הבדלים בין גרסאות בדף "מקור הקדיש ומדוע נאמר בארמית"

שורה 76: שורה 76:
== חשיבות הקדיש ==
== חשיבות הקדיש ==


המעלה הגדולה ביותר של הקדיש היא שהיא מסוגלת לקרוע את גזר הדין, וכמו שאמרו בגמרא בשבת (קיט, ב) כל העונה "אמן, יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו - קורעין לו גזר דינו, שנאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' " (שופטים ה, ב). ומפרשת הגמרא את הפסוק: מדוע "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", כלומר מדוע מתבטלים פורעניות? משום "בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' ", משום שמתנדבים ישראל לברך את בוראם בכל כוחם. וממשיכה הגמרא "אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו", שכאן נאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", ולעניין חטא העגל נאמר "כִּי פָרֻעַ הוּא" (שמות לב, כה).
המעלה הגדולה ביותר של הקדיש היא שהיא מסוגלת לקרוע את גזר הדין, וכמו שאמרו בגמרא בשבת (קיט, ב) כל העונה "אמן, יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו - קורעין לו גזר דינו, שנאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' " (שופטים ה, ב). ומפרשת הגמרא את הפסוק: מדוע "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", כלומר מדוע מתבטלים פורעניות? משום "בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ ה' ", משום שמתנדבים ישראל לברך את בוראם בכל כוחם. וממשיכה הגמרא "אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו", שכאן נאמר "בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת", ולעניין חטא העגל נאמר "כִּי פָרֻעַ הוּא" (שמות לב, כה).<BR/>ואכן בסדר רב עמרם גאון (סדר קריאת שמע וברכותיה) מסופר ששר הפנים ססנגיר הראה לר' ישמעאל שישנם חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתובים בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום ויום מתחדשים עליהם גזרות קשות מאלו. אך מכיוון שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "אמן יהא שמיה רבא", אין מניחים לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.<BR/>וכל כך מועילה עניית "יהא שמיה רבא" לקרוע גזר הדין עד שאמרו חז"ל שאחד מן הדברים עליהם עומד העולם הוא עניית "יהא שמיה רבא". שבמשנה במסכת סוטה (ט, יב) אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש (השני) אין יום שאין בו קללה. ובגמרא (שם מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה הגמרא בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" בקדיש שלאחר לימוד דברי אגדה. והסביר רש"י (שם ד"ה אקדושה) שבשני עניינים אלו יש גם לימוד תורה וגם קידוש ה', ולכן העולם מתקיים על שניהם.
ואכן בסדר רב עמרם גאון (סדר קריאת שמע וברכותיה) מסופר ששר הפנים ססנגיר הראה לר' ישמעאל שישנם חדרי חדרים שיש בהם אוצרות של איגרות שכתובים בהם צרות משונות לעם ישראל, ובכל יום ויום מתחדשים עליהם גזרות קשות מאלו. אך מכיוון שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונים "אמן יהא שמיה רבא", אין מניחים לצרות אלו לצאת מחדרי חדרים.
וכל כך מועילה עניית "יהא שמיה רבא" לקרוע גזר הדין עד שאמרו חז"ל שאחד מן הדברים עליהם עומד העולם הוא עניית "יהא שמיה רבא". שבמשנה במסכת סוטה (ט, יב) אומר רשב"ג בשם ר' יהושע: מיום שחרב בית המקדש (השני) אין יום שאין בו קללה. ובגמרא (שם מט, א) מוסיף רבא שקללתו של כל יום מרובה משל חבירו. ושואלת הגמרא אם כן מאחר שהקללה הולכת ומתרבה, באיזה זכות מתקיים העולם למרות כל זאת? ועונה הגמרא בזכות זה שכל ישראל אומרים סדר קדושה הנאמר ב"ובא לציון", ובזכות זה שכולם עונים "יהא שמיה רבא מברך" בקדיש שלאחר לימוד דברי אגדה. והסביר רש"י (שם ד"ה אקדושה) שבשני עניינים אלו יש גם לימוד תורה וגם קידוש ה', ולכן העולם מתקיים על שניהם.


מעלה נוספת שיש לתפילת הקדיש שהיא מזכירה לפני הקב"ה את חורבן בית המקדש וגלות ישראל, ואולי מסיבה זו כוחו כל כך גדול לקרוע. וכמו שמסופר בגמרא בברכות (ג, א) שאליהו הנביא אומר לר' יוסי: בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם".  
מעלה נוספת שיש לתפילת הקדיש שהיא מזכירה לפני הקב"ה את חורבן בית המקדש וגלות ישראל, ואולי מסיבה זו כוחו כל כך גדול לקרוע. וכמו שמסופר בגמרא בברכות (ג, א) שאליהו הנביא אומר לר' יוסי: בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם".  
46

עריכות