18
עריכות
הבדלים בין גרסאות בדף "מצוות לימוד תורה"
אין תקציר עריכה
| שורה 5: | שורה 5: | ||
== הקדמה == | |||
מהו תוקפה של מצוות תלמוד תורה? האם האדם מחוייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, או לימוד תורה זו רק המלצה? מהו מקור המצווה של תלמוד תורה? | מהו תוקפה של מצוות תלמוד תורה? האם האדם מחוייב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, או לימוד תורה זו רק המלצה? מהו מקור המצווה של תלמוד תורה? | ||
הגמרא במסכת ברכות מביאה את ר' חנינא בר פפא שהקשה משני פסוקים. באחד כתוב "ולקחתי דגני בעתו" ובשני כתוב "ואספת דגנך", לכאורה קשה ה' נותן את הדגן או לוקח אותו? בהתבוננות מהקשר הפסוקים אפשר בפשטות לתרץ שה' נותן דגן מתי שעם ישראל עושה רצונו, ולוקח את הדגן כשעם ישראל לא עושים רצונו, וזהו באמת תירוץ הגמרא "ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום" . | |||
== המקור בתלמוד == | |||
הגמרא במסכת ברכות מביאה את ר' חנינא בר פפא שהקשה משני פסוקים. באחד כתוב "ולקחתי דגני בעתו" ובשני כתוב "ואספת דגנך", לכאורה קשה ה' נותן את הדגן או לוקח אותו? בהתבוננות מהקשר הפסוקים אפשר בפשטות לתרץ שה' נותן דגן מתי שעם ישראל עושה רצונו, ולוקח את הדגן כשעם ישראל לא עושים רצונו, וזהו באמת תירוץ הגמרא "ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וכאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום". | |||
לאחר מכן הגמרא מביא ברייתא ששואלת מה משמעות המילים "ואספת דגנך", כלומר מה באו מילים אלו לחדש לי? עונה הברייתא בשם ר' ישמעאל, "והגית בו יומם ולילה"- הייתי חושב שעל האדם ללמוד תורה כל יום כל היום בלי להפסיק לשום דבר, לכן באו המילים "ואספת דגנך" לומר שהפסוק "והגית וכו'" כפוף לפסוק "ואספת וכו'", כלומר על האדם לשלב בחייו מעבר ללימוד תורה גם עניינם של עבודה . אומר רש"י עבוד כדי שיהיה לך ממה להתפרנס. רשב"י חולק על ר' ישמעאל ואומר שהמצב של שילוב תורה עם ענייני דרך ארץ, מלאכה, הוא לא אפשרי והעבודה תבוא על חשבון לימוד התורה{תורה מה תהא עליה?!}. לכן אומר רשב"י שעל האדם ללמוד תורה כל היום ומלאכתו תעשה על ידי אחרים. בשעה שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' "ועמדו זרים ורעו צאנכם..." ובשעה שעמ"י לא עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמם שנא' ואספת דגנך.." ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' "ועבדת את אויביך..." | לאחר מכן הגמרא מביא ברייתא ששואלת מה משמעות המילים "ואספת דגנך", כלומר מה באו מילים אלו לחדש לי? עונה הברייתא בשם ר' ישמעאל, "והגית בו יומם ולילה"- הייתי חושב שעל האדם ללמוד תורה כל יום כל היום בלי להפסיק לשום דבר, לכן באו המילים "ואספת דגנך" לומר שהפסוק "והגית וכו'" כפוף לפסוק "ואספת וכו'", כלומר על האדם לשלב בחייו מעבר ללימוד תורה גם עניינם של עבודה . אומר רש"י עבוד כדי שיהיה לך ממה להתפרנס. רשב"י חולק על ר' ישמעאל ואומר שהמצב של שילוב תורה עם ענייני דרך ארץ, מלאכה, הוא לא אפשרי והעבודה תבוא על חשבון לימוד התורה{תורה מה תהא עליה?!}. לכן אומר רשב"י שעל האדם ללמוד תורה כל היום ומלאכתו תעשה על ידי אחרים. בשעה שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' "ועמדו זרים ורעו צאנכם..." ובשעה שעמ"י לא עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמם שנא' ואספת דגנך.." ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' "ועבדת את אויביך..." | ||
מדברי רשב"י עולה קושייא. הפסוק "ואספת דגנך.." נאמר בהקשר שעם ישראל עושה רצון ה', ועמ"י נמצא במצב טוב, שכתוב: "והיה אם שמוע.. לאהבה את ה' אלוקיכם.. ונתתי מטר ארצכם וכו'". רשב"י מפרש ש"ואספת דגנך" זה לא המצב האידאלי, כלומר שזה לא מצב טוב של עמ"י, נשאלת השאלה איך פירושו של רשב"י על הפסוק הספציפי "ואספת דגנך" מסתדר עם הקונספט של הפסוקים שלפני ואחרי. | מדברי רשב"י עולה קושייא. הפסוק "ואספת דגנך.." נאמר בהקשר שעם ישראל עושה רצון ה', ועמ"י נמצא במצב טוב, שכתוב: "והיה אם שמוע.. לאהבה את ה' אלוקיכם.. ונתתי מטר ארצכם וכו'". רשב"י מפרש ש"ואספת דגנך" זה לא המצב האידאלי, כלומר שזה לא מצב טוב של עמ"י, נשאלת השאלה איך פירושו של רשב"י על הפסוק הספציפי "ואספת דגנך" מסתדר עם הקונספט של הפסוקים שלפני ואחרי. | ||
| שורה 44: | שורה 51: | ||
בהמשך הגמרא מביאה את ר' שמואל שאומר שהפס' "לא ימיש" הוא לא ציווי ולא מצווה אלא ברכה שנתן ה' ליהושע בן נון, לאחר שראה שהוא כלכך אוהב ללמוד תורה. יוצא שלפי ר' שמואל אין ציווי בכלל ללמוד תורה כל היום וכל הלילה. | בהמשך הגמרא מביאה את ר' שמואל שאומר שהפס' "לא ימיש" הוא לא ציווי ולא מצווה אלא ברכה שנתן ה' ליהושע בן נון, לאחר שראה שהוא כלכך אוהב ללמוד תורה. יוצא שלפי ר' שמואל אין ציווי בכלל ללמוד תורה כל היום וכל הלילה. | ||
המקור העיקרי ללמוד תורה מהתורה הוא: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" | חשוב לזכור: המקור העיקרי ללמוד תורה מהתורה הוא: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" | ||
יש עוד לימוד, שכתוב ו"שיננתם" שיהיו דברי התורה מחודדים בפיך שאם ישאלו אותך תוכל לענות מבלי לגמגם . | יש עוד לימוד, שכתוב ו"שיננתם" שיהיו דברי התורה מחודדים בפיך שאם ישאלו אותך תוכל לענות מבלי לגמגם . | ||
| שורה 61: | שורה 67: | ||
יוצא לנו שרשב"י ורבי ישמעאל חולקים על עצמם בין מסכת ברכות למסכת מנחות. | יוצא לנו שרשב"י ורבי ישמעאל חולקים על עצמם בין מסכת ברכות למסכת מנחות. | ||
תוס' ר"י החסיד על הסוגייא בברכות מסביר, שדברי רשב"י במסכת ברכות, "תורה מה תהא עליה", לא באו להגיד שלימוד תורה הוא חובה אלא באו להגיד שהם מצווה בעלמא. לעומת זאת דברי רשב"י המובאים במסכת מנחות, שיכול לפטור עצמו מחובת לימוד תורה בקריאת שמע של שחרית וערבית, הם מדברים על חובת לימוד התורה. כלומר לפי תוס' ר"י החסיד, יש שני מצבים: 1. מצווה קיומית- מומלץ מאוד לעשותה 2. מצווה חיובית(מלשון חובה)- חובה לעשותה. במסכת ברכות רשב"י אומר לאדם שכדאי לו ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, אבל זו רק מצווה קיומית שהיא לא חובה, ובמסכת מנחות אומר רשב"י שהאדם חייב לפחות לקרוא קריאת שמע שחרית וערבית כדי לצאת יי"ח לימוד תורה, יצא ידי חובת המצווה החיובית "לא ימיש". | תוס' ר"י החסיד על הסוגייא בברכות מסביר, שדברי רשב"י במסכת ברכות, "תורה מה תהא עליה", לא באו להגיד שלימוד תורה הוא חובה אלא באו להגיד שהם מצווה בעלמא. לעומת זאת דברי רשב"י המובאים במסכת מנחות, שיכול לפטור עצמו מחובת לימוד תורה בקריאת שמע של שחרית וערבית, הם מדברים על חובת לימוד התורה. כלומר לפי תוס' ר"י החסיד, יש שני מצבים: 1. מצווה קיומית- מומלץ מאוד לעשותה 2. מצווה חיובית(מלשון חובה)- חובה לעשותה. במסכת ברכות רשב"י אומר לאדם שכדאי לו ללמוד תורה כל היום וכל הלילה, אבל זו רק מצווה קיומית שהיא לא חובה, ובמסכת מנחות אומר רשב"י שהאדם חייב לפחות לקרוא קריאת שמע שחרית וערבית כדי לצאת יי"ח לימוד תורה, יצא ידי חובת המצווה החיובית "לא ימיש". | ||
| שורה 83: | שורה 90: | ||
לכן הגמרא מתרצת שכיוון שהאדם יכול לפטור עצמו מהשבועה של הר סיני{היינו חיוב לימוד תורה} כבר בקריאת שמע של שחרית וערבית, שזהו הדבר עליו נשבע בהר סיני ולא מעבר{שיטת רש"י} , ולכן האדם יכול להישבע על דבר תורה כי זה לא מה שהוא נשבע עליו בהר סיני. יוצא מהסבר זה של הגמ', שהגמ' פה ממשיכה עם רשב"י והתירוץ שתירצנו בדבריו, שהחובה היא רק קריאת שמע והמצווה{שהיא לא חובה} זה הלימוד תורה שמעבר. | לכן הגמרא מתרצת שכיוון שהאדם יכול לפטור עצמו מהשבועה של הר סיני{היינו חיוב לימוד תורה} כבר בקריאת שמע של שחרית וערבית, שזהו הדבר עליו נשבע בהר סיני ולא מעבר{שיטת רש"י} , ולכן האדם יכול להישבע על דבר תורה כי זה לא מה שהוא נשבע עליו בהר סיני. יוצא מהסבר זה של הגמ', שהגמ' פה ממשיכה עם רשב"י והתירוץ שתירצנו בדבריו, שהחובה היא רק קריאת שמע והמצווה{שהיא לא חובה} זה הלימוד תורה שמעבר. | ||
== ראשונים == | |||
הר"ן חולק על רש"י בפירוש הגמרא. הר"ן מסביר שהאדם חייב ללמוד תורה כל היום כולו מדרשת חכמים על הפסוק "ושננתם" , ובוודאי שע"י קריאת שמע בשחרית וערבית אדם לא יי"ח לימוד תורה כי הוא לא מקיים את דרשת חכמים על "ושננתם". | הר"ן חולק על רש"י בפירוש הגמרא. הר"ן מסביר שהאדם חייב ללמוד תורה כל היום כולו מדרשת חכמים על הפסוק "ושננתם" , ובוודאי שע"י קריאת שמע בשחרית וערבית אדם לא יי"ח לימוד תורה כי הוא לא מקיים את דרשת חכמים על "ושננתם". | ||
| שורה 114: | שורה 125: | ||
תירוץ שלישי – הרא"ם מתרץ כמו רש"י בנדרים ותוס' ר"י החסיד שהבאנו לעיל שאומרים: "והגית"- יצא ידי חובה בק"ש שחרית וערבית, אך יש מצווה (לא חיוב) ללמוד תורה כל היום כולו, ועל זה האדם יכול להישבע. | תירוץ שלישי – הרא"ם מתרץ כמו רש"י בנדרים ותוס' ר"י החסיד שהבאנו לעיל שאומרים: "והגית"- יצא ידי חובה בק"ש שחרית וערבית, אך יש מצווה (לא חיוב) ללמוד תורה כל היום כולו, ועל זה האדם יכול להישבע. | ||
== רמב"ם ונושאי כליו == | |||
הרמב"ם בהלכות תמידין פוסק שלחם הפנים חייב להיות תמיד על השולחן ללא הפסק (כמו דברי רבנן במשנה החולקים על ר' יוסי) . לעומת זאת בהלכות תלמוד תורה פוסק הרמב"ם שלא חייב ללמוד כל היום וכל הלילה אלא מספיק שכל אדם יקבע לעצמו עיתים ביום ובלילה, ובזה הוא יי"ח(פוסק את ר' אמי מדברי ר' יוסי שבמנחות "אפילו לא שנה אדם .. פרק אחד של שחרית.. ערבית קיים מצוות לא ימוש). לכאורה דברי הרמב"ם בתמידין סותרים את דבריו בתלמוד תורה. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי על לחם הפנים שפרק ביום ופרק בלילה זה מספיק, וזה מה שפסק הרמב"ם להלכה בתלמוד תורה. אבל בהלכות תמידין פוסק הרמב"ם כמו חכמים שחלוקים על ר' יוסי בלחם הפנים ואם נעשה את ההשלכה שעשה ר' אמי על דבריו של ר' יוסי, על חכמים יצא שצריך ללמוד תורה כל היום וכל הלילה בדיוק כמו לחם הפנים. ולכן לכאורה יוצא שהרמב"ם מפרש שלחם התמיד צריך להיות כל היום וכל הלילה כדברי חכמים, ועדיין, מספיק פרק ביום ופרק בלילה, כדברי ר' יוסי. | הרמב"ם בהלכות תמידין פוסק שלחם הפנים חייב להיות תמיד על השולחן ללא הפסק (כמו דברי רבנן במשנה החולקים על ר' יוסי) . לעומת זאת בהלכות תלמוד תורה פוסק הרמב"ם שלא חייב ללמוד כל היום וכל הלילה אלא מספיק שכל אדם יקבע לעצמו עיתים ביום ובלילה, ובזה הוא יי"ח(פוסק את ר' אמי מדברי ר' יוסי שבמנחות "אפילו לא שנה אדם .. פרק אחד של שחרית.. ערבית קיים מצוות לא ימוש). לכאורה דברי הרמב"ם בתמידין סותרים את דבריו בתלמוד תורה. ר' אמי דייק מדברי ר' יוסי על לחם הפנים שפרק ביום ופרק בלילה זה מספיק, וזה מה שפסק הרמב"ם להלכה בתלמוד תורה. אבל בהלכות תמידין פוסק הרמב"ם כמו חכמים שחלוקים על ר' יוסי בלחם הפנים ואם נעשה את ההשלכה שעשה ר' אמי על דבריו של ר' יוסי, על חכמים יצא שצריך ללמוד תורה כל היום וכל הלילה בדיוק כמו לחם הפנים. ולכן לכאורה יוצא שהרמב"ם מפרש שלחם התמיד צריך להיות כל היום וכל הלילה כדברי חכמים, ועדיין, מספיק פרק ביום ופרק בלילה, כדברי ר' יוסי. | ||
| שורה 152: | שורה 167: | ||
== פסיקת | == סיכום פסיקת ההלכה למעשה == | ||
לפי הבית יוסף והשו"ע שלעיל אנו מבינים שמרן פסק כמו הסבר השולחן גבוה ברמב"ם, שחיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד. | לפי הבית יוסף והשו"ע שלעיל אנו מבינים שמרן פסק כמו הסבר השולחן גבוה ברמב"ם, שחיוב לימוד תורה הוא כל היום וכל הלילה והוא רק מצטמצם מפני תנאים חריגים מאוד. | ||