הבדלים בין גרסאות בדף "מחיקת השם"

מחיקת השם (עריכה)

גרסה מ־20:38, 14 באוגוסט 2017

נוספו 18 בתים , 20:38, 14 באוגוסט 2017

←‏השמות שאינם נמחקים

אריאל מבני ברק

7

עריכות

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 וברמב"ם (פ"ו מיסודי התורה ה"ב) כתב [השתדלנו לשנות אותיות כדי שלא יגיע לחשש מחיקת השם]: ושבעה שמות הם- השם הנכתב יו"ד ק"א וא"ו ק"א, והוא השם המפורש, או הנכתב אדנו"ת וק"ל אלו"ק ואלקי"ם ואלק"י שק"י וצבקו"ת וכל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה.
 וכתב הכסף משנה ומ''ש רבינו שהם שבעה שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה, היינו משום דאדנו"ת וי''ק שם אחד ולא דמו לק''ל אלו''ק דהכא אדנות הוא נקרא אף כשהוא נכתב יקו''ק. ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב "אלקי" ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם נמנה שם הוי''ה ושם אדנות בשנים. ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם, שהם הנכתב יו''ד ק''א וא''ו ק''א והוא השם המפורש, או הנכתב אדנות ואלו''ק ואלקי''ם ואקי''ק ושק''י וצבקו''ת. ונוסחא נכונה היא דמני שם אקי''ק בכלל השבעה שמות ואין אנו צריכים לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד [עכ"ד הכס"מ].
 אך לפ"ד הכס"מ נמצא דאין שם "קל" נמנה בפ"ע,  אך בביאור  הגר"א (יו"ד רע"ו ) כתב דמנין השבע שמות הם הוי"ה, אדנות, קל, אלקים, אקיק, שקי צבקות, וביאר דאלו"ק הוא לשון יחיד של אלוקים ולכך אינו נמנה בפ"ע  [וכדברי הגר"א משמע לכאו' בתיקו"ז קכג., דמונה את הי"ס כנגד השמות שאינם נמחקים, ומונה את אלו הז' שמות שהזכיר הגר"א, ויע"ש].
 וביאר הגר"א דהא דמנו שם קל כשם בפני עצמו ולא מנו שם יק, היינו משום דשם ק"ל הוא שורש אחר משם אלקים, שהוא מלשון חוזק כמו יש לאל ידי, אבל שם י"ק הוא קיצור משם הוי"ה, ומשמעותו הויה וקיום, והוא נכלל במה שאין למחוק  שם הוי"ה.
@@ שורה 15: / שורה 16: @@
 והנה יש כמה שמות נוספים שיש בהם נדון בדברי הפוסקים אם הם בכלל מחיקת השם. ונביא מקצת מהם:
 א. שלום. בגמ' (שבת י:) אמרי' דאסור לאדם לשאול בשלום חבירו במרחץ, משום ששלו' הוא שמו של הקב"ה, ובתוס' (סוטה י.) הוכיחו מגמ' זו ששלו' הוא מהשמות שאינם נמחקים, ומה דלא נמנה במסכת סופרים יש לומר דתנא ושייר. וכן דעת חידושי הר"ן (שיטה לר"ן שבת י:) דשלו' הוא משמות שאינם נמחקים, וכתב בשם רבינו יחיאל דנזהרים מלכתבו באגרת.
 אך דעת הריטב"א (שבת י:) בשם תוס' דשלו' הוא מהשמות הנמחקים, וכן דעת הרא"ש בתשובה (כלל ג' אות טו) [וכן היה פשיטא ליה ללח"מ פ"ג מק"ש סוף ה"ג].
 וברמ"א (יו"ד סוף סי' רע"ו) כתב בשם התשב"ץ דיש נזהרים אפילו בתיבת שלום שלא לגמור כתיבתו, וכתב הש"ך דרוב העולם אינם נזהרים בזה, ובנקה"כ הביא דברי התוס' בסוטה, אך העיר דמשאר פוסקים לא נראה כן וסיים דצ"ע למעשה. והחיד"א בברכי יוסף (שם סקמ"א) הביא דעות ראשונים לכאן ולכאן וכתב דיש חילוקי מנהגים בענין זה. ועי' עוד שע"ת (או"ח סי' פ"ד) ובשד"ח (ח"א עמ' 82 וח"ז עמ' 3024) וקסה"ס (סי' י"א סע' י"ז) ובמשנה"ס (סקס"א).
 ובמשנ"ב בסי' פ"ה (סק"י) כתב דשלום הוא משמות הנמחקים, ומקורו במ"א ובגר"ז. אך בסי' פ"ד (סק"ו) כתב דנכון שלא לכתוב שלום עם וא"ו דמצוי להזרק באשפות.
 והנה נחלקו הפוסקים אם מותר לקרוא לאדם ששמו שלום בבית המרחץ (עי' משנ"ב סי' פ"ד סק"ו) ולכאו' למחמירים בזה יש להחמיר גם מלכתוב שם שלו' באגרת, ובאמת הגרי"ש אלישיב זצ"ל נהג לחתום "יוסף שלו' אלישיב" [וכן היה מודפס ב"בלאנק" של מכתביו], אך בספר אמרי בנימין (לגר"ב יוז'וק, עמ"ס ב"ב בהקדמה) הביא צילום של ג' אגרות מהחזו"א זצ"ל שרואים בהם איך בכל פעם שמזכיר שאילת שלום כתב "שלו'" אך כשמזכיר אדם ששמו שלום כתב "שלום".
 ב. אקיק אשר אקיק. בשו"ת תשובה מאהבה (ח"ב סי' רי"ט) כתב בשם רבו בעל הנודע ביהודה דתיבת "אשר" שבפס' אקיק אשר אקיק גם היא קודש, ודייק כן מן התרגום, שלא תרגם תיבה זו לתיבת "די" כדרכו בכל מקום, ומשמע דגם תיבה זו היא שם. ובקסת הסופר (ח"ב סקכ"ג, בהערות לפרשת שמות) כתב לדחות את הראיה, והוכיח מדברי הפלפולא חריפתא (שבועות פ"ד סי' כ"ב אות א') דלא ס"ל כן. ובגיליון לקסה"ס הנדפס במשנת הסופר ציין הגרי"מ שטרן שכן הכריע לעיקר בספר גידולי הקדש שאין זה שם קדוש. וראה גם במשנה"ס (עמ' קס"ה) בילקוט הסופר ובהערות.
 ובעל "כף החיים" כתב בספרו קול יעקב (סי' רע"ו אות מ"ב) שהמנהג לקדש רק תיבת "אהיה" ותיבת "אשר" אין מקדשים, אבל הירא את דבר ה' יקדש כל השלוש תיבות יחד ויאמר "הריני כותב שם אקיק אשר אקיק" לשם קדושתו, וכן הסכים הגאון ר' יוסף חיים [-הבן איש חי] זצ"ל [עי' תיקו"ז תקון ע' קכג. ולכאו' יש שם משמעות דגם "אשר" הוא שם קודש].
-ג. את פני האדון. בספר קסת הסופר (ח"ב בפרשת משפטים אות ל') דן בענין תיבת האדון שבפס' "את פני האד֗ן ד' אלקי ישראל" (בפרשת משפטים כ"ג י"ז, וכעי"ז בפרשת כי תשא ל"ד כ"ג) והביא משו"ת מים חיים (סוף חלק יורה דעה) דהוכיח בכמה ראיות דאדון אי"ז שם קודש, והקסת הסופר דחה ראיותיו ומסקנתו דיש לקדשו, אך הגרי"מ שטרן שליט"א במשנת הסופר ציין (בהערות בגיליון שם) שדעת הגידולי הקדש שאינו קודש, וכן דעת שו"ת בית שלמה (ח"ב סי' קמ"ג) והגרש"ק בספרו קנאת סופרים [ועי' ספר "שמות קודש וחול" המיוחס לרמב"ם דמבואר ג"כ דאינו קודש, מאידך עי' במדרש לקח טוב פרשת כי תשא "את פני האדון ד' אלקי ישראל- שלשה שמות על שם שלוש רגלים" וצ"ע].
+ג. את פני האדון. בספר קסת הסופר (ח"ב בפרשת משפטים אות ל') דן בענין תיבת האדון שבפס' "את פני האד֗ן ד' אלקי ישראל" (בפרשת משפטים כ"ג י"ז, וכעי"ז בפרשת כי תשא ל"ד כ"ג) והביא משו"ת מים חיים (סוף חלק יורה דעה) דהוכיח בכמה ראיות דאדון אי"ז שם קודש, והקסת הסופר דחה ראיותיו ומסקנתו דיש לקדשו, אך הגרי"מ שטרן שליט"א במשנת הסופר ציין (בהערות בגיליון שם) שדעת הגידולי הקדש שאינו קודש, וכן דעת שו"ת בית שלמה (ח"ב סי' קמ"ג) והגרש"ק בספרו קנאת סופרים [ועי' ספר "שמות קודש וחול" המיוחס לרמב"ם דמבואר ג"כ דאינו קודש, מאידך עי' במדרש לקח טוב פרשת כי תשא "את פני האדון ד' אלקי ישראל- שלשה שמות על שם שלוש רגלים" וצ"ע]
+.
 ד. שלמה, מרי חלמא. מבואר בגמ' (שבועות לה:) דכל שלמה האמור בשיר השירים קודש [מלבד כמה פעמים ע"ש בגמ'] ומ"מ מבואר בראשונים דאין הכוונה דהוי משמות שאינם נמחקים עי' ר"ן וריטב"א (שם) והרא"ש ( ) ועי' שו"ת הרא"ש (כלל ג' סי' ט"ו). ומבואר שם בגמ' די"א ד"מרי חלמא" האמור בדניאל הוא קודש. ויעוי' שם במהרש"א דלהך מ"ד הוא משמות שאינם נמחקים. ולכאו' לדבריו צ"ל דגם שלמה הוא משמות שאינם נמחקים [וכדעת רבי מצליח המובא בשו"ת הרא"ש שם] ועי' בחשק שלמה (בשבועות שם) שלמד כן בדעת הרמב"ם (יסוה"ת פ"ו ה"ט אך בכס"מ שם כתב דדעת הרמב"ם כהרא"ש והחשק שלמה כתב דדברי הכס"מ צ"ע. וגם בביאור הגר"א רע"ו סקכ"ד מבואר דהרמב"ם כרא"ש).
 מחיקה בגרמא
@@ שורה 28: / שורה 34: @@
 ובקסת הסופר (סי' יא) הביא קושית הגר"ש קלוגר מהגמ' (סוכה נג. ומכות יא.) שבשעה שכרה דוד שיתין, צף התהום ורצה לשטוף את העולם, ומבואר שם שלקחו חרס וכתבו עליו שם וזרקו לתהום, אך מבואר שם בגמ' שלהתיר דבר זה הוצרכו לדרוש ק''ו, ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה וכמה, וקשה מה הוצרך לקל וחומר הרי גרמא שרי ועי' מה שתי' בקסה"ס שם [ועי' עוד תירוצים במשנה"ס שם בבה"ל, ובהגהות מקור חסד על ספר חסידים שם, ועי' ב"מתיבתא" מכות יא. בילקוט ביאורים תירוצים רבים] וע"ש דלא בכל גוונא מתירים גרמא ע"ש. ''
 === באינו עושה מעשה בגוף האות ===
 ועוד דנו האחרונים באופנים שונים של מחיקה שאינו עושה מעשה ממש בגוף האות, השם ויש בזה כמה אופנים:
 א. תלייה. במנחת חינוך (תל"ז אות ג' ) דן באופן שתולה אות בין השיטין, כגון שכתב שם יקוק ותולה [כלומר שכותב מעל הכתב, בין השורות] אות ד' בין הו' לה' אם חשיב ע"י זה כמוחק את השם. וצידד המנ"ח דאין בזה משום מחיקה ולא נאמר דין תלייה אלא לתקן ולא לקלקל, ומ"מ סיים שבמקום איסור תורה ירא אני להתיר לתלות אות למעלה מן השם, רק לענין מלקות נראה דאין לוקין.
 אך רעק"א  (בשו"ת ח"א סי' ע') ובנו הגר"ש (בגליון מהרש"א יו"ד רע"ו ס"ט) שדייקו מדברי הלבוש דגם מחיקה ע"י תלייה נקראת מחיקה, דהנה בשו"ע (רע"ו סי"ב) כתב דאם היה צריך לכתוב "יהודה" ולא הטיל בו ד', יכתוב ד' ע"י תלייה, וביאר הלבוש דהא דשרי לעשות כן הוא משום שלא התכוין לקדשו, ומשמע מדבריו דלולא זה היה אסור מטעם מחיקת השם [ועד"ז מוכח גם בביאור הגר"א סק"ו].
-ב. הוספת ניקוד. בברכי יוסף (יו"ד רע"ו אות כ"ו) כתב בשם מהר"י חאגיז לדון באופן שהיה כתוב שם ק"ל והוסיף תחתיו סגול ועי"ז הפך את משמעותו לחול אי חשיב מחיקת השם או לא. ובמנ"ח (תל"ז ג') כתב דנדון זה חמור יותר ממחיקה ע"י תלייה, דבזה ודאי יש איסור תורה דע"י כך משתנה ממש הקריאה [לפ"ז משכח"ל שאדם יכתוב נקודה קטנה, ויהפוך צירה סגול יעבור על איסור  תורה].
+ב. הוספת ניקוד. בברכי יוסף (יו"ד רע"ו אות כ"ו) כתב בשם מהר"י חאגיז לדון באופן שהיה כתוב שם ק"ל והוסיף תחתיו סגול ועי"ז הפך את משמעותו לחול אי חשיב מחיקת השם או לא. ובמנ"ח (תל"ז ג') כתב דנדון זה חמור יותר ממחיקה ע"י תלייה, דבזה ודאי יש איסור תורה דע"י כך משתנה ממש הקריאה [לפ"ז משכח"ל שאדם יכתוב נקודה קטנה, ויהפוך צירה סגול יעבור על איסור  תורה].
 ג. הוספת אות אחרי השם. בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רס"ג) דן לענין מי שכותב אות אחר שם השם וע"י כך אין השם נקרא כשם השם, והשואל רצה לדמות דבר זה למה דקי"ל גרמא שרי, אך החת"ס כתב דד"ז חמור יותר מגרמא, דגרמא הוא רק באופן שהשם נמחק מאליו ע"י המים, אבל כל שעושה מעשה מחיקה בעצמו גם אם אינו נוגע בגוף השם הוי מחיקה גמורה. אך עי' לקוטי הערות על שו"ת חת"ס שהאריך בזה הרבה, והביא דהחת"ס עצמו בכמה תשובות כתב על נדון כיו"ב דחשיב גרמא  ע"ש.
 ובמנ"ח (תל"ז ג') כתב מתחילה דבנדונים אלו של הוספת אות או ניקוד אינו לוקה, כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות, אך אח"כ הוסיף דסברא זו אינו ברורה לו, דלמה לא ילקה כיון דהוי קלקול גמור.
@@ שורה 37: / שורה 46: @@
 וסיכם המשנה"ס דיש בכל אלו האופנים ג' שיטות: א. חמור יותר מגרמא, דנעשה ע"י מעשיו ב. דינו כגרמא ג. עדיף מגרמא דאינו מוחק כלל.
 === שם שנכתב שלא בקדושה ===
-דנו הפוסקים אם  שנכתב שלא בקדושה יש איסור למחקו, ויש להבחין בזה בין כמה וכמה מצבים: א. שם שנכתב שלא בכוונת שם כלל, כגון שהוצרך לכתוב יהודה ובטעות, נשמט ממנו הד'. ב. התכוין לכתוב שם השם אך לא התכוין לקדשו ג. כתב בסתמא.
+דנו הפוסקים אם  שנכתב שלא בקדושה יש איסור למחקו, ויש להבחין בזה בין כמה וכמה מצבים:
+א. שם שנכתב שלא בכוונת שם כלל, כגון שהוצרך לכתוב יהודה ובטעות, נשמט ממנו הד'.
+ב. התכוין לכתוב שם השם אך לא התכוין לקדשו
+ג. כתב בסתמא.
 בש"ך (סי' רע"ו סקי"ב) כתב דשם שנכתב שלא בקדושה מותר למחקו לצורך תיקון,  במחיקתו, ודעת הפרי חדש דיש איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה.
 ובמנ"ח הביא שהרבה ראשונים ואחרונים סבירא להו כהש"ך שאין איסור תורה במחיקת שם שנכתב שלא בקדושה. אך עי' שו"ת רעק"א (תנינא סי' ט"ו) שכתב דהרבה פוסקים פליגי על הש"ך.