46
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מקור הקדיש ומדוע נאמר בארמית"
אין תקציר עריכה
| שורה 5: | שורה 5: | ||
מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע.<BR/>קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים". אולם לאחר עיון מקיף במקורות הקדומים ובמחקרי האחרונים, עולה תמונה בהירה יחסית בקרב מקורו של הקדיש. | מכיוון שישנם מספר סוגים של קדיש ומכונה הוא בשמות שונים בקרב המקורות הקדומים, קשה מאוד לעמוד על מקורו המדויק של כל קדיש, מי חיברו ומתי, וכן כיצד הוכנס לנוסח התפילה הקבוע.<BR/>קושי זה הוא כל כך גדול עד שכמה מן הראשונים קבעו כי "על מעשה הקדיש לא נמצא בידינו דבר מבורר היטב מן הראשונים". אולם לאחר עיון מקיף במקורות הקדומים ובמחקרי האחרונים, עולה תמונה בהירה יחסית בקרב מקורו של הקדיש. | ||
= מקור הקדיש = | |||
=== מקור אמירת "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" === | === מקור אמירת "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא" === | ||
החלק המקורי הראשון של הקדיש הוא האמירה "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", חלק זה הוא השורש ועיקר השבח של הקדיש. מקור משפט זה הוא קדום ביותר ומיוחס ליעקב אבינו, וכמו שמסופר בגמרא בפסחים (נו, א) שכאשר חש יעקב כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו ורצה לגלות להם את קץ הימים, שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). אולם מכיוון שלא רצה הקב"ה שיגלה זאת, נסתלקה מיעקב השכינה באותה השעה ולא היה יכול לגלות. יעקב חשש שמא נסתלקה ממנו השכינה משום שיש בין בניו מי שאינו מאמין בייחוד ה', ואינו ראוי שיתגלה לו הקץ. לכן שאל: "שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו"? וכדי להסיר את חששו אמרו לו בניו: "שמע ישראל (יעקב) ה' אלהינו ה' אחד", וכוונתם היא שכמו שאין בלבך יעקב אלא אחד (הקב"ה) כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".<BR/>דברים אלו מופיעים גם בתרגום הירושלמי על התורה (בראשית מט, א), אולם שם הסיפור מתורגם לארמית, ותירגם הירושלמי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ל"יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין". | החלק המקורי הראשון של הקדיש הוא האמירה "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא", חלק זה הוא השורש ועיקר השבח של הקדיש. מקור משפט זה הוא קדום ביותר ומיוחס ליעקב אבינו, וכמו שמסופר בגמרא בפסחים (נו, א) שכאשר חש יעקב כי ימיו ספורים, אסף את כל בניו ורצה לגלות להם את קץ הימים, שנאמר "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). אולם מכיוון שלא רצה הקב"ה שיגלה זאת, נסתלקה מיעקב השכינה באותה השעה ולא היה יכול לגלות. יעקב חשש שמא נסתלקה ממנו השכינה משום שיש בין בניו מי שאינו מאמין בייחוד ה', ואינו ראוי שיתגלה לו הקץ. לכן שאל: "שמא חס ושלום יש במיטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשיו"? וכדי להסיר את חששו אמרו לו בניו: "שמע ישראל (יעקב) ה' אלהינו ה' אחד", וכוונתם היא שכמו שאין בלבך יעקב אלא אחד (הקב"ה) כך אין בליבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".<BR/>דברים אלו מופיעים גם בתרגום הירושלמי על התורה (בראשית מט, א), אולם שם הסיפור מתורגם לארמית, ותירגם הירושלמי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ל"יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין". | ||
וכתב בספר הקדיש [לר' אהרן כהן] (עמוד 18) ששבח זה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" למדו עם ישראל לאומרו מיעקב אבינו, ואף קודם מתן תורה כאשר אדם מישראל היה שומע ייחוד ה' או שבחו יוצא מפי רעהו, היה השומע עונה ואומר בכל לשון שהיה מבין "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", או בלשון עממית יותר "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא". וראיות רבות לכך מדברי חז"ל: הגמרא בפסחים (נו, א) אומרת שכאשר אומרים אנו פעמיים ביום פסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", צריכים אנו לומר לאחר מכן "בשכמל"ו", ושנלמד הדבר מיעקב אבינו. ובמשנה ביומא (ו, ב) אמרו שביום כיפור, כאשר היו שומעים העם שם ה' המפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים "בשכמל"ו". ובגמרא בתענית (טז, ב) אמרו שבתפילות בבית המקדש, כאשר החזן אומר ברכה אין העם עונה "אמן" אלא עונה "בשכמל"ו". וכן מצאנו בתהילים (קיג, א-ב) שאומר החזן "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' ", והקהל עונים "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".<BR/>ולא רק כמענה היו אומרים אמירה זו אלא גם כשבח בפני עצמו כלפי הקב"ה. וראיה לכך מדוד שאמר "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם" (דברי הימים א' כט, י). וכן דניאל שאמר "לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא" (דניאל ב, כ). | וכתב בספר הקדיש [לר' אהרן כהן] (עמוד 18) ששבח זה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" למדו עם ישראל לאומרו מיעקב אבינו, ואף קודם מתן תורה כאשר אדם מישראל היה שומע ייחוד ה' או שבחו יוצא מפי רעהו, היה השומע עונה ואומר בכל לשון שהיה מבין "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", או בלשון עממית יותר "יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא". וראיות רבות לכך מדברי חז"ל: הגמרא בפסחים (נו, א) אומרת שכאשר אומרים אנו פעמיים ביום פסוק "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", צריכים אנו לומר לאחר מכן "בשכמל"ו", ושנלמד הדבר מיעקב אבינו. ובמשנה ביומא (ו, ב) אמרו שביום כיפור, כאשר היו שומעים העם שם ה' המפורש יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם ואומרים "בשכמל"ו". ובגמרא בתענית (טז, ב) אמרו שבתפילות בבית המקדש, כאשר החזן אומר ברכה אין העם עונה "אמן" אלא עונה "בשכמל"ו". וכן מצאנו בתהילים (קיג, א-ב) שאומר החזן "הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' ", והקהל עונים "יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם".<BR/>ולא רק כמענה היו אומרים אמירה זו אלא גם כשבח בפני עצמו כלפי הקב"ה. וראיה לכך מדוד שאמר "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם" (דברי הימים א' כט, י). וכן דניאל שאמר "לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא" (דניאל ב, כ). | ||
=== תקנת הקדיש === | === תקנת הקדיש === | ||
בקדיש אנו מתפללים שיתקדש שם ה' בעולם, וניתן להבין מכך כי הקדיש נתקן כתגובה למאורע גדול מאוד של חילול ה'. ולדעת כל הפוסקים מאורע זה היה חורבן בית המקדש וארץ ישראל, ופיזור עם ישראל בגלות.<BR/>הערוך השולחן (או"ח נה, א) מביא ראיה לכך ממה שמסופר בגמרא בברכות (ג, א), שפעם אחת שמע ר' יוסי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות". ועל כך אומר לר' יוסי אליהו הנביא שלא פעם אחת בלבד אומרת זאת, אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך. ומוסיף אליהו הנביא שלא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". | בקדיש אנו מתפללים שיתקדש שם ה' בעולם, וניתן להבין מכך כי הקדיש נתקן כתגובה למאורע גדול מאוד של חילול ה'. ולדעת כל הפוסקים מאורע זה היה חורבן בית המקדש וארץ ישראל, ופיזור עם ישראל בגלות.<BR/>הערוך השולחן (או"ח נה, א) מביא ראיה לכך ממה שמסופר בגמרא בברכות (ג, א), שפעם אחת שמע ר' יוסי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: "אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות". ועל כך אומר לר' יוסי אליהו הנביא שלא פעם אחת בלבד אומרת זאת, אלא בכל יום ויום שלוש פעמים אומרת כך. ומוסיף אליהו הנביא שלא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם". | ||
ראיה נוספת מן המשנה בסוטה (ט, יב), שבה אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. ובגמרא שם (מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה, בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. וכן בתוספות הרא"ש (ברכות ג, א ד"ה מיד) כתב שמה שאנו אומרים "ונחמתא" בקדיש, הוא תנחומים על צער החורבן. | ראיה נוספת מן המשנה בסוטה (ט, יב), שבה אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה. ובגמרא שם (מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה, בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. וכן בתוספות הרא"ש (ברכות ג, א ד"ה מיד) כתב שמה שאנו אומרים "ונחמתא" בקדיש, הוא תנחומים על צער החורבן. | ||
| שורה 25: | שורה 21: | ||
אולם הארחות חיים (חלק א' דין קדיש ופירושו אות א') כותב שאת תפילת הקדיש לא תיקנו אנשי כנסת הגדולה אלא תיקנו אותה התנאים בעקבות חורבן בית המקדש השני. ומה שאומרת הגמרא בברכות (לג, א) שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לישראל "ברכות ותפילות קדושות והבדלות", כבר פירש רש"י (שם ד"ה קדושות) ש"קדושות" הם הקידוש של שבת ויום טוב, ולא הקדיש. | אולם הארחות חיים (חלק א' דין קדיש ופירושו אות א') כותב שאת תפילת הקדיש לא תיקנו אנשי כנסת הגדולה אלא תיקנו אותה התנאים בעקבות חורבן בית המקדש השני. ומה שאומרת הגמרא בברכות (לג, א) שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לישראל "ברכות ותפילות קדושות והבדלות", כבר פירש רש"י (שם ד"ה קדושות) ש"קדושות" הם הקידוש של שבת ויום טוב, ולא הקדיש. | ||
=== על מה נתקן לאומרו === | === על מה נתקן לאומרו === | ||
בסידור הרשב"ן (חלק א' סעיף עו) כתב שבתחילה נתקן שהשליח ציבור יאמר תפילה זו בסוף אחת מן התפילות, ולאחר דרשת החכם בבית הכנסת.<BR/>וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש לאחר הדרשה, מן הגמרא בסוטה (מט, א) האומרת שאחד מן שני הדברים שעליהם מתקיים העולם הוא בזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. ומסביר רש"י (שם ד"ה אקדושא) שהיו נוהגים בכל שבת שאומר הדרשן דרשה בענייני אגדה. ובמדרש משלי (פרשה יד סימן כח) אומר ר' ישמעאל: "בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר כך עונין 'אמן, יהא שמיה רבא מברך', באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי כמה הן משבחין אותי".<BR/>וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש בסיום אחת מן התפילות, מן הגמרא בברכות (ג, א) האומרת בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" וכו'. וכן במסכת סופרים (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש נהגו שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. | בסידור הרשב"ן (חלק א' סעיף עו) כתב שבתחילה נתקן שהשליח ציבור יאמר תפילה זו בסוף אחת מן התפילות, ולאחר דרשת החכם בבית הכנסת.<BR/>וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש לאחר הדרשה, מן הגמרא בסוטה (מט, א) האומרת שאחד מן שני הדברים שעליהם מתקיים העולם הוא בזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" אחר לימוד דברי אגדה. ומסביר רש"י (שם ד"ה אקדושא) שהיו נוהגים בכל שבת שאומר הדרשן דרשה בענייני אגדה. ובמדרש משלי (פרשה יד סימן כח) אומר ר' ישמעאל: "בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות ושומעין אגדה מפי חכם, ואחר כך עונין 'אמן, יהא שמיה רבא מברך', באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי כמה הן משבחין אותי".<BR/>וכן מוכח שהיו אומרים הקדיש בסיום אחת מן התפילות, מן הגמרא בברכות (ג, א) האומרת בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים "יהא שמיה הגדול מבורך" וכו'. וכן במסכת סופרים (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש נהגו שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש. | ||
=== נוסחי הקדיש === | === נוסחי הקדיש === | ||
כיום מכירים אנו חמישה סוגי קדישים ולכל אחד ישנה תוספת מיוחדת משלו, אמנם בגמרא ובמדרשים לא מוזכר כלל נוסח הקדיש המלא, אלא רק מוזכר שהיו העם עונים "אמן, יהא שמיה רבא". ומכך שהיו עונים "אמן" מוכח שגם היו אומרים תפילה מסוימת לפני כן (קשה לומר שהיו עונים אמן על התפילה או על דרשת החכם). | כיום מכירים אנו חמישה סוגי קדישים ולכל אחד ישנה תוספת מיוחדת משלו, אמנם בגמרא ובמדרשים לא מוזכר כלל נוסח הקדיש המלא, אלא רק מוזכר שהיו העם עונים "אמן, יהא שמיה רבא". ומכך שהיו עונים "אמן" מוכח שגם היו אומרים תפילה מסוימת לפני כן (קשה לומר שהיו עונים אמן על התפילה או על דרשת החכם). | ||
| שורה 41: | שורה 33: | ||
=== התרחבות השימוש בקדיש בתקופת הסבוראים === | === התרחבות השימוש בקדיש בתקופת הסבוראים === | ||
בתקופת הסבוראים הרחיבו את השימוש בתפילת הקדיש. וכן מצאנו במסכת סופרים (פרק כא הלכה ה'), שנכתבה על ידי הסבוראים, שתמיד לאחר שמחזירים ספר התורה למקומו יש לומר קדיש. ובשבת בנוסף לקדיש שאומרים לאחר החזרת ספר התורה למקומו, אומרים גם קדיש קודם המפטיר. וכן הרא"ש (מגילה פרק ג' סימן ה') כותב שבתקופת הסבוראים תיקנו לומר קדיש קודם תפילת ערבית, כדי להראות שתפילת ערבית היא רשות.<BR/>בנוסף, בימיהם השתנה המנהג מלקרוא לתפילה זו בשם "יהא שמיה רבא" לקוראה בשם "קדיש". וכן מצאנו במסכת סופרים (י, ו; טז, ט; יח, י; יט, ט; כא, ה) שתפילה זו נקראת פעמים רבות בשם "קדיש". | בתקופת הסבוראים הרחיבו את השימוש בתפילת הקדיש. וכן מצאנו במסכת סופרים (פרק כא הלכה ה'), שנכתבה על ידי הסבוראים, שתמיד לאחר שמחזירים ספר התורה למקומו יש לומר קדיש. ובשבת בנוסף לקדיש שאומרים לאחר החזרת ספר התורה למקומו, אומרים גם קדיש קודם המפטיר. וכן הרא"ש (מגילה פרק ג' סימן ה') כותב שבתקופת הסבוראים תיקנו לומר קדיש קודם תפילת ערבית, כדי להראות שתפילת ערבית היא רשות.<BR/>בנוסף, בימיהם השתנה המנהג מלקרוא לתפילה זו בשם "יהא שמיה רבא" לקוראה בשם "קדיש". וכן מצאנו במסכת סופרים (י, ו; טז, ט; יח, י; יט, ט; כא, ה) שתפילה זו נקראת פעמים רבות בשם "קדיש". | ||
=== תקנת הקדיש יתום === | === תקנת הקדיש יתום === | ||
עד תקופת הראשונים לא מצאנו שהיתומים היו אומרים קדיש כלל, אמנם כן מצאנו מקורות המקשרים בין היתומים לקדיש. במסכת סופרים (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש היה נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש, ואם היה שם אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". וכן בתשובות הגאונים [קורונל] (סימן צד) כתבו שלאחר ההספד או צידוק הדין שאומרים על המת - אומר החזן קדיש, שכל מקום שיש שם דברי תורה יש לומר לאחריהם קדיש. | עד תקופת הראשונים לא מצאנו שהיתומים היו אומרים קדיש כלל, אמנם כן מצאנו מקורות המקשרים בין היתומים לקדיש. במסכת סופרים (פרק יט הלכה ט') כתבו שמחורבן בית המקדש היה נהוג שבסיום תפילת מוסף היה החזן יוצא למקום שאבלים נמצאים בו ואומר שם קדיש, ואם היה שם אדם שדורש בתורה היו אומרים לאחר מכן קדיש "דעתיד לחדתא". וכן בתשובות הגאונים [קורונל] (סימן צד) כתבו שלאחר ההספד או צידוק הדין שאומרים על המת - אומר החזן קדיש, שכל מקום שיש שם דברי תורה יש לומר לאחריהם קדיש. | ||
| שורה 57: | שורה 46: | ||
= מדוע נאמר בלשון ארמית = | |||
הקדיש נאמר כמעט כולו בלשון ארמית, והביאו הפוסקים מספר טעמים לכך: | הקדיש נאמר כמעט כולו בלשון ארמית, והביאו הפוסקים מספר טעמים לכך: | ||
| שורה 81: | שורה 69: | ||
= חשיבות הקדיש = | |||
המעלה הגדולה ביותר של הקדיש היא שהיא מסוגלת לקרוע את גזר הדין, וכמו שאמרו בגמרא בשבת (קיט, ב) כל העונה "אמן, יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו - קורעין לו גזר דינו, שנאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' " (שופטים ה, ב). ומפרשת הגמרא את הפסוק: מדוע "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", כלומר מדוע מתבטלים פורעניות? משום "בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' ", משום שמתנדבים ישראל לברך את בוראם בכל כוחם. וממשיכה הגמרא "אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו", שכאן נאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", ולעניין חטא העגל נאמר "כִּי פָרֻעַ הוּא" (שמות לב, כה).<BR/>ואכן בסדר רב עמרם גאון (סדר קריאת שמע וברכותיה) מסופר ששר הפנים ססנגיר הראה לר' ישמעאל שישנם חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתובים בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום ויום מתחדשים עליהם גזרות קשות מאלו. אך מכיוון שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "אמן יהא שמיה רבא", אין מניחים לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.<BR/>וכל כך מועילה עניית "יהא שמיה רבא" לקרוע גזר הדין עד שאמרו חז"ל שאחד מן הדברים עליהם עומד העולם הוא עניית "יהא שמיה רבא". שבמשנה במסכת סוטה (ט, יב) אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש (השני) אין יום שאין בו קללה. ובגמרא (שם מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה הגמרא בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" בקדיש שלאחר לימוד דברי אגדה. והסביר רש"י (שם ד"ה אקדושה) שבשני עניינים אלו יש גם לימוד תורה וגם קידוש ה', ולכן העולם מתקיים על שניהם. | המעלה הגדולה ביותר של הקדיש היא שהיא מסוגלת לקרוע את גזר הדין, וכמו שאמרו בגמרא בשבת (קיט, ב) כל העונה "אמן, יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו - קורעין לו גזר דינו, שנאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' " (שופטים ה, ב). ומפרשת הגמרא את הפסוק: מדוע "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", כלומר מדוע מתבטלים פורעניות? משום "בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' ", משום שמתנדבים ישראל לברך את בוראם בכל כוחם. וממשיכה הגמרא "אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו", שכאן נאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", ולעניין חטא העגל נאמר "כִּי פָרֻעַ הוּא" (שמות לב, כה).<BR/>ואכן בסדר רב עמרם גאון (סדר קריאת שמע וברכותיה) מסופר ששר הפנים ססנגיר הראה לר' ישמעאל שישנם חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתובים בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום ויום מתחדשים עליהם גזרות קשות מאלו. אך מכיוון שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "אמן יהא שמיה רבא", אין מניחים לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.<BR/>וכל כך מועילה עניית "יהא שמיה רבא" לקרוע גזר הדין עד שאמרו חז"ל שאחד מן הדברים עליהם עומד העולם הוא עניית "יהא שמיה רבא". שבמשנה במסכת סוטה (ט, יב) אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש (השני) אין יום שאין בו קללה. ובגמרא (שם מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה הגמרא בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" בקדיש שלאחר לימוד דברי אגדה. והסביר רש"י (שם ד"ה אקדושה) שבשני עניינים אלו יש גם לימוד תורה וגם קידוש ה', ולכן העולם מתקיים על שניהם. | ||
| שורה 88: | שורה 75: | ||
ועוד אמרו בגמרא בברכות (נז, א) שהעונה בחלומו "יהא שמיה רבא מברך" מובטח לו שהוא בן העולם הבא. | ועוד אמרו בגמרא בברכות (נז, א) שהעונה בחלומו "יהא שמיה רבא מברך" מובטח לו שהוא בן העולם הבא. | ||
[[קטגוריה:תפילה]] | [[קטגוריה:תפילה]] | ||