שאין לו אהוב בעולם. באותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הצבור. שאל אותו רבי עקיבא על עירו ושער מקומו, וענה לו ששמו הוא עקיבא ושם עירו הוא לודקיא. מיד נצטער רבי עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו, והיו האנשים אומרים ישחקו עצמותיו של אותו רשע. שאל על הבן, ואמרו לו הרי ערל הוא. מיד נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה רבי עקיבא לך ולמד אותו, והלך ולימדו תורה, קריאת שמע, שמונה עשרה ברכות וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר "ברכו את ה' המבורך", וענו הקהל "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ואמר "יתגדל ויתקדש" וכו' וענו אחריו "אמן, יהא שמיה רבא". באותה שעה התירו אביו המת מן הפורענות, מיד בא בחלום לר' עקיבא ואמר "יהי רצון מלפני ה' שתנוח דעתך בגן עדן, שהצלת אותי מדינה של גיהנום". | המעשה שהיה הוא המעשה ברבי עקיבא, שראה אדם אחד ערום ושחור כפחם, וחבילת עצים גדולה על כתפו, ורץ כמרוצת הסוס. גזר עליו רבי עקיבא והעמידו, ושאלו למה אתה עושה עבודה קשה כזאת? והשיב לו מת אנכי, ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם. אמר לו רבי עקיבא, בני מה הייתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? השיב לו גבאי המס הייתי, והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים. אמר לו כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות, שאם היה לו לזה עני בן שעומד בתוך הקהל ואומר "ברכו את ה' המבורך" ועונים אחריו "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", או יאמר "יתגדל ויתקדש" וכו' ועונים אחריו "יהא שמיה רבא מברך" - מיד היו מתירים אותו מן הפורענות. והוא לא הניח בן בעולם, אלא עזב אשתו מעוברת ואינו יודע אם ילדה זכר, ומי מלמדו שאין לו אהוב בעולם. באותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הצבור. שאל אותו רבי עקיבא על עירו ושער מקומו, וענה לו ששמו הוא עקיבא ושם עירו הוא לודקיא. מיד נצטער רבי עקיבא צער גדול והלך ושאל עליו, והיו האנשים אומרים ישחקו עצמותיו של אותו רשע. שאל על הבן, ואמרו לו הרי ערל הוא. מיד נטלו רבי עקיבא ומל אותו, והושיבו לפניו ולא היה מקבל תורה, עד שישב עליו ארבעים יום בתענית. יצאה בת קול ואמרה רבי עקיבא לך ולמד אותו, והלך ולימדו תורה, קריאת שמע, שמונה עשרה ברכות וברכת המזון, והעמידו לפני הקהל ואמר "ברכו את ה' המבורך", וענו הקהל "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ואמר "יתגדל ויתקדש" וכו' וענו אחריו "אמן, יהא שמיה רבא". באותה שעה התירו אביו המת מן הפורענות, מיד בא בחלום לר' עקיבא ואמר "יהי רצון מלפני ה' שתנוח דעתך בגן עדן, שהצלת אותי מדינה של גיהנום". | ||
וכתב '''הלבוש''' (או"ח קלג, א) שממעשה זה למדו חכמים שעל ידי כך שהיתום מקדש את שם ה' ברבים על ידי אמירת "ברכו" או "קדיש", הוא מעלה את נשמת הנפטר, ולכן תיקנו שהיתום יאמר קדיש. וכתב | וכתב '''הלבוש''' (או"ח קלג, א) שממעשה זה למדו חכמים שעל ידי כך שהיתום מקדש את שם ה' ברבים על ידי אמירת "ברכו" או "קדיש", הוא מעלה את נשמת הנפטר, ולכן תיקנו שהיתום יאמר קדיש. וכתב בספר הקדיש [לר' ישעיהו הורוביץ] (פרק רביעי סימן לא) שתקנת חכמים לקדיש יתום הייתה הרחבה של המנהג שהיה נפוץ עוד מלפני כן שאומרים קדיש בשעת צידוק הדין. | ||
= מדוע נאמר בלשון ארמית = | = מדוע נאמר בלשון ארמית = | ||