18
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות לימוד תורה"
אין תקציר עריכה
| שורה 157: | שורה 157: | ||
- לכאורה ההבנה הפשוטה היא שהרמב"ם מביא קודם כל חיוב הלימוד ולאחר מכן מניית סוגיי האנשים שהיינו חושבים שהם פטורים ולמרות זאת הם חייבים ולאחר מכן מפרט את הדין של לימוד תורה, שצריך לקבוע זמנים. אבל השולחן גבוה אומר שלפי דעתו הרמב"ם לא מפרט בסוף את הכלל שהביא בהתחלה, כלומר כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה כל היום וכל הלילה בין עשיר בין עני... ועכשיו מסביר הרמב"ם שאפילו אנשים כגון בעל אשה וילדים חייבים אבל רק בקביעת עיתים ולא בלימוד תורה כל היום וכל הלילה. יוצא מדברי השולחן גבוה שהרמב"ם אומר שכולם חייבים ללמוד תורה בין ביום ובין בלילה ורק במקרים חריגים מאוד לאנשים מסויימים החובה היא לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה. בשביל להבין טוב יותר את דברי השולחן גבוה נביא את דברי הרמב"ם ונראה איך זה מסתדר בדבריו. | - לכאורה ההבנה הפשוטה היא שהרמב"ם מביא קודם כל חיוב הלימוד ולאחר מכן מניית סוגיי האנשים שהיינו חושבים שהם פטורים ולמרות זאת הם חייבים ולאחר מכן מפרט את הדין של לימוד תורה, שצריך לקבוע זמנים. אבל השולחן גבוה אומר שלפי דעתו הרמב"ם לא מפרט בסוף את הכלל שהביא בהתחלה, כלומר כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה כל היום וכל הלילה בין עשיר בין עני... ועכשיו מסביר הרמב"ם שאפילו אנשים כגון בעל אשה וילדים חייבים אבל רק בקביעת עיתים ולא בלימוד תורה כל היום וכל הלילה. יוצא מדברי השולחן גבוה שהרמב"ם אומר שכולם חייבים ללמוד תורה בין ביום ובין בלילה ורק במקרים חריגים מאוד לאנשים מסויימים החובה היא לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה. בשביל להבין טוב יותר את דברי השולחן גבוה נביא את דברי הרמב"ם ונראה איך זה מסתדר בדבריו. | ||
[[תמונה:PictureFileName.jpg|left|thumb|250px|כיתוב תמונה]] | |||
== פסיקת הלכה: == | == פסיקת הלכה: == | ||
הנצי"ב על הסוגייא בברכות כותב, שמזה שרבא אמר לתלמידיו ללכת לעבוד בחודשי תשרי וניסן, מוכח שהוא פסק כר' ישמעאל. | '''הנצי"ב''' על הסוגייא בברכות כותב, שמזה שרבא אמר לתלמידיו ללכת לעבוד בחודשי תשרי וניסן, מוכח שהוא פסק כר' ישמעאל. | ||
מדברי הרמב"ן | מדברי '''הרמב"ן'''(מאמר האמונה והבטחון פרק א) נראה בפשטות שגם הוא פוסק כר' ישמעאל. | ||
מרן בשו"ע | '''מרן בשו"ע'''( יורה דעה רמו א) מעתיק את דברי הרמב"ם. ההעתקה זו מסבכת את פסיקת ההלכה, כי כמו שראינו לעיל יש שתי אופציות להבין את דברי הרמב"ם. האם מרן התכוון בפסקו לדעת השולחן גבוהה ומימלא חיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד, או שמא פסק כמו הלחם משנה שאומר שהרמב"ם פסק שהחיוב ללמוד תורה הוא רק לקבוע עיתים ביום ובלילה ולא חייב ללמוד כל היום. | ||
הגר"א , אומר שגם בעל אומנות חייב לקבוע לעצמו עיתים ללמוד תורה ביום ובלילה. הגר"א בס"ק ה', כותב שהחובה ללמוד תורה ביום ובלילה נלמדת משאלת בן דמה ששאל את ר' ישמעאל האם הוא יכול ללמוד חכמה יוונית, וענה לו ר' ישמעאל שאם ימצא זמן שהוא לא יום ולא לילה ילמד שם חכמה יוונית, משמע מתשובה זו שהחיוב ללמוד תורה הוא כל היום וכל הלילה. מפה אנו למדים שמרן פסק שכל רגע פנוי שיש לאדם עליו ללמוד תורה, כי כל מה שהתיר ר' ישמעאל לעבוד זה רק לשם צורך, לכן אין דבר כזה שיש לאדם זמן בטלה שהוא לא חייב ללמוד בו. | '''הגר"א'''(על השו"ע שם ס"ק ד- ו), אומר שגם בעל אומנות חייב לקבוע לעצמו עיתים ללמוד תורה ביום ובלילה. הגר"א בס"ק ה', כותב שהחובה ללמוד תורה ביום ובלילה נלמדת משאלת בן דמה ששאל את ר' ישמעאל האם הוא יכול ללמוד חכמה יוונית, וענה לו ר' ישמעאל שאם ימצא זמן שהוא לא יום ולא לילה ילמד שם חכמה יוונית, משמע מתשובה זו שהחיוב ללמוד תורה הוא כל היום וכל הלילה. מפה אנו למדים שמרן פסק שכל רגע פנוי שיש לאדם עליו ללמוד תורה, כי כל מה שהתיר ר' ישמעאל לעבוד זה רק לשם צורך, לכן אין דבר כזה שיש לאדם זמן בטלה שהוא לא חייב ללמוד בו. | ||
הגר"א מסביר שדברי הרמ"ה בסוף השולחן ערוך, שאפשר לצאת ידי חובת לימוד תורה גם בקריאת שמע, חלוקים על השולחן ערוך שלפי דעתו אין דבר כזה לצאת ידי חובה בקריאת שמע כי מבחינתו הציווי "והגית" מדבר על לימוד תורה כל היום וכל הלילה. מדברי הגר"א נראה שמרן פסק כמו הפירוש של השולחן גבוהה ברמב"ם, שהחיוב הוא לימוד תורה כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני הכרח נדיר. | הגר"א מסביר שדברי הרמ"ה בסוף השולחן ערוך, שאפשר לצאת ידי חובת לימוד תורה גם בקריאת שמע, חלוקים על השולחן ערוך שלפי דעתו אין דבר כזה לצאת ידי חובה בקריאת שמע כי מבחינתו הציווי "והגית" מדבר על לימוד תורה כל היום וכל הלילה. מדברי הגר"א נראה שמרן פסק כמו הפירוש של השולחן גבוהה ברמב"ם, שהחיוב הוא לימוד תורה כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני הכרח נדיר. | ||
| שורה 177: | שורה 176: | ||
עדיין קשה להכריע את ההלכה, האם מרן התכוון בפסקו לדעת השולחן גבוהה ומימלא חיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד, או שמא פסק כמו הלחם משנה שאומר שהרמב"ם פסק שהחיוב ללמוד תורה הוא רק לקבוע עיתים ביום ובלילה ולא חייב ללמוד כל היום. | עדיין קשה להכריע את ההלכה, האם מרן התכוון בפסקו לדעת השולחן גבוהה ומימלא חיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד, או שמא פסק כמו הלחם משנה שאומר שהרמב"ם פסק שהחיוב ללמוד תורה הוא רק לקבוע עיתים ביום ובלילה ולא חייב ללמוד כל היום. | ||
בשביל שנוכל להכריע מה מרן התכוון בפסק שלו בשו"ע נסתכל על דברי מרן בבית יוסף | בשביל שנוכל להכריע מה מרן התכוון בפסק שלו בשו"ע, נסתכל על דברי מרן '''בבית יוסף'''(אורח חיים מז ז) שם הוא מדבר על נושא אחר, ברכת התורה. מרן שם שואל שאלה של '''התוס' בירושלמי'''(ברכות פ"א ה"ה, ד"ה "שכבר"), איך יכול להיות שאדם בירך ברכת התורה בבוקר, למד קצת, הפסיק הרבה זמן וחוזר ללמוד תורה בלי לברך שוב, לא מצינו דבר כזה בשום מצווה, למשל בברכת הסוכה ובברכת המוציא אם היה הפסק צריך לברך שוב. עונה שם מרן שיש הבדל בין מצוות סוכה והמוציא למצוות לימוד תורה, באמת המצווה צריכה להיות סמוכה לעשייתה אבל מכיוון '''שמצוות לימוד התורה היא כל היום וכל הלילה ולכן הברכה צמודה לחיוב. מפה משמע בצורה חד משמעית שלפי מרן חיוב לימוד התורה הוא כל היום וכל הלילה.''' | ||